שאלת השבוע

מהי עבודת ה' של החופש הגדול?

 

אין חופש

הרבנית אורה רבקה ויינגורט

מנהלת בית הספר 'יעלת חן', ירושלים

התשובה האחת היא – אין חופש גדול, ואין חופש כלל!

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", וממילא החופש של העבודה והעבודה של החופש – זהים. לשמור על מסגרות הקדושה, להקפיד על קביעויות, ולעמול יום יום בעליה מחיל אל חיל בדרכי ה'.

ברוח זו קורא הרבי מלובביץ' לכל מי שחינוך ילדי ישראל נוגע לו, לדאוג למסגרות חינוכיות חילופיות לילדים בזמני "חופשת הלימודים" בקיץ (כהדגשתו – "חופש" רק מלימודי החול). במכתביו מדי שנה, החל מחודשי החורף, קרא הרבי להיערך מבעוד מועד, לדאגה לילדים בתקופה הרגישה בשנה. הוא אף הדגיש כי יש פוטנציאל אדיר דווקא במסגרות ה"קעמפ" – המחנות, לספיגת ערכי הקדושה בכל רגע ורגע.

ומן הצד השני נענה ב'הפוכה' (בבחינת "מזה ומזה אל תנח ידך"...):

מהי עבודת ה' של החופש הגדול? להרפות. החופש הגדול הוא בבחינת "רווח בין פרשה לפרשה". זמן לעכל ולהטמיע ערכים, זמן להתבונן, וגם לנוח ולהחליף כוחות.

מבחינת הילדים – הזמן מסוגל ללמד אותם שיעורים חשובים ב'בחירה חופשית'. העדר המסגרות הנוקשות הרגילות, יכול להיות הזדמנות נפלאה ללמוד כיצד להציב גבולות לעצמי, לבחון עד כמה יראת השמים שלי עצמית ואיננה תלויה בגורמים חיצוניים, ועד כמה הערכים שלמדתי במהלך השנה נספגו והופנמו על ידי.

ומצדנו, ההורים שעובדים במסגרות החינוך כל השנה – זהו הזמן להיות פנויים ונינוחים יותר. להביט עמוק יותר בעיניהם של יקירינו, ולהיות יותר נוכחים בשהות איתם. העבודה הקדושה והחביבה עלי ביותר בזמן החופש הגדול, היא עבודת כיבוי הפלאפון במשך שבוע או שבועיים ואפילו שלושה שבועות, כל אחת כפי יכולתה. ממליצה בחום לכבות את הפלאפון ולא להציץ אפילו בהודעות. לכל מי שחשוב להודיע לו שתהיה תקופה כזו, מודיעים מראש, נערכים עם פלאפון חילופי כדי לתת מענה לקרובים ביותר, ולומדים לנשום עמוק יותר ולהשקיט את הראש. כך מתפנים להקשיב לקולות שנעלמים ברעש ובהמולה של השנה כולה.

ולאלו בינינו שעובדים קשה גם בחודשי הקיץ (ובעצם גם לאלו שכאמור נמצאים בבית), יש עבודה לא פשוטה אך מאתגרת, להישאר רגועים וסבלניים גם במשך ימי החופשה הארוכים והמתישים. החופשה יכולה להיות הזדמנות מצוינת להיזכר בכך, שהמחנכים במסגרות החינוך הם השליחים הקדושים שלנו כל השנה, אך עבודת החינוך מוטלת בראש ובראשונה עלינו, ההורים. החום, האהבה, הלמידה וההרגלים שנבנים בבית פנימה, הם הבונים את היסודות האיתנים ביותר בנפש, בעזרת ה'.

סוף סוף יש זמן

הרב ארלה הראל

ראש הישיבה התיכונית 'לב חדש', שילה

כבר בכותרת יש בעיית ניסוח: למה לקרוא לתקופה הזו 'החופש הגדול'? חופש אין אף פעם, "במתים חופשי", כלשון הכתוב בתהלים (פח), וכדרשת חז"ל: "כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות".

אבל לעצם העניין, אם אכן נניח שאין חופש מעבודת ה', ונחפש עבודה ייחודית לימים אלו, אזי ניתן להצביע על שלושה מוקדים:

כיבוד אב ואם. באופן טבעי, במשך השנה רוב בני ובנות הנוער לא נמצאים כמעט בבית, ואין להם ההזדמנות לטרוח ולעמול על כיבוד הוריהם. תקופת ה'חופש' מחברת אותנו להורים ולמשפחה כולה, וזו הזדמנות מצוינת לגמול להם טוב ולסייע בידם בכל אשר אפשר. במיוחד נכון הדבר לגבי הסבים והסבתות, שלרוב זקוקים לעזרה, אפילו בעצם השהות איתם ומעבר לכך, ובמשך שנת הלימודים כמעט נבצר מאיתנו לקחת חלק במשימה קדושה ומתוקה זו. הבה נקדיש מזמננו לכך!

הפצת המעיינות. כידוע, כולנו מצווים מכוח מצוות אהבת ה', לקרוא לכל בריותיו אליו יתברך ולקרבם לעבודתו. תקופת הלימודים מרחיקה אותנו לרוב מן האפשרות לבצע זאת באופן קבוע, וכעת, בתקופת ה'חופש', נפתחת אפשרות זו גם כן. הבה נקבע לעצמנו זמן יום־יומי לדוכני תפילין, להעברת שיעורי יהדות בשכונה, לחיזוק החבר'ה הצעירים יותר בסניף, לקביעת חברותות עם השכנים, וכל יוזמה מבורכת אחרת אשר תפתח את מעיינות לבם של אחינו הצמאים לקרבת ה'!

לימוד תורה. מטבעם של דברים, במשך שנת הלימודים נפגע לימוד התורה על ידי הצורך בעיסוק בלימודי החול, וגם לימודי הקודש אינם ממש לימוד תורה לשמה... כעת ההזדמנות שלנו, בנים וגם בנות, לקבוע עתים לתורה בעצמנו, בלי שאף אחד יכריח אותנו, לבד, עם חברותות, בשיעורים הרבים המתקיימים היום ב"ה בכל פינה ופינה. ואפשר גם להשתמש במרשתת (אינטרנט בלע"ז) לצורך העניין. לא רק טומאה וחול יש שם, גם המון המון קדושה! אלפי־אלפים של שיעורים רק מחכים שתפתחו אותם ותאזינו בנפש שוקקה לדבר ה'. מכל סוג ובכל תחום, רק ללמוד, זה מה שנותר לנו.

ולא לשכוח את דברי רבי יהודה הלוי – עבד ה' הוא לבדו חופשי!

"כל זמן מאיר בתכונתו"

הרב ד"ר אברהם ליפשיץ

ראש החמ"ד,  משרד החינוך

על פתח בניין ישיבת חכמי לובלין בפולין מתנוסס הפסוק: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" (תהילים לד). שאלו את ראש הישיבה, הרב שפירא זצ"ל, למה דווקא פסוק זה נבחר להופיע ככותרת מעל בית המדרש. השיב הרב: "נאמר 'לכו בנים' ולא נאמר 'בואו'. מובן כי בין כותלי בית המדרש כולכם בנים השומעים לדבר ה', אלא שאנו מתפללים ומבקשים כי גם בשעה שתלכו מבית המדרש, ההשפעה של לימוד התורה תהיה מופנמת דיה וניכרת בכל דרכיכם. גם כשתלכו תהיו בנים שומעים, לומדים ומקיימים מתוך יראת ה'".

במהלך שנת הלימודים אנו מחנכים את תלמידינו בעבודה קשה ומסורה, באהבה גדולה, במעקב אישי, בליווי, בשיחות משותפות, בדו־שיח אמיתי מתוך אמון מלא בתלמיד, ובפתיחת הלבבות. החינוך והאמון מסייעים לתלמיד לגלות את עצמו ולהביא את כוחותיו לידי ביטוי.

החופש בהיבט זה יכול לשמש כמבחן. האומנם ההשקעה הרבה עמדה במבחן? האם העובדה שתלמיד הגיע בזמן לתפילה בבית הספר, יכולה להעיד על כך שגם בזמן החופשה נפגוש אותו שלוש פעמים ביום בתפילה במניין?

זמן החופשה משול ל"נייר לקמוס" של העשייה החינוכית הרבה בה עסקנו בזמן הלימודים. ההשקעה הלימודית והרגשית, שאותה ניסינו לקיים עם תלמידינו, מגיעה לידי מבחן דווקא כשהתלמיד הוא בבחינת "הולך" מבית המדרש.

אולם, ניתן לבחון את תקופת החופשה גם במבט אחר: תקופת החופשה מציבה אתגר גבוה יותר, בבחינת "כל זמן מאיר בתכונתו" (הרב קוק באיגרת לרב חרל"פ, אלול תרע"א), והיא מזמנת ערכים מיוחדים והארה מיוחדת. בתום שנת הלימודים השאלה החשובה איננה יכולתו של הנער להתמודד עם עולם הפיתויים, הסתמיות והבטלה, אלא יותר מכך. זמן החופשה נותן הזדמנות לפיתוח אישיות עצמאית של התלמיד ולחיזוק וגילוי הבחירה האישית שלו.

ב"חופש הגדול" הכל שונה. אין מסגרת, ואם היא קיימת היא נקבעת על ידי התלמיד עצמו, שהרי הוא חופשי ומשוחרר לסדר יום שהוא קובע וללוח זמנים שהוא מחליט עליו.

כתוצאה מכך הקשר עם עולם המצוות הוא רצוני, פנימי, ונעשה על פי תחושתו האישית של התלמיד. ההנעה לקיום מצוות הנה אישית, ומתוך כך ההרגשה יותר משוחררת, ההזדהות הפנימית גדולה יותר, וקיימת האפשרות להגיע גבוה יותר או עמוק יותר.

מתברר שאנו זקוקים להנעה הדו־כיוונית הזו. אי אפשר בלי עבודת ה' מיראה בכל השנה, ואסור שתחסר התחושה הפנימית, הטבעית והרצונית הנובעת מלבנו לעבוד את ה' מאהבה, בשמחה ובטוב לבב, כפי שמתאפשר לנו בתקופת החופשה.