לדבר גמרא - רשימות על לימוד גמרא

"השפה" של הגמרא כל כך חזקה, עד שהיא השתלטה כמעט לחלוטין על כל הטקסטים היהודיים שנכתבו אחריה. ספרי ההלכה, השו"ת, הדרוש והמוסר ואפילו ספר הזוהר וספרי הקבלה והחסידות כולם כולם - הושפעו עמוקות משפת הגמרא. לכולם יש את אותו הטון ומי שלא יודע לקרוא גמרא, לא יכול להבין את הספרים הללו – גם אם הוא מכיר את המושגים

נדמה שהדיון שסער בחודשים האחרונים סביב שאלת אופן הוראת הגמרא, התעורר סביב שתי בעיות עיקריות:

האחת, תלמידים רבים מעידים שהם לא אוהבים ללמוד גמרא. השנייה, למרות השעות הרבות שמושקעות על ידי בתי הספר לצורך הוראת הגמרא, תלמידים רבים מסיימים כיתה יב' ולא באמת יודעים לגשת וללמוד דף באופן עצמאי.

הייתי רוצה להקדיש את השורות הבאות להתבוננות בשתי הבעיות הללו. לדעתי, הבעיות תלויות זו בזו. הסיבה שתלמידים רבים לא אוהבים ללמוד גמרא קשורה לעובדה שבלימוד מושקעות שעות על שעות, והוא מתסכל ולא רואים ממנו פירות.

בתור מחנך, שרואה כיתות ותלמידים כבר די הרבה שנים, שתי התופעות הללו "זורקות" אותי לתחום אחר לגמרי, והוא הוראת האנגלית.

להבדיל, גם בהוראת האנגלית, מחקרים מראים שנה אחר שנה מצב בעייתי ביותר. גם באנגלית, מושקעות המון שעות ותלמידים מעידים על תסכול רב ועל חוסר הצלחה חוזר ונשנה. גם אנגלית נחשב למקצוע פחות 'אהוב' בבית הספר.

האמת היא, שאנגלית, ולהבדיל גמרא, הם בכלל לא מקצועות. שניהם אינם 'תחומי דעת', שהרי אינם עוסקים בתחום מסוים. אנגלית, היא שפה, ואפשר לעשות באמצעותה המון פעולות שונות בהמון תחומים שונים. ואכן, (להבדיל) גם גמרא היא שפה ואפשר לעשות באמצעותה המון פעולות שונות ובתחומים שונים.

למה אני מתכוון כשאני אומר שגמרא היא שפה?

אני לא מתכוון לארמית, וגם לא לראשי תיבות שיש בה. הרבה מהגמרא כתובה דווקא בעברית, והמיעוט שבה כתוב ארמית. ראשי תיבות הן בעיה, אבל הדפוסים החדשים פתרו את הבעיה הזו. כשאני אומר שהגמרא היא שפה, אני מתכוון לכך שיש לגמרא היגיון משל עצמה, ניגון משל עצמה ועולם התייחסות משל עצמה. לגמרא יש את האופן שלה לכתוב שאלות ותשובות. לגמרא יש את האופן שלה לצטט מקורות. לגמרא יש את האופן שלה לספר בדיחות ומעשיות. הגמרא היא לא רק תוכן אלא גם צורה ודרך הסתכלות.

"השפה" של הגמרא כל כך חזקה, עד שהיא השתלטה כמעט לחלוטין על כל הטקסטים היהודיים שנכתבו אחריה. ספרי ההלכה, השו"ת, הדרוש והמוסר ואפילו ספר הזוהר וספרי הקבלה והחסידות כולם כולם - הושפעו עמוקות משפת הגמרא. לכולם יש את אותו הטון ומי שלא יודע לקרוא גמרא, לא יכול להבין את הספרים הללו – גם אם הוא מכיר את המושגים.

הגמרא היא המפתח לכל ארון הספרים היהודי. אגב, מעניין לציין שגם בחינוך הממלכתי הבינו את העניין הזה, ולמרות הזרות של הגמרא (לכאורה) לאופי החיים החילוני, מתחילים בשנים האחרונות ללמד את הספר – כדי שלתלמידים תהיה גישה לכל העושר הספרותי שיש ליהדות להציע.

אם כן, הגמרא היא שפה – וכאן לדעתי טמון פתרון משמעותי לחידת האופן הטוב ביותר ללמוד את הספר הזה – ולאהוב אותו.

בואו נחזור לרגע ללימוד אנגלית.

מה הדרך הטובה ביותר ללמוד אנגלית? כמובן, לנסוע לארה"ב. חודשיים בארה"ב מועילות הרבה יותר משתים עשרה שנים בכיתת בית ספר. כאשר אני 'נזרק למים' ומוכרח לדבר באופן אינטנסיבי אנגלית – אני שובר את השיניים וקולט את השפה.

כדי ללמוד גמרא, צריך לשקוע בה, צריך לדבר את השפה שלה.  איך מדברים גמרא? קוראים אותה, והרבה. לפני שאנו דנים בשאלה האם עדיף ללמוד בקיאות או עיון, לפני שאנו דנים בשאלה האם נלמד 'אליבא דהלכתא' או בשיטה בריסקאית, ברור שאף אחד לא יכול ללמוד שום דבר לפני שהוא "קרא" כמה מסכתות.

אם לא קוראים הרבה, לא ניתן לקלוט את האופן בו הגמרא עובדת, לא ניתן להתחבר להיגיון הייחודי שלה ולאופן ההתבטאות המיוחד שלה.

ללמוד "לדבר גמרא" דומה לכל לימוד של שפה בעוד מובן - אנו מוכרחים לוותר על הבנה מלאה ומידית שלה. כאשר אני נוחת בארץ חדשה ולומד את השפה, אני שקוע כל היום בקנייה של השפה הזו, ומכיר בכך שאני לא אבין מיד הכל. אני לא אבין את המילים, לא אבין את סימוני הידיים בכביש, לא אבין את התמרורים ולא אבין את המנהגים – והכי חשוב - אני יודע שזה בסדר שאני לא מבין.
אני יודע שזה בסדר, ויש לי את הביטחון שכמו כל המהגרים שהגיעו לשם לפניי - עוד יום ועוד יום, קצת מוזיקה, קצת קניות, קצת עיתון – וגם אני אקנה את השפה.

כדי להתחיל ללכת בשבילי הגמרא צריך להתנהל בדיוק באותו האופן:
עלינו לבוא לספר הזה, ערניים ודרוכים כמו אל עולם חדש, לפקוח טוב טוב את העיניים.
עלינו לשים לב למעברים, לתמרורים, למילות ההקשר ולביטויים חדשים.
עלינו להתחיל מאיפה שמסקרן אותנו, מאיפה שמושך את ליבנו, מהקשרים שאנו פתוחים אליהם. עלינו 'לשמוט' את הלחץ ולבוא עם "רוח ספורטיבית", ועלינו לקרוא, לקרוא המון.

מנגד - לא כדאי להיתקע, עדיף לא להתעכב יותר מדי על אותם הדברים.
השלב של תחילת הלימוד, (שיכול לקחת גם חמש או שש שנים, אחרי הכל, אנו מתכננים להמשיך ללמוד עד 120... אז יש זמן לסיים ש"ס פעם אחת בתור התחלה 🙂 הוא ניסיון להקיף את העולם של הגמרא, לקלוט ולחוש אותו – רק בהמשך נרצה להתמקד ולהגיע לחידושים ותובנות עמוקות הקשורות לעצם הלימוד.  

הגמרא היא 'ארץ', היא 'הקשר' היא 'שפה' – אז בואו ונהיה פעילים (וזה נכון בכל גיל... כיתה ז' או גיל 40). נבחר לנו מסכת מסוימת בתוך הארץ הזו בנושא שמעניין אותנו, נפנה לנו שעתיים נינוחות, נוציא מהארון מסכת רגילה או מבוארת, ונשב לקרוא. 

ככה, בטיסה ישירה, בלי מתווכים,  נשכח קצת את היום יום ונשקע בטיול ארוך מסקרן והרפתקני.

ומוצאה ימצא חיים.