רב וחברותא לתלמידיו

לרגל יום פטירתו של הגאון רבי אברהם אלקנה שפירא זצ"ל ביום טוב של סוכות, אושפיזא דאברהם, תשס"ח

"ר' אברום", כך נקרא הרב הגאון הגדול הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל בפי כל תלמידיו, שהעריצו ואהבו אותו מאוד. למרות ההערצה אליו נקרא כך "ר' אברום", כי היה רב ובו זמנית כאילו חבר לתלמידיו.

אספר על חוויה שחוויתי באחת הפעמים הראשונות ששאלתי את ר' אברום זצ"ל שאלה הלכתית.

בשנה הראשונה ללימודי בישיבה שמעתי שני אברכים משוחחים ביניהם על איזו בעיה הלכתית שקיימת בציצית שעשויה מבד ניילון (רשת). לא הבנתי מה הבעיה אבל הבנתי שיש בעיה. מכיוון שהייתה לי ציצית כזו פניתי לר' אברום זצ"ל בשאלה: האם ציצית ניילון כשרה או לא?

הרב היתמם והחזיר לי בשאלה: "למה כשר? למה פסול? מהם צדדי הספק שלך?"

עניתי, ששמעתי שני אברכים דנים בשאלה ואומרים שיש בזה מחלוקת ורצוני לדעת מה הרב פוסק.

המשיך הרב ושאל: "מהי המחלוקת ומהו הספק?"

אני לא ידעתי מה לענות, כי לא למדתי את הסוגיה. רק שמעתי מאחרים שיש בנושא בעיה הלכתית.

כך הדריך אותי הרב ללמוד. נאלצתי לחפש וללמוד את כל הסוגיה. מצאתי שבנושא זה יש מחלוקת בין הרב פראנק זצ"ל שפוסק שמכיוון שהבגד עשוי מחוטים וארוג כבגד גם אם אלו חוטי ניילון הוא חייב בציצית (הר צבי או"ח א ט) ובין הרב פיינשטיין זצ"ל שפוסק שניילון הנו כמו בגד עור הפטור מציצית גם אם נארג (אגרות משה או"ח ב א).

חזרתי לרב בשאלתי, והוא שאלני מה למדתי בסוגיה זו. לאחר שהרציתי בפניו את שלמדתי, שאלתי סוף סוף – מה פוסק הרב בשאלה זו?

החזיר לי הרב בשאלה, "ומה אתה חושב?!"

שאלה זו הפתיעה אותי מאוד. הרי אני צעיר התלמידים, באתי לשאול פסק הלכה ממורי ורבי ולא להפך.

הרב מתעקש ושואל: "מה דעתך אחרי שלמדת את הסוגיה?"

עניתי שלדעתי בגד של ניילון חייב בציצית ונימקתי את דעתי. הרב הקשיב תוך כדי ששאל אותי שאלות על הסוגיה (רק לאחר זמן הבנתי שהיו אלו שאלות מכוונות שבסופן הגעתי למסקנה ההלכתית שהרב תמך בה).

נו! כעת שאלתי מה דעת הרב בנושא. ענה הרב: "אם למדת את הסוגיה היטב כמו שלמדת והסקת את מסקנתך, זו ההלכה!".

מאז למדתי לשאול את הרב רק כאשר אני מוכן ומכיר את הסוגיות.

מקרה זה נתן לי את האמונה בכוח הלימוד שלי, קיבלתי מהרב את החיזוק בלימוד תורה. 

זו הייתה דרכו של ר' אברום זצ"ל עם תלמידיו, להתדיין בסוגיות הגמרא וההלכה כחברותא, לכוון את התלמידים ללמוד ולשאול ותוך כדי כך לתת להם את האמונה בכוחם בלימוד.

גדלותו של הרב זצ"ל נמדדה גם ביכולתו לרדת מרום מעלתו וגדלותו בתורה ולהיות כחברותא לתלמידיו, גם הצעירים שבהם.

הרב זצ"ל נתן לנו את האמונה שיש בנו כוח לעלות במעלות התורה. הרב חיזק בנו את האמונה בכוחנו, כדברי השיר של מרן הראי"ה קוק זצ"ל:

... עלה למעלה עלה

כי כוח עז לך

יש לך כנפי רוח

כנפי נשרים אבירים.

עם ישראל איבד את אחד מגדולי הדור, ואנו תלמידיו איבדנו רב ענק שהיה לנו כחברותא.