סדרות / מאירים את העולם

סטארטפיסט ההפצות

אוהל יהודי בפסטיבלים, בית חם למטיילים באזורים נידחים, מרק חם וחריימה בשילוב דבר תורה, הרבה אהבה ו'תעשה ברכה'... מקובל היום לחשוב שזהו טרנד שרץ בשנים האחרונות ושאבותינו הקדושים הסתגרו בעבודתם הרוחנית – אך אברהם אבינו חשב אחרת, עשה אחרת, והוא הגאון שהמציא את הבתים היהודיים והאוהלים המגניבים למיניהם. הוא ממציא השיטה.

לאחר "שני אלפים תוהו" מתחילת הבריאה ועד אברהם, מתחיל אברהם את השנים הבהירות והמתוקנות והוא מכוון מטרה. הוא עושה נפשות בכל מקום אליו הוא מגיע. בגיל שבעים וחמש הוא נודד עם כל החבר'ה מהבית היהודי אשר עשו בחרן. בכל מקום הוא עוצר, פותח דוכן, מחבר הגברה, תולה שלטים ומכריז בשם ה'.

כשה' לקחו מבית אביו הוא עדיין היה נקרא "אלוקי השמים" ולא אלוקי הארץ, כי לא היו באי עולם מכירים בו. ו"עכשיו הוא אלוקי השמים ואלוקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות" (רש"י בראשית כד,ז).   

העולם הזה הוא העיקר

אברהם עזב את הישיבה לטובת הכאב ראש הזה. שרה הייתה גדולה ממנו בנבואה כי אברהם 'הנמיך טוס' לטובת החבר'ה שאפילו לא יודעים לומר ברכה, ולכן שגבה מעלתו (דרשות ה'חתם סופר'). אנחנו מעדיפים לאחוז את החבל משני קצותיו ולעשות גם וגם, אבל זה יפה בתיאוריה ולא ממש ישים במציאות. לא תצליח ללמוד סדר בוקר רגוע אם תצא לשליחות, לפרוייקטים הללו יש בהחלט מחירים רוחניים אישיים. אברהם ידע את זה והלך על זה, ודווקא משום כך הוא אבי האומה והאדם שעליו הקדוש ברוך הוא בונה את דירתו בתחתונים. התיאור בפרקי אבות של הדורות מאדם הראשון עד נח, ומנח עד אברהם, אומר שאברהם, בוויתורו האישי על 'דירה בעליונים' והשגות נבואיות מרוממות, הוא זה שמצדיק את קיום העולם ומממש את רצון ה' בדירה בתחתונים.

אברהם מסמן לכולנו את התכלית. אם ה' רוצה את העולם אז הוא רוצה את כולם כאן טובים, אברהם לא יתן לעצמו להיכנס לתיבה ושכל העולם יימחה. לעולם לא. הוא נלחם על כל נפש ואפילו על אנשי סדום הרשעים.

ההצלחה לוותר על התועלת האישית, הגשמית והרוחנית, בשביל לקרב את הזולת יכולה להיות אך ורק תוך הבנה עמוקה שה' רוצה להתגלות כאן בעולם הזה. אם העולם הזה הוא רק תחנת ביניים והאדם צריך להגיע לשלימותו ולהיכנס לעולם הבא, אין אפשרות אמיתית להתמסר לזולת. אין באמת זמן לזה וזו גם איננה המטרה. מי שילך להפצות בשביל לצבור עוד זכויות לעצמו לגן עדן לא יצליח לגעת בלב האנשים. התכלית היא כאן.

העולם עצמו צועק

עשרים ושש שנה ניהל אברהם בית יהודי בבאר שבע. היו בו סעודות ומשקאות שעשו טוב לאנשים ופתחו אותם לשמוע על בורא העולם: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם". כשהגוף נינוח הוא פנוי יותר להקשיב, ואברהם מוסר את עצמו לגמרי לקירוב ועושה כל מה שצריך בשביל זה, כולל הכנת האוכל ומלצרות. ו"לאחר שאוכלים ושותים אומר להם: ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם". ועוד עניין עמוק בזה: אכילה ושתיה עם ברכה היא ביטוי של "דירה בתחתונים" יותר מהרצאה ולימוד תורה נטו.

על "ויקרא שם בשם ה' א־ל עולם" אומרים חז"ל "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא", "שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר ושב". אברהם לא הסתפק בנאומיו אלא גרם לאנשים להזדהות ולקרוא בעצמם. לא מספיק לכבוש את העולם, עלינו להביא אותו לכך שיזעק מעצמו ש"אין עוד מלבדו"!