מדורים / נשים

למה סעודה

אחד העניינים העיקריים של חג הפסח הוא הכנה לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. הימים הראשונים של פסח קשורים בעיקר לגאולת מצרים, והימים האחרונים קשורים לגאולה העתידית.

בקריאה של שביעי של פסח אנו קוראים את שירת הים הפותחת בלשון עתיד, "אז ישיר משה", ורומזת על תחית המתים ועל נבואת בית המקדש השלישי, "מקדש ה' כוננו ידך, ה' ימלוך לעולם ועד". גם שירת דוד המופיעה בהפטרה מתקשרת למשיח בן דוד.

הבעל שם טוב גילה קשר נוסף בין המשיח לימים האחרונים של פסח. ביום האחרון של פסח מתגלה הארה של המשיח, ולכן הסעודה האחרונה של החג נקראה אצל הבעל שם טוב "סעודת משיח".

נשים מבינות יותר

לא פשוט לשמוע שיש זמן מיוחד בימינו שבו מאיר המשיח, ומעניין שגילוי נפלא זה נחגג בסעודה! סעודה של ממש, עם נטילת ידיים ואפילו ארבע כוסות, כפי שהרבי הרש"ב הנהיג. לא התקהלות בבית הכנסת, לא לימוד מיוחד, אלא אכילה ושתיה ממש, סעודה גשמית שחודרת לגוף.

למה סעודה? דבר פלא, אבל ענין פשוט ומעשי.

יש דברים נעלים ונשגבים. יש רעיונות מבריקים, יש מחשבות ערטילאיות ויש גם זמנים מסוגלים. הברקות גאוניות נשארות לרוב רק בגדר הברקות. זמנים מיוחדים עוברים ללא ניצול ומימוש. הדברים הגדולים זקוקים לאנשים מעשיים שידעו להוריד את הדברים למטה ולהגשים אותם.

בחסידות אנו לומדים שגברים שייכים לספירת החכמה, הדומה לברק של רעיון, ואילו נשים שייכות לבינה, "בינה יתירה נתנה באשה". הן יודעות לבנות ולהוריד הברקות למעשה.

לעומת הגברים שהסתפקו בשירה, על הנשים כתוב "ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות". חכמינו אמרו שלכל יהודי היו ביציאת מצרים לפחות תשעים חמורים עמוסים בכלי כסף וזהב ועוד הרבה הרבה דברים. אני מדמיינת את עצמי שם, בטח יש לי ביד רשימה מה נמצא על כל חמור. ואת כלי הנגינה איפה שמתי? על חמור מספר 59 או על מספר 10? או בתיק יד ליד החיתולים?

הנשים שלפו את התופים והתחילו לרקוד, ולא אמרו "חכי שניה, אני בודקת על איזה חמור שמתי את התוף". הן היו פרקטיות; מוכנות עם תופים ביד. הן הורידו את האמונה והבטחון למעשה, לתוף ביד. התוף מבטא את האמונה האמיתית, לא כרעיון ערטילאי, אלא כדבר מוחשי.

למה בעלי מחכה?

שמעתי פעם מיועץ נישואין, שנשאל על ידי אישה "למה כשבעלי ואני חוזרים מהעבודה באותה שעה, הוא מתיישב על הספה ומחכה שאני אכין את האוכל?". בין הדברים ענה היועץ שבתת-המודע של המין האנושי, האישה היא המאכילה הראשונה. הוא לא התכוון לחוה, אלא להנקה.

כשאני מכינה את האוכל לפסח, אני מכינה אוכל מיוחד ל"סעודת משיח" של הנשים, שנוכל ליטול ידים, לשתות ארבע כוסות, לשיר, להתוועד ובעיקר להוריד את גלוי ההארה של המשיח. הסעודה משקפת את החידוש של הגאולה - "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", הרעיון של המשיח הוא שגם הגוף הגשמי ייהנה וירגיש את גילוי ההארה.

לנו הנשים יש את הזכות והיכולת להחדיר, פשוטו כמשמעו, לתוך תוכנו וילדינו את האמונה והבטחון בגאולה, בצורה הכי פרקטית וגשמית על ידי אכילת סעודה גשמית, סעודת משיח, כך ההארה הופכת להיות בשר מבשרנו. סעודת המשיח היא התוף מרים של הנשים הצדקניות של דורנו.