שאלת השבוע

מה עושים בתשעה באב?

תיקון השנאה

הרב יצחק אבי רונס

רב קהילה ברמת בית שמש

"ויען שגלות זה היה בעון שנאת חינם, ואי אפשר שיגאלו עד שיתאחדו לגוי אחד" (מלבי"ם, פרשת ויצא). ואולם, לבושתנו: "ביותר ימצא עון שנאת חנם בעוונותינו הרבים בעובדי ה׳, שכל אחד ואחד בונה במה לעצמו בעסק התורה... וכמו כן בעסק העבודה, על פי חכמתו דוקא, ואינם מתאחדים ומתחברים זה עם זה כלל" (האדמו"ר הרש"ב, מאמר 'החלצו', תרנ"ט).

ומדוע הדבר כך? בהקדמת הנצי"ב לחומש בראשית, הוא מבאר שהשונאים הגדולים שהחריבו את ביתנו בשנאתם, נדמו למביט מבחוץ כיראים ושלמים ואף כגומלי חסדים. החורבן נגרם בעטיה של שנאה לשם שמים ("משנאיך ה' אשנא"), שכוונה רק נגד מי שנידון על ידם ככופר, ומשום כך לא נתגלה עוונם לעיניהם.

אולם, מדוע שנאה זו נחשבת "חינם", והרי כך מחייב הדין? אלא, שמיום שגברה שנאת חינם בארץ, ועדיין היא מרקדת בינינו, אין אדם יכול לדון דרכו של חברו בעבודת ה' דין אמת ולפוסלו כאפיקורוס. על כל מי שלבו איננו ספוג באהבת ישראל ובאהבת הנבראים כולם כאבותינו הישרים והטובים, לפסול עצמו מלדון את דעת חברו ושיטתו. צרות העין מעוורת ומסלפת, ומביאה להכרעת חברו לכף חובה, ונמצאנו שבים כל פעם מחדש ושלא מדעת על אותו עוון.

חובת היום היא להתאחד עם המחזיקים בשיטות שונות, ולקבל על עצמנו ליישם את זעקתו הגדולה של בעל ה"אם הבנים שמחה" (פרק רביעי): "למנוע שלא להתקוטט ושלא לעשות מחלוקת בישראל, כי הרעה הגדולה שבעולם היא המחלוקת - שהיא קשה מעבודה זרה".

 תיקון הלב

הרב רחמים כדורי

מחבר ספרי או"ר הנצח

כאשר חלילה מתרחש אסון ומישהו נלקח לבית עולמו בפתאומיות רח"ל, קרוביו אינם זקוקים למתודות, חוויות ושיעורי הסברה. הם יושבים לארץ ופשוט בוכים. הם גם לא עסוקים בהפגנות ותעמולה נגד הרופא הרשלן או הנהג הדורס רח"ל, הם אבלים וזהו זה.
בתשעה באב אנו נבחנים במידת הקשר שלנו לכלל ישראל. נקודת המבחן היא האם ליבנו עדיין מרגיש, או שמא אבד גם הוא בגלות. במידה ואנו זקוקים למשהו ש"יחבר" אותנו הרי שעל זה גופא אנו צריכים לבכות, על שאיננו בוכים.

על דברי השולחן ערוך "שראוי לכל ירא שמיים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" מדייק הרי"ם מגור: "וכל שכן מי שאינו ירא שמיים לאמיתו... רק כוונתו שלא יטעה את עצמו בשקר כשאינו מרגיש כלל חסרון בית המקדש וכל הנוגע לכנסת ישראל. וראוי להיות מיצר ודואג על זה עצמו, שסימן שהוא מבחוץ עד שירחמו השם יתברך להכניסו לכנסת ישראל ויהי מרגיש בחסרונם ושמח בשמחתם".

בתשעה באב אבד לב העולם, ליבם של ישראל. ואם איננו זוכים לבכות על כך בפשטות זהו סימן שאנו מנותקים מליבנו ומנותקים מהלב הכללי.
עלינו לשאוג ולזעוק: ריבונו של עולם! תן לנו לב שנזכה לשפוך ליבנו כמים נוכח פניך, שנזכה לומר קינות בשפיכת לב באמת, להיות מחוברים לישראל – לב האומות, ולירושלים ולבית המקדש – לב העולם.
ויתהפכו הקינו"ת לתיקו"ן ובחצות נרגיש בליבנו שליבם של ישראל עתה זה נולד.

 

 תיקון ההומלס

הרב שניאור זלמן גופין

משפיע בכפר חב"ד

מספרים על יהודי אחד שנסע לנופש הרחק מביתו. הוא פגש שם יהודי זקן, סוחר יערות עשיר שרצה לפרוש מעסקיו. הסוחר הציע לו למכור את כל היערות שלו כמעט בחינם, תמורת חמישים אלף רובל. כל הונו של היהודי היה חמישים אלף רובל, אך הוא ידע שזוהי עסקת חייו. בבת אחת הוא הולך להפוך את עשרות האלפים למיליונים.

כאשר הגיע לביתו מצא את אשתו ובנו בוכים. אשתו סיפרה לו שבנם שיחק בבית עם אלבום התמונות. בין התמונות היו מוחבאים שטרות הכסף ועליהם תמונתו של המלך. בטעות השליך הילד את השטרות לאש... הילד בכה על תמונותיו היפות של המלך שנשרפו והאמא בכתה על חמישים אלף הרובל. כששמע זאת האבא פרץ גם הוא בבכי, הוא בכה על העושר הרב ועל החלומות הגדולים.

המקדש נחרב וכולנו בוכים. אפשר לבכות על ההוד וההדר, על הבית היפה עליו נאמר שמי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין יפה מימיו. אפשר לבכות על ביטול המלוכה, הסנהדרין, הכהונה והמצוות התלויות בארץ. אפשר לבכות על צער הגלות. ומי שקשור לפנימיות התורה בוכה על גלות וצער השכינה, כי כשהבית נחרב ה' בעצמו נמצא בגלות.

אך לא די באבל. אפשר להתאבל על החורבן כמו הומלס שרק רוצה להיגאל מהרחוב, במצב כזה אדם מרוכז במה שאין לו ולא במה שעתיד להיות. ואפשר לתרגם את האבל לתשוקה, כמו אדם שחולם על ארמון ופניו אל העתיד.

חז"ל אומרים ש"בא אריה (נבוכדנצאר) במזל אריה (חודש אב) והחריב אריאל (בית המקדש), על מנת שיבוא אריה (הקדוש ברוך הוא) במזל אריה ויבנה אריאל". זאת אומרת שכל הסיבה לחורבן היא כדי לבנות את בית המקדש השלישי. בהתאם לכך אמר הרבי מלובביץ' שיש ללמוד בימי בין המיצרים את הלכות בית הבחירה, וזאת בשביל לנתב את הנפש מכאב העבר אל כיסופי העתיד.