כי שרית לב, כט

"שרית עם אלוקים ועם אנשים" – כי יעקב אבינו לא התפעל בהנהגותיו, לא מבני-אדם ("אנשים") ואף לא מכוחות-הטבע ("אלוקים") ["הטבע" בגימטרייה "א-להים"], ביודעו כי "בנים אתם לה' אלוקיכם". בני-ישראל הם "בנים" למדרגת הוי', שהיא למעלה מהטבע ושולטת עליו. (ליקוטי-שיחות)

הכרכרה המפוארת שנכנסה לתחומי העיירה רדושיץ עוררה תכף ומיד את תשומת-ליבם של התושבים. לא היה זה דבר שבשגרה לראות כרכרה מלכותית כזאת בתוך העיירה. כשעצרה הכרכרה, כעבור דקות אחדות, על-יד ביתו של 'הסבא' הקדוש, רבי ישכר-דוב מרדושיץ, כבר הקיף אותה קהל רב של סקרנים, מבוגרים וילדים.

עד מהרה עבר רחש בקהל – פרנץ יוזף! הביטו תושבי רדושיץ איש בפני רעהו, כלא מאמינים. האומנם זהו יורש העצר, בנו של המלך פרדיננד?! כלום אין זה מחזה תעתועים?! האם איש מרשים והדור הופעה זה, שירד עתה מהכרכרה ופסע אל תוך ביתו של הצדיק, הוא-הוא פרנץ יוזף בכבודו ובעצמו?!

כמחצית השעה שהה האורח בבית הצדיק, בעוד הרוחות בחוץ אינן חדלות לסעור, והוויכוחים בדבר זהותו ומטרת בואו מוסיפים להצית את הדמיון.

רק בתום הביקור ועם עזיבתו את המקום, ניתן האישור הסופי לכך שאמנם היה זה פרנץ יוזף. מה פשר הביקור ואילו נסיבות גרמו להתרחשותו?

באותם ימים, שנת תקצ"ה (1835), הופרה הידידות בין רוסיה, בראשות הצאר ניקולאי, לבין אוסטריה ומלכהּ פרדיננד. ניקולאי הציב שורה של תביעות חד-משמעיות לפרדיננד, קצתן כספיות וקצתן טריטוריאליות.

פרדיננד סירב לקבל את דרישותיו של הצאר הרוסי כמות שהן. מלבד הקושי האובייקטיבי הכרוך בכך, הוא חשש מפני אובדן הכבוד הלאומי וכושר ההרתעה של ארצו, כאשר מעתה והלאה תהיה זו נתונה לסחטנויות נוספות. מצד שני, אוסטריה הייתה אז חלשה ונחיתותה מול רוסיה הייתה ברורה. תשובה שלילית של פרדיננד לניקולאי משמעותה הייתה מלחמה מיידית, ובמלחמה הייתה אוסטריה עשויה להפסיד הכול.

בהתייעצות-חירום שכינס מלך אוסטריה בארמונו, הוחלט להציע לניקולאי היענות חלקית לתביעותיו, מתוך תקווה שפשרה זו תניח את דעתו. ההצעה הועברה אל הצאר הרוסי, ואולם כעבור זמן קצר דחה אותה ניקולאי על הסף. האיום במלחמה הפך מוחשי ומרתיע.

יועציו של פרדיננד נקראו להתייעצות-חירום נוספת, דחופה ביותר. האווירה הייתה קשה ומדוכדכת. כל הרעיונות שהועלו הובילו לדרכים ללא מוצא ונפסלו בו-במקום. ריח חריף ומאוד לא-נעים של מלחמה נישא בחלל האוויר.

לפתע קם אחד היועצים ואמר: "גם אם עצתי עשויה להישמע לכם מוזרה, הריני מרשה לעצמי להעלותה, משום שכבר אין לנו מה להפסיד. עצתי היא... לשלוח שליח אל הצדיק היהודי היושב בעיירה רדושיץ. איש זה ידוע בחוכמתו ובקדושתו. סיפורי-ניסים רבים מתהלכים עליו. אפילו אני בעצמי נוכחתי פעם אחת בכוחותיו העל-טבעיים. נפנה אליו, אולי יוכל לשית לנו עצה טובה שתחלץ אותנו מהסבך או לפחות... יעניק לנו את ברכתו".

המצב החמור שאליו נקלעו מנהיגי אוסטריה והמלך בראשם, לא הותיר להם זמן רב מדי ללבטים. נראה כי דווקא משום שההצעה הייתה תלושה כל-כך מאורח החשיבה המקובל בקרב באי האסיפה, היא התקבלה על לב כולם. בו-במקום ניתנה הסכמת כל הנוכחים לרעיון. הוחלט כי בנו של המלך – הלוא הוא פרנץ יוזף – ייצא לבית הצדיק ברדושיץ.

כשנכנס יורש-העצר לחדרו הצנוע של רבי ישכר-דוב, קם 'הסבא' הקדוש ממקומו ובירך ברכת "שחלק מכבודו לבשר ודם". לאחר מכן שטח יורש-העצר את כל עניין תביעותיו של ניקולאי, ואף הציג לפני רבי ישכר-דוב את האפשרויות השונות שנבחנו בהתייעצות-החירום בארמון אביו.

הצדיק הקשיב רוב-קשב לדברי פרנץ יוזף. כשסיים האחרון להרצות את דבריו, נשתררה בחדר שתיקה. פרנץ יוזף 'קלט' את הרמז שמאחורי השתיקה, וסימן לאחד ממשרתיו להכניס אל החדר תיבת עץ כבדה. בתיבה היה זהב בשווי עצום. התיבה נפתחה ופרנץ יוזף אמר: "מתנה זו שלוחה לך מאת אבי המלך. עשֵה בה כטוב בעיניך".

הצדיק התעלם מהתיבה ומדבריו האחרונים של יורש-העצר. כעבור רגע ניעור משתיקתו. "סע בחזרה לווינה ומסור לאביך כי אין לו כל סיבה לדאגה", אמר.

פרנץ יוזף שמח לשמוע את הדברים, אך התקשה לעכלם. "מבקש אני את הבטחתך שלא תפרוץ מלחמה", דחק ב'סבא'. הצדיק חייך קלות והנהן בראשו. "הנה קיבלת גם הבטחה", אמר.

הוא פנה אל יורש-העצר. "באשר לתיבת הזהב שהבאת איתך", אמר, "אין לי כל חפץ בה. החזירהּ לאביך ואמור לו כי אם ברצונו לעשות צדקה, יחלק את תכולתה לעניים. ממך אבקש דבר אחד", הוסיף בהיישירו מבט אל הנסיך, "כשתגיע שעתך למלוך, הטה נא חסד לבני עמי והאר פניך ליהודי ארצך".

פרנץ יוזף התרגש למשמע הדברים ואישר אותם בניד ראש קל ובמבט כנוע. הצדיק שתק לרגע ואז הוסיף ובירך את אורחו ב"אריכות ימים ושנים".

יורש העצר האוסטרי נפרד מהצדיק מרדושיץ בלחיצת יד חמה ולבבית. במהרה יצא לדרך כדי למסור לאביו את הבשורה הטובה. בכל ליבו ומאודו האמין בהבטחת הצדיק.

בהגיעו לווינה וסיפר הנסיך לאביו על פגישתו עם הצדיק. התפעל המלך והתפעלו כל השרים והיועצים. סירובו של הרב היהודי ליהנות מהמתנה היקרה שהוצעה לו הרשימה אותם גם היא.

ואמנם לא חלפו אלא ימים אחדים משובו של פרנץ יוזף מרדושיץ ובארמון נתקבלה איגרתו המפתיעה של הצאר ניקולאי, בה הודיע על הסכמתו להצעת הפשרה הישנה של המלך פרדיננד. כידוע, באותה שנה אכן נחתם הסכם מלא בין רוסיה לבין אוסטריה.

כשעלה פרנץ יוזף בשנת תר"ח (1848) על כס המלוכה באוסטריה, לא שכח את פגישתו עם רבי ישכר-דוב, והוא אכן היטיב עם יהודי ממלכתו. וכברכת הצדיק האריך פרנץ יוזף ימים ושנים. יהודי אוסטריה נהנו משנים רבות של שקט ושלווה וכל זאת בזכות 'הסבא' הקדוש מרדושיץ.