סדרות / אורח לשבת

למה אברהם לא החזיר בתשובה את אנשי סדום?

 

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד (יח,כ)

 

העולם שתק

מקצת ממעשיהם הרעים של אנשי סדום ועמורה, יכולים אנו ללמוד מהתנהגותם עם לוט בעת שאירח את המלאכים בביתו. וביתר שאת רואים אנו בגמרא סנהדרין (קט) מעשה מזעזע בנערה בסדום שנכמרו רחמיה על עני ונתנה לו פת, ועשתה זאת בהחבא, שהטמינה את הפת בתוך כד מים, ובעת שיצאה לשאוב נתנה לו את הפת בלא שישגיחו בה. ואנשי סדום היו תמהים על העני הזה שלא מת ברעב, והשגיחו אחריו ואז ראו את מעשה הנערה, לקחוה וסכו אותה בדבש ושמו אותה על חומת העיר ובאו דבורים ועקצוה ואכלוה עד שמתה. וזוהי "זעקת סדום", זעקת הנערה מסדום במיתה האכזרית שגזרו עליה.

וממעשה זה ומשאר דברי חכמים שם, משתקפת בפנינו תמונה קודרת מאד על מעשיהם של אנשי סדום ועמורה ועל רוע לבם. ומלבד שקלקלו והשחיתו מעשיהם עד שעברו כל גבול של צדק והיגיון אנושי, הנה פשעם עוד יותר חמור כיון שזו לא היתה תופעה של יחידים או כנופיות אלא הפשע היה ממוסד. אנשי סדום לקחו את המעשים הנבזים והשפלים ביותר וקבעום לחוק ומשפט, ועל פיהם ניהלו את כל חייהם.

איך ייתכן שלא קם אפילו אחד מהתושבים וזעק כנגד השוד והשבר המתהלכים בריש גלי בראש כל חוצות? הלא גם בגויים שאין בהם תורה, מכל מקום תמיד יימצאו בהם אנשים שיצעקו על כגון דא, ולו רק מפני הסדר הטוב, שהחיים יתנהלו כשורה.

 

חסד בלי גבול

ובטרם ניישב תמיהה זו, צריך עוד להתבונן בהמשך הפרשה, עד היכן מגיעים רחמיו של אברהם אבינו ע"ה, ועד היכן מתפשטת מדת חסדיו, חסד אמיתי, חסד פשוט ושלם, חסד נקי מכל חשבון ופניה. חסד שאינו מצטמצם רק למכריו ולאנשי שלומו בלבד, ואפילו לא חסד לצדיק וחסיד, אלא חסד גם עם אנשים רשעים וחטאים לה' ולאדם.

שכן מלבד הרשע שהרבו אנשי סדום כלפי שמיא וארעא, עוד יש במעשיהם הרעים הכרזת מלחמה על דרכו ושיטת חייו של אברהם אבינו ע"ה, אשר כולו היה חסד וצדקה עם כל באי עולם, בממונו בגופו ובנפשו, ורשעים אלו נלחמו בכל עוז נגד הטוב והחסד.

והנה טבע הוא באנוש שכאשר שני אישים או שתי קבוצות מתנגדות זו לזו ומתנצחות זו עם זו, והאחד מהם מפסיד, הרי שחברו העומד כנגדו שש ושמח. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, כשהוויכוח הוא אידיאולוגי.

והנה בוודאי בעת שהקדוש ברוך הוא גילה את דברו לאברהם, היה לו לשמוח ולצהול על הבשורה הגדולה של מפלת סדום ועמורה, כי בזה יוודע דבר ה' ודתו בכל העולם כולו, ויכירו וידעו הכל שאברהם אבינו עבד נאמן לבורא העולם ומנהיגו, ודרכו תנצח ותתפשט ימה וקדמה צפונה ונגבה, ויתרחבו ללא היכר גבולות הקדושה, ומעתה שמחת עולם תהא על ראשו של אבי השיטה האמיתית של עשיית צדקה וחסד, והעולם בחסד יתכונן.

אבל הוא ע"ה לא שש ולא שמח אל הבשורה הזו, אלא מיד נגש להתפלל עליהם בכל כוחו, וכאן התגלתה מידת החסד של אברהם אבינו בכל עומקה והדרה, כי גם עתה לא שש לבו ולא שמח במפלת אויביו בנפש, אלא עמד והתפלל עליהם בכל כוחו ונפשו, ומסר את נפשו כדי לגמול עמהם חסד ולהצילם מרדת שחת. אלו הן קצות דרכיו של האדם הגדול בענקים, אבי האומה. ויהי רצון שנלך בדרכו, ונדבק במדת החסד לטוב לנו כל הימים.

 

להפוך חטא לאידיאולוגיה

אך מדוע לא ניגש אברהם לסדום עצמה, לנסות להחזירם בתשובה, כמו שהיה עושה בכל מקום בו היה הולך? ואדרבה, עתה שכבר הסכים הקדוש ברוך הוא לבטל הגזירה אם ימצאון עשרה צדיקים בעיר, אם כן אברהם אבינו ע"ה היה צריך ללכת מיד לסדום לעשות נפשות ולהחזירם בתשובה, כדי להשיב מעליהם את חרון אף ה' וחמתו. וכן יש לשאול, למה הקדוש ברוך הוא לא שלח את אברהם להשיב בתשובה את אנשי סדום כמו ששלח את יונה בן אמתי לנינוה?

ואולם מכל מה שנתבאר צריכים אנו לומר, שאנשי סדום היו מאלה שדרכם ישרה בעיניהם, ומנסים לעטוף את מעשיהם הרעים בעטיפת צדק ויושר. כך הטיפו לבני עמם, וכך חינכו את בניהם ובנותיהם, שזה הוא הצדק והיושר, וכל מי שנוהג הפך מעשיהם קראוהו חוטא ומורד באמת.

וכמו ששמעתי בשם איזה מפרשים שכתבו, שאנשי סדום אמרו, הלא ידוע כי מה שהביא את המבול לעולם היה עוון גזל, "כי מלאה הארץ חמס", ואם הקדוש ברוך הוא ברא עניים וברא עשירים, אם כן זה רצונו יתברך. וכל המשנה ונותן לעני אוכל ומשקה או כסף הריהו כגוזל מהקדוש ברוך הוא, והוא עלול להביא מבול לעולם, ואם כן הרי הוא בגדר "הבא להורגך השכם להורגו", על כן הוא חייב מיתה. ובאמת שטענת הבל זו כצלמה ודמותה ממש, טען טורנוסרופוס הרשע לרבי עקיבא (ראה בבא בתרא י). ובמקום שאין תורה ויראת שמיים, גם זה יכול להיחשב היגיון בריא ונכון, בבחינת "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ). וממילא לא יפלא כיצד הצליחו רשעי עולם אלה לחנך את כל אנשי סדום ועמורה בהשקפה מעוותת כזאת, עד שלא נמצאו אפילו עשרה אנשים צדיקים בכל הכרכים ההם.

ומן הסתם באו בטענה של "קידמה ועבודה" באומרם, שמצב הגון הוא שכל אחד משיג את לחמו בעמל כפיו, ואם יתנו לאנשים לחם חינם יהיו הרבה בטלנים שיסמכו על זה, ויתרבה הפשע והרשע כי הבטלה היא אם כל חטאת... ועוד טענות נוספות כהנה וכהנה, שהן היפך האמת ודעת תורתנו הקדושה שהיא תורת אלוקים חיים.

 

סדום בימינו

ראינו איך הרשעים הגדולים, רשעי עולם, באו בשיטות שונות ומשונות כדי לגזול את חייהם וממונם של אנשים אחרים. אחד מהם ימ"ש כתב ספר שלם הנקרא "מיין קמפף" להסביר מהו המאבק שלו נגד היהודים ומהן דעותיו, ואחד הדברים הבולטים ביותר בספרו הוא מלחמתו במידת הרחמים והחסד. בספרו זה הוא טוען, כי לדוגמה, משפחה שיש בה אדם מוגבל, הריהו מונע מבני משפחתו לעסוק בעיסוקיהם, כי צריכים לטפל בו ולהשגיח עליו, ולשיטתו יש להמית את המוגבלים והחולים. זו טענה אכזרית ומרושעת שאין דוגמתה. לטענתו, עם ישראל הם אלו שנותנים צדקה לעני ולחולה ומחזיקים בידו ומשאירים אותו קיים בחברתנו. ויותר מזה, הוא טוען בספרו כי מידת הרחמים והחסד עוברת אצל היהודים בתורשה ואינם יכולים להימנע ממידתם זו.

על מכשיר האינקובטור, שהוא אחד מפלאי הדורות, אומר אותו רשע ימ"ש, שרק יהודי שרגש הרחמים והחמלה על הדל פועמת בלבו יכול להמציא כזה מכשיר. ובאמת ממציא האינקובטור היה יהודי, ואכן מיום שעלה אותו רשע לשלטון עד עת נפילתו, נאסר על בתי החולים בגרמניה הנאצית להחזיק מכשיר אינקובטור זה, וכל עובר שנולד בטרם זמנו מת. אכן דומים רשעים אלו לרשעי סדום וגרועים מהם. והרואה יראה כי תורותיהם המעוותות של הרשעים האלו קנו שביתה ומשכו את לבות ההמונים אחריהן.

ובזה יובן למה ה' יתברך לא ציוה לאברהם להוכיחם, וגם אברהם לא ניסה לעשות כן, כמו שנהג לעשות בכל מקום. כי דרכם של אנשי סדום היתה מוצדקת וישרה בעיניהם, ולפי שיבוש דעתם, אדרבה, אברהם הוא הטועה ודרכיו אינן נכונות, והיו שופטים את שופטיהם. אנשים כאלו לא מקבלים תוכחה, והם בבחינת לצים ופוחזים, ונאמר (משלי ט) "אל תוכח לץ". וכשם שמצווה לומר דברים הנשמעים, כך מצווה שלא לומר דברים שאינם נשמעים (יבמות סה). ושום תוכחה לא תועיל להם, כי הם אוטמים עצמם נגד כל היגיון אמיתי וכל דעה ישרה. ולא נותר לאברהם אבינו ע"ה, אלא להתפלל בעדם אל ה' ברוך הוא, אשר לו נתכנו עלילות ושליט בדעות בני אדם, והוא יודע לשובב לבות בני אדם. וכך עשה, עמד והתפלל עליהם, וה' שופט כל הארץ יעשה הישר בעיניו.