יש לך אש? סיפורים מהשטח

תקשור, תהיה קשור

"צדיק,

בוא להניח תפילין!" אמרתי בלבביות לבחור שחום עור. כנראה מרוקאי או תימני...

הבחור לא התנגד וניגש.

בטוח הוא תימני, החלטתי.

אני מתחיל לכרוך רצועות סביב ידו והוא פותח את עיניו בתמהון...

- "מה זה?"

אני גם פותח עיניים, בתמהון לא פחות. "מה זה 'מה זה'? תפילין! לא ראית אף פעם?"

- "לא. עד לפני שלוש שנים גרתי בכפר דרוזי..."

אופס!

- "אחרי שאבא נפטר עברנו לראשון".

דרוזי בראשון?! "אמא גם דרוזית?" שאלתי בזהירות.

- "לא. אמא מבלרוס".

אהה, "ומי אצלה יהודי?"

- "אמא שלה, סבתא".

"אז אתה יהודי! בדיוק כמוני! בדיוק כמו הרב הראשי לישראל!"

אחרי הנחת התפילין הבחור מחויך, עלה לאוטובוס עם תובנה חדשה ואני נשארתי מופתע ומהורהר.

• • •

"איך

בין פון חסידים אויכט!" (גם אני מהחסידים) אמר לי זקן שעקב אחרי זמן מה. השיחה נמשכה ברוסית.

"אני זוכר בתור ילד ששלחו אותי לבתים בקרמנצ'וג להודיע לאנשים איפה יתקיים מנין מחתרתי. אבל הרדיפות הנוראות שהיו ואחר כך השואה..." נאנח האיש.

"אז בוא נניח תפילין!" הצעתי לו בלי להתמהמה.

- "זה לא. מה שהיה היה. אני עוד זוכר איך שסבא לימד אותי להניח. אבל בר מצווה לא עשו לי".

עדיין קרקפתא (=אדם שמעולם לא הניח תפילין)? אולי. איך אני משכנע אותו?

- "אז סטלין והיטלר ניצחו".

- ...???

"הם רצו לעקור את עם ישראל! והנה, נצר למשפחה חסידית בארץ הקודש לא מסכים להניח תפילין אפילו דקה!"

-"לא, לא. אל תגיד ככה. בוא נניח!"

קרקפתא או לא – לא יודע, אבל כל היימח־שמם לא ניצחו אותנו!

• • •

במוצאי

שמחת תורה קפצתי להקפות שניות בכפר חב"ד, באתי לחצי שעה...

אחרי יותר משלוש שעות של ריקודים צנח שם משומקום בחור שהגיע כמה פעמים לדוכן התפילין ובכל פעם הניח תפילין זריז כי הוא מיהר. ניגשתי אליו והוא סיפר לי שהוא גר בניר צבי והוא לא החזיק ספר תורה כל החג מכיוון שלא הרגיש טוב. הוא שמע שיש פה הקפות, הוא הגיע להחזיק ספר תורה רק לרגע, וללכת...

לדעתי הוא נהנה כמו שבחייו לא נהנה, זו הייתה חוויה מעולם אחר.

• • •

הרב

זאב בן חורין מקרית אתא מתפעל את עמדת הנחת התפילין בקניון עזריאלי בעיר. העמדה פעילה בכל ימי השבוע מהבוקר ועד לשקיעה.

לעמדה מגיע מדי יום יהודי מבוגר שחולה ל"ע במחלה הידועה, ה' ישלח לו מהרה רפואה שלימה (יעקב בן צופית), הוא מניח תפילין במקום ומצהיר על עצמו שכל עוד הוא יכול להגיע לכאן הוא ימשיך להגיע.

"באחד הימים האחרונים שמתי לב שהוא לא הגיע", מספר לנו הרב זאב בן חורין. "בירור קטן העלה שהוא מאושפז בטיפול נמרץ בבית הרפואה רמב"ם. עוד באותו יום יצרתי קשר עם הרב שמוליק טורקוב, השליח במרכז הרפואי, שהבטיח לטפל בעניין.

"חלף זמן מה ואני מקבל מהרב טורקוב תמונה בה נראה היהודי שלנו מניח תפילין וקורן מאושר... לאחר כמה ימים הופיע מיודענו בעמדה 'שלנו' והניח תפילין כרגיל.

"זוהי אחת ממטרות המיזם של דוכני התפילין הקבועים: לקבע בתודעה של האנשים שישנם מקומות אליהם יוכלו להגיע מתי שהם רוצים ובאופן קבוע להניח תפילין. היהודי הזה התחיל להניח תפילין מדי יום בזכות העמדה, ואחד הדברים שגרמו לכך הייתה הידיעה שיש לו כתובת ואנשים ששמחים לפגוש אותו ולעזור לו להניח תפילין".