סדרות / מאירים את העולם

כלים ריקים אל תמעיטי

"ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר, עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים" (מלכים ב, פרק ד).

באחד ממאמריו הקצרים והמסעירים(מאמרים הקצרים עמוד קלו)מסביר האדמו"ר הזקן בדרך עבודת ה' אתדברי אלישע לאשתו של הנביא המבכה על כך שבעלה מת והותיר אותה ענייה מרודה, ועל החובות המרובים והנושה שבא לקחת את הילדים לעבדים.

הבכייה היא בכייתה של הנשמה. כל נשמה היא "אשה אחת", המאוחדת עם בעלה – הקדוש ברוך הוא. היא מכונה "מנשי בני הנביאים", כי ההשגות והדביקות שהיו לנשמה בגן עדן דומות לדרגתו של נביא. בהתלבשות הנשמה בגוף היא התרחקה מאלוקים חיים, ועל כך היא זועקת לקדוש ברוך הוא: "אלי – שע!", שע, פנה אלי ותושיע אותי. "אישי מת!", ה'אש' שלי בקדושה מתה. והיצר הרע, שהוא "הנושה" (המשכיח, כמו: תהום הנשייה), הגורם לי לשכוח מאלוקות, בא לקחת את שני הילדים – לשעבד את האהבה והיראה שלי (המידות נקראות ילדים, תולדות המוחין) לתאוות זרות של ענייני עולם הזה.

"ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית? ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן".

אלי־שע, הקדוש ברוך הוא, עונה לנשמה: "אחרשטבעתכל כךבעומקהקליפות, מה אעשה לך? הגידינאלימהישלךבבית –אילו כוחותנותרו עדייןקודשלה׳ואיןבהם שליטהליצר הרע".

"ותאמר איןלשפחתהכל",אין לי כוחות בקדושה כיאתכלהכוחות היצר הרע לקח ממני."כיאםאסוךשמן"– נותר בידיי רקפך השמן הטהור, עצם הנשמה המסתתרת בתוך נקודתפנימיות הלב.

"ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך, כלים רקים אל תמעיטי".

"לכילעסוקבתורהובמצוות, שהםלבושיהנשמה", מפרש האדמו"ר הזקן, "למרות שהכליםריקים, כלומרשתעשיאותםבלאאהבהויראה".

הכלים הריקים הם מצוות ומעשים טובים שנעשים ללא אש וללא התלהבות. הקדוש ברוך הוא אומר לה: תתמידי ותמלאי את הבית בהרבה כלים ריקים! עיקר העבודה שלנו היא בכלים ולא באורות, ולקדוש ברוך הוא מתקרבים, בראש ובראשונה, על ידי עשיית רצונו יתברך בלימוד התורה וקיום המצוות.גם כאשר הכלים ריקים מאורות הם עצמם אור עצום!

"ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בנייך".

גם כשהאהבה והיראה לה' עדיין אינן פעילות, חייבים לפחות לסגור בפניהן את הדלת, כדי שלא יצאו לקליפות חלילה.

"ויצקת על כל הכלים האלה...",

לאחר שצוברים הרבה כלים מעשיים, מגיע הזמן להדליק את אש האהבה והיראה. על ידי השמן הנשאר, שהוא עצם הנשמה, ניתן בסופו של דבר למלא את הכלים באורות. עצם נקודת היהדות, פך השמן שבוודאי יש לכל יהודי, יתגלה בתוך הכלים ותהיה חגיגה של אהבה ויראה גלויות לה'.

"ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשייך ואת ובנייך תחיי בנותר",

על ידי היראה והאהבה המחודשות, לאחר שחיפשנו ומצאנו את האורות האבודים שלנו, נוכל "לשלם" את כל החובות שלנו, דהיינו לגאול את האהבה והיראה שאבדו ונפוצולמחוזותשליליים, להשיב אותן למקומן ולחיות כמו שצריך.

ה"תחיי בנותר" מרמז גם על "יתרון" - יתרון האור שמתוך החושך; לאחר שאיבדנו את האהבה והיראה אנו שבים בתשובה ומגיעים למעלתם של בעלי התשובה, הגדולים מצדיקים.