שאלת השבוע

מה כל הדיבורים על כך שקל לחזור בתשובה. מה קל בדיוק?

חוזר ברגע אחד

הרב שניאור אשכנזי,

רב בראשון-לציון

מעשה בבנו של אחד מחסידי האדמו"ר הזקן, שירד מדרך הישר ופרק מעליו עול תורה ומצוות. האב הכאוב שפך את לבו בפני רבו והרבי ביקש לקרוא את הבן לשיחת "יחידות".

הבן - שכבר חש עצמו רחוק ומנותק - החליט להחציף פנים. הוא הופיע ברחובות ליאזנא כשהוא רכוב על סוס אביר, דבר שהיה באותם ימים סמל לקדמה ולמודרנה. באותה שעה עמד הרבי בחלון ביתו וראה את הצעיר רוכב על הסוס. הרבי פה אליו ושאל אותו מה מחירו של הסוס, והוא נקב בסכום גבוה. הרבי ביקש להבין מהי מעלתו של הסוס היקר, והלה השיב: "הסוס המהיר גומע דרך ארוכה בזמן קצר".

"אינני מבין", שאל הרבי, "מה היתרון בכך שהסוס גומע דרך ארוכה בזמן קצר, והרי אם הרוכב טועה בדרך אזי הסוס חודר ברגע אחד אל עומק היער?" "נכון", השיב הצעיר, "אך כשאתה תופס שטעית, אתה חוזר ברגע אחד את כל הדרך". – "איי, כשאתה תופס שטעית", חזר הרבי, "הנך חוזר ברגע אחד את כל הדרך".

תפיסת המחשבה לפיה מעשה התשובה הוא תהליך ארוך וממושך, נובעת מגישה ידועה ביחס לתשובה. רבים סבורים כי מצוות התשובה היא קבלת ייסורים ומכאוב על תקופת החטא, עד שהגוף יקיא מתוכו כל גרם של הנאה ותענוג מהתאווה. ואכן תהליך כזה הוא ממושך. אולם האדמו"ר הזקן מציג ב'אגרת התשובה' גישה שונה לחלוטין (על פי הרמב"ם הלכות תשובה ב, ב): עיקרה של התשובה היא "העמדה עצמית מחודשת". מצוות התשובה מן התורה אינה התעסקות עם העבר הבעייתי, אלא לקבל החלטה נחושה "מי אני". אני יהודי שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות.

הקביעה "מי אני" היא עניין של רגע אחד. כל השינוי הגדול שיבוא בעקבותיה הוא תוצאה מההחלטה הנחושה. הדבר דומה לאדם שעובר למדינה חדשה ומקבל על עצמו את אזרחות המדינה. ברגע אחד הוא הופך להיות נתין של המדינה ומחויב לחוקיה.

בדומה לכך מסופר על חסיד סוחר שהיה מסתובב לרגל מסחרו בשווקים הגדולים. פעם שאלו אותו כיצד הוא שומר על חיי קדושה כשהוא סוחר עם הפריצים ונשות האצולה? הוא השיב כי בכל פעם שעולה בו הרהור עבירה, הוא אומר לעצמו: "אני חסיד ולא מתאים לי לנהוג כך". הסטנדרטים שלי צריכים להיות אחרים. וזהו בעצם מעשה התשובה: החלטה נחושה "מה מתאים לי ומה לא מתאים", וכל יתר הדברים הטובים הם רק תוצאה טבעית מכך.

באה מאהבה

עזריה ליזרוביץ'

מנהל מרכז הנוער 'דאורייתא', יפו - OU ישראל

כל מי שקם בכל יום לעבודה יודע שלעבוד זה לא דבר קל. תחשבו על כל השעות הרבות שאתם מעבירים בדרך, במשרד או בכיתה. תחשבו על עשרות המיילים שאתם שולחים ועל שיחות הטלפון. חשבתם? מעולה.

עכשיו תכפילו את כל זה בחמישה ימים ובחמישים שבועות, ואז תכפילו בשבע. כמה השקעה תידרשו להשקיע בשבע שנים של עבודה רצופה ויום יומית? המון.

כשאני לוקח את המשוואה של שעות עבודה רבות במשך שבע שנים רצופות, אני נזכר ביעקב אבינו, ובפסוק המפורסם מספר בראשית: "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

הפסוק הזה, מעבר לשיעור הזוגיות המדהים שהוא מעביר לנו, מגלה לנו משהו מיוחד: כשאתה אוהב מישהו או משהו, שבע שנות עבודה קשות, סיזיפיות, בשמש הקופחת או בגשם השוטף - כמעט לא מורגשות.

כשיש לך אהבה גדולה למשהו, אתה נהנה מכל רגע בדרך אליו. כולנו דוחים לפעמים כל מיני משימות שאנחנו לא אוהבים לעשות, אבל ראיתם פעם ילד שאין לו כוח לאכול סוכריה?

וזה מרגש. כי אהבה מביאה איתה קרבה, וקרבה גורמת לנו לרצות להטיב עם השני. כשאנחנו נאהב את הקדוש ברוך הוא באמת, אהבת ה' נקיה, אנו נרצה להיות קרובים, ולעשות למענו כל כך הרבה. הקדוש ברוך הוא כבר אוהב אותנו. הוא רוצה שנתקרב אליו. ברגע שנהיה קרובים - הוא מיד יקבל אותנו, כי האהבה הזו גדולה מאוד. כדאי לנו לפתוח את העיניים ולראות כמה טוב הקדוש ברוך הוא מרעיף עלינו.

אם נקלוט כמה הוא אוהב אותנו ועד כמה הוא מחכה רק שנתקרב, השיבה אליו תהיה כל כך קלה!

ולא רק על עצמנו נחשוב. כשנראה לאחינו שמעט רחוקים שהקדוש ברוך הוא קרוב אליהם, כשהם יגלו כמה הוא מעניק להם - נפתח גם בלבותיהם פתח של אהבה וקרבה לאלוקים.

תשובה היא קלה, רק אם היא באה מאהבה.

 

קשה בבהמית, קל בקרב

הרב נתנאל אלישיב

מכינת בני-דוד, עלי

הרב קוק כתב בהקדמתו ל'אורות התשובה', שהתשובה היא מצווה שהיא "מצד אחד קלה שבקלות... ומצד אחד הרי היא קשה שבקשות". ובאמת אנו מוצאים בדברי חכמינו, מימי חז"ל ועד ימינו, את שני כיווני המחשבה הללו ביחס לתשובה. מצד אחד אומרים לנו שאין דבר יותר טבעי מאשר לחיות בהתאמה ליושר האלוקי החורז את כל הבריאה, ומצד שני אנו חווים עד כמה זה קשה לשנות הרגלים ולהתגבר על יצרנו. אז האם התשובה היא מצווה קלה או קשה?

התשובה נעוצה בדברי בעל התניא, לפיהם האדם מורכב מנפש אלוקית ונפש בהמית. הנפש הבהמית אינה רעה, אבל היא גסה למדי, ונוטה אל ההנאות החומריות. לנפש האלוקית שלנו התשובה היא קלה, לנפש הבהמית – קשה. במילים אחרות, יש בנו צדדים גבוהים ואציליים ויש צדדים נמוכים וגסים, ושלמות חיי האדם היא רק כשנוצרת הרמוניה פנימית ביניהם. הצד הגבוה יותר משול לקטר והצדדים הנמוכים לקרונות. קרונות ללא קטר דורכים במקום, אבל גם קטר ללא קרונות אינו ממלא את ייעודו. עבודתנו היא לשים את הקטר בראש ולוודא שכל הקרונות מחוברים אליו, כך שבסופו של דבר כל הרכבת, על משאהּ ותכולתה, תתקדם במסילה ותגיע ליעדהּ.

התשובה נועדה לסייע לתהליך זה. לזהות בתוכנו את הצד הגבוה ולהפוך אותו לקטר, כלומר לצד הדומיננטי והמוביל באישיות. התשובה, שעין טובה ואמון עצמי צריכים להתלוות אליה, מלמדת אותנו להעריך ולאהוב גם את הצדדים הנמוכים יותר באישיותנו, אבל לא להיכנע להם. כל אחד מהם הוא טוב ונחוץ אם הוא רק יוצב במקום הנכון. חלק מתהליך התשובה הוא למצוא את המקום הזה, וללמד כל כוח לשמוח במקומו ולא לחרוג ממנו.

כל החלוקות ותת־החלוקות שאנו עושים בנפש האדם לא ישנו את העובדה שאנחנו חווים את החיים כזרם אורגני אחד. כשאנחנו חיים בתשובה, אנחנו אמנם משלמים מחירים, אבל זוכים לתחושה הנפלאה שחיינו טובים וישרים, שכוחותינו יוצאים אל הפועל בדרך הנכונה ושגם אם תמיד יש מקום לשיפור, בסך הכל אנחנו ממלאים את חובתנו בעולמנו. ומכיוון שבסופו של יום, האדם נברא כך שהוא חפץ במשמעות, וזוכה לשקט פנימי רק כשהוא ממלא את ייעודו, אזי אחרי הכל, התשובה, שעוזרת לנו להיות מי שאנו אמורים להיות, היא באמת קלה.