סדרות / תקופות התשובה

שינוי אמיתי או משחק זמני

עבודת התשובה נעה בין קטבים אישיותיים ורוחניים. בתקופת אלול ותשרי מתחדדים הדברים ומתבטאים בהתחבטות ערכית או בטלטלה נפשית. יש הממהרים להכריע בין שתי האפשרויות, אך שאלות שעולות שוב ושוב מגלות שאנחנו בתנועה בין שתי נקודות קיימות, ובמקום להחליט מה נכון או צודק, כדאי להניח אותן על השולחן, להתבונן בהן ולהקשיב. נדבר על התנועה ברצוא ושוב בתוך הצירים הללו ונבדוק האם ניתן לשלב בין הקצוות.

בנצרות מקובל שכשאדם חוטא הוא מתוודה בפני כומר והעבירות מתכפרות לו. בימי הביניים שידרגה הכנסיה הנוצרית את המנהג הזה והפכה אותו למונח הזוי בשם 'אינדוליגנציה'. החוטא היה משלם כסף ובתמורה היה מקבל שטר מחילה.

פעם ניגשה כנופיית גנבים לכומר, ובפיה בקשה מיוחדת. "אנו מבקשים שתסלח לנו גם על מה שעשינו וגם על מה שנעשה". "אתה מבין", הסבירו לכומר ההמום, "אין לנו כוח לבוא אליך בכל פעם מחדש. נשלם לך הרבה כסף עכשיו ותמחל לנו גם על החטאים שנעשה בעתיד!". הסכום היה גדול, והכומר הסכים.

מאוחר יותר הצטער מאוד הכומר על העיסקה. כשיצא מהעיר תקפה אותו כנופיית שודדים ולקחה ממנו את כל כספו. "איך אתם מעיזים לגעת בכסף הקדוש? זאת עבירה חמורה ביותר", הטיח הכומר בכנופיה. השודדים חייכו. "זאת אכן עבירה חמורה מאוד", הודו, "אבל כבר מחלת לנו עליה".

הגישה הנוצרית נראית מעוותת, ובצדק. המצב שבו אדם מתכפר, למרות שברור שאחר כך יחזור לסורו נראה מוזר מאוד וחסר טעם. מה הטעם בתיקון אם מיד אחר כך מקלקלים. מה ההיגיון לתקן מכשיר, אם מיד אחרי התיקון הוא יישבר שוב.

אבל אם כך הוא הדבר, מה הטעם ביום כיפור? מה ההבדל בין תורתנו הקדושה לבין הנצרות? האם זה לא מה שאנחנו עושים? מתנקים ומתמרקים ביום כיפור וחודשיים לאחר מכן חוזרים לסורנו.

ההבדל ענק. "האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן - יוותרו מעיו". הבורא לא מוותר; הבורא נותן לנו הזדמנות לתקן.

 מטרת יום הכיפורים היא לאפשר לנו להתקדם במשך השנה. ביום כיפור אנחנו לא מתקנים, אלא מנקים. מנקים, כדי שאחר כך במשך השנה גם נוכל לתקן. התיקון הוא תהליך ארוך שמתחיל בניקוי והיטהרות.

"מקווה ישראל ה'. מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (יומא ח). ביום הכיפורים אנו טובלים במקווה טהרה. ההתנתקות מהעולם הזה וההתחברות לעולם הרוחני והגבוה נועדה לנקות אותנו. נכון, אחרי היום הנפלא נחזור שוב לעולם המעשה, אבל הפעם נחזור אליו נקיים.

למה חשוב לנקות את עצמנו אם אנחנו מתלכלכים אחר כך? משתי סיבות. הסיבה הראשונה זהה לסיבה שבגללה אנו דורשים מהילדים שלנו להתקלח כל ערב למרות שלמחרת הם יחזרו ויתלכלכו. אם לא ננקה - הלכלוך יצטבר ויצטבר.

ישנה גם תשובה נוספת. לפני שנים הכרתי בעל תפקיד בארגון חברתי גדול שנתן הוראה לשטוף אחת לשבוע את הרכבים של הארגון. "מה זה משנה", הטיחו בו החבר'ה, "הכל ממילא מתלכלך שתי דקות אחר כך, כשאנחנו נכנסים ליער".

"זה משנה מאוד", ענה נותן ההוראה. "אם תדעו שבאופן בסיסי הרכב נקי, אתם תשמרו עליו יותר טוב. אתם תדאגו שהוא לא יידפק ולא יינזק. ברכב מטונף מזלזלים. על רכב נקי שומרים".

 • • •

ביום כיפור אנחנו מתנתקים מהעולם הגשמי ומתחברים לעולם הרוחני. ההתנתקות הזמנית נועדה לשטוף אותנו מלכלוכי העולם הזה. כשנשטוף את עצמנו, הלכלוך לא יצטבר. כשנשטוף את עצמנו נזכור שבמקור, מתחת לכל הלכלוכים, אנחנו נקיים. נכון, אנחנו נכשלים פה ושם, אבל הבסיס, הנשמה הפנימית, עדיין טהורה וזכה.

מתוך ניקיון וטהרה נצא לדרך, באמונה שהשנה נצליח לתקן עוד משהו קטן.