ניחוח של פעם

"עצביהם כסף וזהב - מעשה ידי אדם"

עוד מקטנותו ניכרו באדמו"ר האמצעי כישרונות גאוניים. מתמיד עצום היה, וכשלמד אצל המלמד הראשון שלו - מלמד דרדקי - היה המלמד מתרעם על שאין הילד מניח לו ללמוד עם שאר הילדים, כי רוצה שילמדו רק אתו.

אצל המלמד היו שתי כיתות, כיתה אחת לומדת אלף־בית וצירופי מילים, והכיתה השנייה - פירוש המילות של התפלה והתחלת חומש.

בשעה שהמלמד למד עם כיתה אחת הייתה הכיתה השנייה חוזרת על לימודיה. רבנו האמצעי למד אז בכיתה הראשונה ובשעה שכיתתו הייתה צריכה לחזור על לימודיה היה הוא מאזין לנלמד עם הכיתה השנייה.

המלמד הצטער על כך, ברם הוא בחן את הילד והילד ידע היטב מה שלמדו אתו, כי תפיסתו וכוח זיכרונו היו מופלאים.

בשובו מה"חדר" הביתה, היה חוזר בעל פה על מה שהאזין למה שלמדו עם הכיתה השנייה, וכך נהיה בקי בהרבה פרקי תנ"ך בעל פה.

"זמן" (עונת לימודים) אחד למד ב"חדר" עם תלמידים בגילו, ואחר כך למד עם חברים קשישים בהרבה ממנו, כי התקדם בלימודיו באופן מופלא ביותר.

פעם אחת בערב, בשעה שהילד חזר מה"חדר", מצא כמה חסידים יושבים בחדר הקדמי של אביו - "גן עדן התחתון", כפי שקראו חסידים לחדר זה - בליאזנא, וביניהם החסידים ר' שמואל מונקס, ר' איסר קיסס, ור' שלמה רפאל'ס מוילנה, בהמתינם להתקבל ב"יחידות" אצל רבנו הזקן.

בתוך כך נכנס גם ר' יוסף משקלוב, שהיה מקודם מהמתנגדים, והפך לחסיד, והיה מגדולי העשירים ובעלי המסחר בשקלוב, ונדיב גדול. ישבו כל הנוכחים והתוועדו ביניהם.

רבנו האמצעי רצה להיכנס אל אביו רבנו הזקן, אך בראותו את החסידים הנזכרים, ובייחוד את ר' שמואל מונקס, שאהב להשתובב, ורבנו האמצעי היה ילד "חי" ושמח - הייתה לו משיכה מיוחדת אל ר' שמואל מונקס, וניגש אליהם.

כשניגש רבנו האמצעי אל ר' שמואל מונקס, שמע אותו שואל את ר' יוסף משקלוב:

מדוע הנך עצוב כל כך?

המצב קשה והפרנסה לקויה - ענו לו ר' יוסף משקלוב ור' שלמה רפאל'ס הגביר מוילנה.

מששמע הילד תשובה זו, פנה אל ר' שמואל מונקס בתמיהה, ואמר: מדוע הוא מציג להם שאלה כזו, הרי פסוק מפורש הוא - "עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם".

הסיבה לעצבותם היא: "כסף וזהב - מעשה ידי אדם", מפני שעיוורים וטיפשים הם וסוברים שכסף וזהב רוכש לו האדם על ידי "מעשה ידי אדם" - מעשיו וכוחותיו.

סכלותם מעבירה אותם על דעתם ומשטים הם את עצמם לחשוב שככל שהאדם יתאמץ יותר להרבות בעסק של מסחר, לרוץ ללייפציג - ר' יוסף היה סוחר עם לייפציג, היה נוסע לירידים בלייפציג ומביא משם סחורה - ולקניגסברג - ר' שלמה רפאל'ס היה קונה את הסחורה שלו, משקאות טובים, בקניגסברג - להביא סחורה משם - יתרבה כספם וזהבם.

הם מרמים את עצמם ובאים לידי כך ש"פה להם ולא ידברו", יש להם פה, מדברים הם וחוזרים על דברי חסידות, אבל "ולא ידברו", אין הם מביאים את הדברים שבפיהם לשליטה בקרבם, בתוך כוחותיהם - ידבר מלשון "ידבר עמים" - ולכן אין לכל דיבוריהם טעם.

"עינים להם ולא יראו" - את ההשגחה הפרטית, "אזניים להם ולא ישמעו" יש להם אוזניים אך הם מרגישים רק את החיצוניות בלבד, וממילא "ולא יריחון", אין להם חוש הריח, ועל ידי כך - אומר הרבי האמצעי - מתהווה עבודה זרה, "עצביהם".

(לקוטי דיבורים חלקים א־ב ע' קע ואילך)