שאלת השבוע

רגע אצל הרבי

מי חושב עליהם

הרב יהודה לייב גרונר

מזכיר הרבי

 

לפני שנים רבות התקשר אלי מוציא־לאור של אחד העיתונים היהודיים הגדולים בארצות הברית, וביקש להפגש עם הרבי. חלפו מספר שבועות והוא נכנס לאחר חצות הלילה ל"יחידות" שנמשכה שעתיים. כשיצא, היה אחוז התפעלות.

שאלתי אותו: "מדוע אתה נרגש כל־כך?"

"אני עיתונאי", הוא ענה לי, "וכשנכנסתי לרבי, חשבתי שהרבי יבקש שאסקר את הפעילות של חב"ד בעולם. אך הוא לא הזכיר זאת ולו במילה.

במקום זאת, הוא שאל אותי: "לאן העיתון שלך מגיע?", ועניתי.

"ומה עם מקומות קטנים יותר?", הוא שאל.

"גם אליהם מגיע העיתון. למשל, ישנה עיירה קטנה בטקסס שבה גרות שתי משפחות יהודיות, וגם הן מקבלות את העיתון".

הביט בי הרבי ושאל: "האם אתה יודע את האחריות שלך?"

"כן", עניתי, "לכתוב עיתון".

"לא!", אמר הרבי. "הקשר של אותן משפחות עם היהדות הוא רק דרך העיתון שלך. אם תכתוב בו יהדות אותנטית, אמיתית, תהיה הכלי שעל־ידו תגיע יהדות אמיתית ליהודי שגר במדבר רוחני. אך אם תכתוב סתם דברים, או חלילה דברים שהם היפך היהדות – אתה תישא באחריות לשתי המשפחות אלו".

אמר לי העיתונאי: "יושבות שתי משפחות בעיירה קטנה בערבות טקסס. מי חושב אודותן? אף אחד. והנה יושב לו הליובאוויטשר־רבי בברוקלין, ומוצא יהודי שדרכו הוא משער שיוכל להגיע אליהן – וכל מה שחשוב לו זה לנצל את הפגישה כדי לדאוג ששתי משפחות אלו יקבלו יהדות. אם הייתה אפשרות שהרבי יעורר אותי – הוא אכן עשה זאת!".

 

מנהיג מייצר מנהיגים

הרב ד"ר יונתן זקס

רבה של אנגליה לשעבר

המגע הראשון שהיה לי עם הרבי נוצר בשנת תשכ"ח, כאשר עשיתי את שנתי השנייה כסטודנט באוניברסיטת קיימברידג'. באותה שנה הגעתי בקיץ לארה"ב וכל מי שפגשתי אמר לי שאני חייב לפגוש את הרבי. קיבלתי את העצה ונקבעה עבורי פגישה עם הרבי.

בהתחלה, הפגישה התנהלה כפי שציפיתי: שאלתי את הרבי שאלות אינטלקטואליות ופילוסופיות, וגם הוא ענה לי תשובות אינטלקטואליות ופילוסופיות. אבל אז עשה הרבי מה שלא ראיתי אצל אף רב אחר: הוא התחיל לשאול אותי שאלות. "כמה סטודנטים יהודים לומדים בקיימברידג'?" ו"מה אתה עושה כדי לקרב יהודים נוספים?". לא באתי כדי להפוך לשליח, באתי בסך הכול בשביל לשאול כמה שאלות, ופתאום הרבי מתחיל לשאול אותי שאלות...

מתוך מבוכה התחלתי לומר משהו כמו: "במצב בו אני מוצא את עצמי...", אבל לפתע עשה הרבי משהו שכנראה לא היה רגיל מבחינתו. הוא עצר אותי באמצע המשפט, ואמר לי: "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב כזה או אחר; אתה הכנסת את עצמך למצב הזה, ואם עשית זאת פירוש הדבר שביכולתך גם להכניס את עצמך למצב אחר!"

הרגע הזה שינה את חיי. הנה אני, "אף אחד" מ"שום מקום", ואחד המנהיגים היהודיים הגדולים בעולם פונה אליי ישירות ומאתגר אותי; לא לקבל את המצב שבו אני נתון אלא לשנות אותו! 

ייחודו של הרבי לא היה בכך שהיו לו רבבות חסידים. מנהיג טוב יוצר חסידים, אבל מנהיג גדול יוצר מנהיגים. זה מה שהרבי עשה לי, ולעוד אלפים רבים. 

 

תמיד למעלה
הרה"ג יואל כהן
ה"חוזר" של הרבי

 

האווירה סביב הרבי הייתה מרוממת. הרבי הקרין רוממות. גישתו הייתה תמיד לעלות למעלה, להתרומם; לא לחטט בדברים הבלתי־רצויים. וכאשר מתרוממים, ממילא נעלמים הדברים השליליים.

פעם קרא לי הרב חדקוב, מזכירו של הרבי, ואמר שהרבי סיפר לו על שיחה שהייתה בינו ובין יהודי שהיה אצלו ב"יחידות", והוסיף, שכדאי להעלות את הדברים על הכתב והוא יגיה זאת. הרב חדקוב קרא לי כדי שאכתוב זאת.
וזה תוכן העניין: היהודי התלונן על כך שבכל תחום בעבודת ה' הוא מרגיש נגיעה אישית ו"פניות". הרבי ענה לו באמצעות משל: כאשר אדם נכנס לעסק שעלול להניב רווח של מיליון דולר, ומלבד רווח זה יהיה לו גם רווח מן הצד ששווה עשרה סנט, ברור שמה שתופס את מוח האדם הוא המיליון דולר, ואילו לעשרה סנט אין כל משמעות בעיניו.
וכך בעבודת ה': כאשר יהודי עושה מצווה, הוא מתקשר עם הקדוש ברוך הוא. "מצווה" מלשון צוותא וחיבור. כשיהודי יתבונן במשמעות ההתחברות של נברא מוגבל עם הבורא הבלתי־מוגבל – אזי כל השטויות לא יתפסו מקום אצלו.
תנועה זו של התרוממות באה לידי ביטוי גם בדברים כלליים. לדוגמה, במצב של סכנה כמו בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, אפשר היה לגזור תענית ולעורר לתשובה, וודאי שזו דרך הכרחית, אבל הרבי הדגיש להוסיף ב"עשה טוב", לרומם את עם ישראל ולחזק את התקשרותו עם הקדוש ברוך הוא דרך מבצע תפילין, אז התחילו להניח תפילין ברחובות. בגשמיות כמו גם ברוחניות, הרבי רצה לא רק לגונן אלא להביא לעם ישראל ישועה גדולה.