שאלת השבוע

כיצד מרבין בשמחה אחרי פורים?

פורים פנימה

אהרוני ברנשטיין
מרכז "השראה" רמת גן

זוגות רבים טועים לחשוב כי יום נישואיהם היווה את פסגת הקשר ביניהם. אם כך הם פני הדברים, לא נותר להם אלא להתרפק על זיכרונות העבר תוך כדי התדרדרות והתרחקות מאותה פסגה. אולם האמת היא שחתונה היא שמחת ההתחלה. כמו יין שמשביח עם הזמן, זוגיות אמיתית נבנית לאורך החיים כולם ומעניקה בכל תקופה טעם חדש. ומה עם תמונות החתונה? הן טובות להנעה.

אותה הטעות קיימת לגבי החגים. לאחר שחלף אחד מן החגים, התבטא רבי נתן מברסלב במילים "החג נכנס". החג לא התפוגג ולא הלך לשום מקום אלא נכנס והפך להיות בשר מבשרנו ועצם מעצמנו. לרבים וטובים היום העצוב בשנה הוא היום שלאחר פורים, משום שעל פורים כל יהבם ומבטחם, ומשחלף יום השמחה נותרה עוד שנה שלמה של ציפייה עצובה. האמת היא שפורים איתנו, השמחה, ניצחון עמלק, ראיית הקדוש ברוך הוא מופיע למרות ודווקא בתוך ההסתרה, החיוך אל הזולת, החמימות היהודית וגם ה"למעלה מטעם ודעת" - כל אלה חיים קיימים כל השנה כולה.
הייחוד הרוחני שפועלת כל מצווה, ממשיך להתקיים וללוות אותנו גם כאשר המשכנו הלאה. הוא הדין כלפי החגים. ככלות החג, האורות שלו ממשיכים להתקיים, ועלינו להמשיך לעמול על מנת לספוג אותם אל חיינו. אמר פעם מי שאמר, שאם רוצים להתכונן לחג כהוגן, יש ללמוד מאמרי חסידות אודותיו חודש לפני החג וגם חודש לאחריו. פורים לא סתם חלף. פורים בתוכנו כל השנה.

 

אורות לכלים


הרב יהושע שמידט 
ראש ישיבת שבי שומרון


וכיצד מרבין לפני פורים? כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה בכמה אופנים, ממעטים בבניין של שמחה, סיוד וחתונה, נמנעים מבשר ויין ובתשעה באב עצמו אסור ללמוד תורה, באותו אופן מרבים בשמחה באדר מכמה וכמה זוויות. לא רק פעולה אחת, אלא ריבוי פעולות יוצר אווירה. 

בפורים עצמו יש התרוממות גדולה של שמחה. התורה מתקבלת מחדש, "הדור קבלוה בימי אחשוורוש", שתיה עד דלא ידע, קריאת המגילה, משלוח המנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה בריבוי משתתפים בדרך כלל - ריבוי הפעולות יוצר את אטמוספרת השמחה ואת השמחה בעצמה.
בפורים מתעלה החלק האלוקי של האדם, וממילא נוצרים רצונות ושאיפות גדולים. ישנה התעוררות של קדושה וצריך לממש אותה, "יש לך... כנפי נשרים אבירים... דרוש אותם" (אורות הקודש).
ה"מרבין בשמחה" לאחר פורים יגיע מתוך הכנסת הרצונות והתשוקות לכלים מעשיים. ריבוי פעולות מביא לשמחה עצומה ועליה ממדרגה למדרגה, המשך התבוננות בניסי ה' וחסדיו הגדולים, הגברת לימוד התורה, תפילה ועשיית חסד בשמחה ובטוב לבב. "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוקים בציון". אמן כן יהי רצון.

 

לפזר את הפוזה

הרב דב זינגר
ראש ישיבת "מקור חיים" ו"בית המדרש להתחדשות"


השמחה היא המבע הבהיר ביותר של החיים. להרבות בשמחה פירושו להרבות בחיים. יבדוק האדם בעצמו מה מוסיף לו חיים וכיצד מחייה הוא אחרים - וירבה בכך. יש מי שלומד והדבר מחייה אותו, יש מי שגומל חסדים, יש המתפלל, יש העמל, ויש רוקד ומתחיה - ירבו בכך. 

החיים פועמים, זורמים. כל סוג של קיבעון ושל תקיעות פוגמים בזרימת החיים. זוהי עצבות – ההתקבעות במצב מסוים. דוד המלך מפזז ומכרכר לפני ה'. "מפזז", פירושו כנראה על דרך הדרש, מפזר את ה"פוזה". מיכל משקיפה מבעד החלון ומגנה את הפיזוז, אך דוד המלך מלמדנו שהיות לפני ה' מזמין מצבים שונים: לעיתים, ריקוד, פיזוז וכרכור ולעיתים כובד ראש. למשקיף מבחוץ בעד החלון לא מתאפשר מה שאפשרי למי שנמצא בזירת ההיות לפני ה'.
מרבים בשמחה גם אחרי פורים בכך ש"קופצים" פנימה לתוך החיים עצמם, ומסרבים לעמוד או להסתכל מבחוץ. כל אחד במקומו יבדוק היכן זה החוץ והיכן הפנים, ישאל מה יאפשר לי להיות בתוך הדבר עצמו ומה משאיר אותי כמתבונן בלבד. "להיות בתוך" מזמן גם כאב וצער, אך אין אלו סותרים את השמחה כי גם הם ביטויי חיים. כשאדם חי וכואב, הוא גם בשמחה כי הוא "בתוך"; כשהוא "בתוך" הוא חי, וכשהוא חי הוא שמח.
עצה אחרונה של רבי נחמן: מילי דשטותא. כשרואים שהמצב תקוע, ניתן לפעול מהחוץ פנימה. להזיז את עצמי, להשתטות מעט, לקפוץ על רגל אחת, לעשות פרצוף. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", וכשהלבבות נמשכים השמחה מגיעה.