סדרות / חגי ישראל ומועדיו / ספירת העומר / השביעיה הסודית של ספירת העומר

שבוע חמישי - אהרן הכהן

בשבוע החמישי של ספירת העומר אנו חיים עם אהרן הכהן, המבטא את מידת ההוד, ומקיימים את דברי הלל הזקן: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

חסד שבהוד – אהבה רבה

החסד והאהבה קורנים מדמותו של אהרן, אוהב שלום ואוהב את הבריות – זהו החסד שבהוד, אברהם אבינו בתוך אהרן. את האהבה הזו מנחיל אהרן לכל יהודי, שהרי כך היה אהרן משכין שלום: אומר לכל אחד מהצדדים שהשני רוצה להשלים עמו, ואז באמת התעוררו שניהם באהבה להשלים זה עם זה.

הכהן הוא איש חסד וכולו מלא אהבה. אם כן, כהן גדול הוא אהבה גדולה, כמשמעות המושג "אהבה רבה". האהבה של אברהם נקראת "אהבת עולם", הוא מתבונן בעולם הנברא ומתוכו מגיע לאהבת ה' הבורא, אך כיוון שהעולם מוגבל אזי לאהבה שיוצאת ממנו יש איזשהו גבול. אבל כאשר אברהם נכלל בתוך אהרן, חסד שבהוד, האהבה עולה קומה והופכת להיות "אהבה רבה" ללא גבול ושיעור כלל. את האהבה הזו מעורר אהרן אצל כל ישראל, כמו השושבין המביא את הכלה אל החתן ("שושבינא דמטרוניתא").

גבורה שבהוד – שלהבת עולה

אנו ממשיכים עם האהבה! אמנם האהבה ככלל שייכת למידת החסד, אבל יש אהבה מיוחדת בגוון של גבורה. האהבה של החסד דומה למים, זורמת, שקטה ויציבה, אך יש אהבה של גבורה שעליה נאמר "רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה", מתלהבת ומשתוקקת, מתגברת וקופצת. את האהבה הזו מנחיל אהרן לכל ישראל, וזו הגבורה שבהוד, יצחק אבינו בתוך אהרן, כאהבה היוקדת ביצחק שנעקד על המזבח.

זו המשמעות הפנימית של הדלקת הנרות, "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" – נרות המנורה הן נשמות ישראל ואהרן 'מדליק' את הנשמות באהבה רבה כאש. את הנרות צריך להדליק "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" – כלומר, לא רק להחזיק אותנו 'דולקים' באופן מלאכותי אלא לעורר את שלהבת האהבה שבתוכנו שתבער מעצמה. והנה רמז יפה: האהבה היא "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" – ביטוי שעולה בגימטריא שלהבת!

תפארת שבהוד – בגדי אהרן

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת", זו התפארת של אהרן, תפארת שבהוד. לכאורה, בגדים הם דבר חיצוני, שיכולים לבגוד באמת הפנימית, ובכל זאת התורה מייחסת חשיבות רבה לבגדי כהונה בכלל ולבגדי אהרן בפרט – שבנוסף לארבעת הבגדים הפשוטים של כל כהן יש לו ארבעה "בגדי זהב" מפוארים. אין זו תוספת יפה בלבד, אלא משהו מהותי, שהרי כהן שעבד ללא בגדי כהונה עבודתו פסולה! אמנם "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" אבל מתברר שיש יופי של אמת, זהו היופי של יעקב אבינו (בעל מידת התפארת) המשתקף כעת בבגדי אהרן הכהן, התפארת שבהוד. הדבר רמוז בגימטריא יפה (ואמיתית): אמת ועוד יפי עולה ישראל! אל תזלזלו בנקיות הבגדים ובחיצוניות בכלל, יופי פנימי ועצמי משתקף גם בלבושים.

נצח שבהוד – בית אהרן

אמנם אהרן הכהן מת ונקבר בהור־ההר, אבל יש בו משהו נצחי שאפשר ממש לראות בעיניים: בחירת ה' באהרן להיות כהן ממשיכה בבניו ובני בניו עד עצם היום הזה, בכולם נמצא הגן המיוחד של הכהנים (כפי שהתגלה גם במחקר המדעי בדורנו), זו הנצחיות של אהרן, הנצח שבהוד. מי שנותן לאהרן בפועל את תפקיד הכהונה הנצחי, בשם ה', הוא משה רבינו בעל מידת הנצח – ובכך הוא מעניק את חותם הנצחיות לאהרן אחיו, נצח שבהוד.

הכהנים נקראים "בית", "בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה'" – בית נותן תחושה של ביטחון, ובית כזה שכולו אומר בחירה אלוקית, ממשיכה ונצחית, מעניק ביטחון חזק מאין כמוהו. הביטחון הוא המידה הפנימית של הנצח, והביטחון של בית אהרן הוא הנצח שבהוד. מתוך ביטחון מוחלט בה', הכהנים נוקטים בשעת הצורך יוזמה פעילה ומנצחת, כמו ניצחון החשמונאים "כהניך הקדושים".

הוד שבהוד – בוכה ושמח

הפנימיות של ההוד היא מידת התמימות בנפש. ישנם שני ביטויים מופלאים למידת התמימות של אהרן, ההוד שבהוד, אהרן שבאהרן: ראשית, כאשר משה סרב לקבל את ההנהגה הוא טען שאהרן אחיו הגדול צריך להנהיג, אבל ה' השיב לו "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" – לאהרן לא יפריע בכהוא־זה שאתה עולה לגדולה, לכאורה על חשבונו, הרגש היחיד שימלא אותו הוא שמחת לב טהורה, מתוך הודאה ותמימות ללא שיור. בזכות שמחת הלב הזו, זכה אהרן לחושן הנתון על הלב ובו האורים ותומיםתמימות מאירה.

הפעם השנייה היא בתגובה של אהרן למות נדב ואביהוא, "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן": קבלת הדין בתמימות גמורה. מאהרן נלמד "לברך על הרעה", לקבל בשמחה גם מה שנראה רע ומר, מתוך הודיה ותמימות, להיות בשמחה תוך כדי בכייה, ככתוב בספר הזוהר "בכיה תקועה בלבי בצד זה, ושמחה בצד זה". באמת, לעתיד לבוא נברך גם על הרעה "הטוב והמיטיב", כיוון שנראה ממש איך מה שהיה נראה רע גם הוא טוב גמור. בינתיים, אנו רק מודים על כך בתמימות ואומרים "גם זו לטובה"!

יסוד שבהוד – לברך את ישראל

לאהרן ולבניו אחריו ניתן כוח הברכה, "לברך את עמו ישראל באהבה". זהו גילוי מידת היסוד של אהרן, יסוד שבהוד, שכן היסוד הוא כוח ההשפעה והברכה, "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק" – הברכות באות דרך מידת היסוד, "צדיק יסוד עולם", כמו שיוסף הצדיק (בעל מידת היסוד) משפיע ברכה לכל מצרים. אכן, ברכת כהנים אינה קשורה כלל לחכמתו או צדקתו של הכהן, אלא מעצם העובדה שהוא נבחר לכך, כמו שכותב הרמב"ם: "ואל תתמה ותאמר, ומה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם', הכהנים עושים מצוותן שנצטוו בה והקדוש ברוך הוא ברחמיו מברך את ישראל כחפצו". הכהן הוא רק 'צינור', כולו יסוד המעביר את שפע הברכה לכולם, יסוד שבהוד.

מלכות שבהוד – מה הוא?

מה אהרן הכהן חושב על עצמו? הוא לא אומר, אבל משה רבינו מגלה לנו: "וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" – אהרן אינו מחשיב את עצמו לכלום, בעיני עצמו "מה הוא", ואין בו שמץ של התנשאות. כולו שפלות – המידה הפנימית של המלכות, כמו תחושת השפלות של דוד המלך – זו המלכות של אהרן, מלכות שבהוד. לאחר שאהרן הבין שהוא נכשל בחטא העגל, הוא הרגיש בושה תמידית על מעשיו, עד שחשב שאינו ראוי להתמנות לכהן. אבל משה אמר לו: "למה אתה בוש? לכך נבחרת" – ומפרש הבעל שם טוב: לכך נבחרת, מפני שיש בך יראה ובושה כזו לכן אתה הראוי ביותר להיות כהן. השפלות של אהרן בפני ה' היא עמדת המוצא המתאימה ביותר לתפילה, ותפילתו של אהרן היא בשם כל ישראל, כמו תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים. נסיים בתפילה "והשב כהנים לעבודתם" ואת נקודת אהרן הכהן תעורר בתוכנו.