חידוש הסנהדרין, האומנם וכיצד?

בימים אלו מתחילים לומדי הדף היומי בלימודה של מסכת סנהדרין. שם המסכת ניתן לה על פי מוסד החכמים המכיל מספר דיינים משמעותי. מתנאי הדיינים היושבים בסנהדרין, שהם חכמים ונבונים מופלגים בחכמת התורה בעלי דעה מרובה. מלבד זאת עליהם לדעת קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון תקופות ומזלות (אסטרונומיה), וגם להכיר אסטרולוגיה וענייני כישוף ועבודה זרה. מלבד זאת עוד עליהם להיות בקיאים בשפות ובעלי מידות טובות (רמב"ם הלכות סנהדרין).

תנאי הכרחי ליושבים בסנהדרין הוא שיהיו סמוכים מפי סמוך. וכדי להיסמך צריך מקבל הסמיכה להיות "חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה". כידוע הסמיכה בטלה, והרמב"ם העלה פתרון עצמאי לחידושה - אם הסכימו כל החכמים בארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם – הרי אלו סמוכים ... ויש להם לסמוך לאחרים, אלא שכתב בסוף הלכה זאת "והדבר צריך הכרע". במקום אחר (פירושו למשנה, שאותו כתב לפני ספר משנה תורה), התייחס הרמב"ם לנושא שיבת הסנהדרין וכתב "ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהיה מסימניו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה".

על סמך דברי הרמב"ם נעשה הניסיון הגדול של חידוש הסמיכה על־ידי רבי יעקב בי רב בשנת 5298 – הרח"ץ (1538 למניין הנ'). ניסיון שעלה בהתנגדות רבי לוי בן חביב ועוד.

נושא חידוש הסמיכה וחידוש הסנהדרין עלה שוב בספרות מספר פעמים, במיוחד לאחר הקמת מדינת ישראל. לפני שתים־עשרה שנה, בשנת תשס"ה, נעשה מעשה נוסף בנידון, קבוצה של שבעים ואחד רבנים ואנשי ציבור מחוגים מגוונים התאספו בטבריה והכריזו על עצמם כסמוכים ועל כינונה של סנהדרין חדשה. הקשורים להליך היו מודעים היטב לאי העמידה בתנאי הרמב"ם, חלקם התייחסו להליך כטקס דמה, אבל ראו בכך מעין הכנה ראשונית לסנהדרין האמיתית. חלק אחר, ראה בהליך כעומד בתנאי הסף של הרמב"ם מטעמים שונים.

היחס למוסד שהוקם היה התעלמות או חוסר תשומת לב, וכנראה שהסיבה לכך היא שלא רבים מהרבנים שישבו בגוף שהוקם היו רבנים מפורסמים בגדלות בתורה ולכן הגוף לא נלקח ברצינות. אני סבור שיש סיבה נוספת לכך, ואציינה בהמשך. עם הזמן הפעילות של הגוף הלכה ודעכה.

התחייה הלאומית הגשמית
כדפוס חשיבה חדש לתחייה הרוחנית

במאה ושלושים השנים האחרונות היינו עדים לתהליך תחייה לאומי שאין דומה לו בכל עם ולשון. הקונגרס הציוני הראשון (בזל תרנ"ז) התרחש בימים שבו הממשל התורכי־עות'מאני התקרב לארבע מאות (!) שנות שלטון כמעט רצופות בארץ ישראל. כאשר עלה רעיון הריבונות – הוא לא היה ניתן למימוש. נסיבות שנמשכו כשישים שנה אפשרו את המצב שביום פקודה – בו הסתיים המנדט הבריטי בארץ – היישוב היהודי בארץ ישראל היה במצב כזה בו הוא היה מסוגל להחיל ריבונות יהודית. תקופת ההתארגנות הארוכה הובילה לרכישת משאבים וצבירת ניסיון שאפשרו את הקמת המדינה. ריבונות הובילה בשנים מעטות למעשה של קיבוץ גלויות בשיעור שלא ניתן היה לחלום עליו.

התחייה הלאומית הגשמית הובילה כמובן גם למהלך של השתקמות והתעצמות עולם התורה, אולם זה היה תהליך עקיף ולא ישיר. בשנים הראשונות של המדינה חיו גדולי תורה חרדיים בחששות מוחשיים שהמדינה עצמה תוביל לשמד רוחני. עם זאת, מספר תהליכים בלתי צפויים שהתרחשו שיפרו את מצבה של היהדות הדתית, כגון עליית יהודי ארצות האסלם, ההתפוררות העולמית של האידאולוגיה הקומוניסטית הכפרנית, ועוד.

התהליך הדו־שלבי, של תחייה גשמית כשלב ראשון, ותחייה רוחנית כשלב שני רמוז היטב בחזון העצמות היבשות של יחזקאל. אם התחייה הגשמית התגלגלה בדרך של קמעא קמעא, ראוי שנאמץ דפוסי חשיבה שייתכן מאוד וגם התחייה הרוחנית תהיה בסגנון דומה. הריבונות הנוכחית של מדינת ישראל לא תאפשר הקמה של סנהדרין. עם זאת, איננו פטורים מהתחלת מהלך שבסופו מסובב כל הסיבות יצור בעתיד שעת כושר אליה נוכל ליצוק את פרי מאמצינו הרוחניים.

ניתוח סיבות הכשל של
הניסיון לחידוש הסנהדרין

נסקור עתה את הכשלים שהיו בניסיון האחרון לחידוש הסנהדרין. האהבה מקלקלת את השורה. הרצון העז של מי שרצו לחדש את הסנהדרין גרם לכשלים הבאים.

א) לא הייתה הסכמה של כל חכמי ארץ ישראל על המעשה.

ב) חלק גדול מהאנשים שנטלו חלק בקבוצה ואולי כמעט כולם אינם יודעים להורות בכל התורה כולה, ולא מקיימים תנאים נוספים של ידיעה בקצת החכמות.

ג) הרמב"ם עצמו הטיל ספק באפשרות לחדש את הסמיכה באופן זה ולכן כתב "הדבר צריך הכרע".

ד) גם אם כל התנאים הקודמים היו מתקיימים, לסנהדרין החדשה בעצם לא היה כל תוקף, בגלל הריבונות של מדינת ישראל.

הערה על עניין ההסכמה של כל חכמי ישראל

יש הסבורים שהגברת פעילות פוליטית ושתדלנות אצל חכמי ישראל תועיל לאחד את השורות ולקרב את הלבבות. במציאות של ימינו הדבר נראה כבלתי אפשרי, אך יש לזכור שגם על העולים לארץ ישראל וגם על הציונים הראשונים לעגו.

מדוע האחדות בין חכמי ישראל נראית כדבר קשה מאוד להשגה? חוגים דתיים רואים עצמם מראש נבדלים זה מזה ונאבקים על עמדות כוח ותקציבים של המדינה. דווקא בחו"ל שיתוף הפעולה בין חוגים דתיים שונים נראה מוצלח יותר. סיבה נוספת טמונה בהיררכיה הנוכחית של העולם הרבני: מאז ביטולה של הסנהדרין, כוח הפסיקה עבר מהנהגה של ציבור חכמים לחכמים יחידים.הציות לחכמי התורה בזמן הזה נובע מכוח 'מרא דאתרא'. התבנית של סנהדרין פועלת משמעותה שכל המחלוקות מובאות לבית הדין ומוכרעות בבית הדין על־ידי עמידה למניין (= בלשוננו: הצבעה) של חכמים והכרעה שמסיימת את המחלוקת וסופה הלכה אחידה לכלל ישראל.

אסור לזלזל בתורת הגלות

יהיו שיאמרו שזאת "תורת הגלות", ויש להתנער ממנה. ברם, תורת הגלות היא תורה לכל דבר ועניין ואסור לזלזל בה, ולא עוד היא ששמרה בכל הדורות ועדיין שומרת על עם ישראל. לא ניתן בבת אחת לעבור לצורת הנהגה של סנהדרין כאשר העם וחכמיו אינם מורגלים לצורת הנהגה זאת. המעבר צריך להיות הדרגתי, ובשום שלב אסור להתריס כנגד המצב הנוכחי הקיים.

הפתרון המוצע – הקמת מוסד
יסוד הסנהדרין (המכינה לסנהדרין)

כדי להכשיר את הקרקע לקראת הקמת סנהדרין, יש להקים חבר של כמאה תלמידי חכמים בקיאים בתורה. תלמידי חכמים אלו יבואו מכל החוגים הדתיים בעם ישראל ללא אפליות כלשהן.

מגמתם של תלמידי חכמים אלו תהיה:

א) להכשיר עצמם לדרגת חכם שיודע להורות בכל התורה כולה. בתוך עשרים־עשרים וחמש שנה יוכלו חכמים אלו להקיף את כל מקצועות התורה, בתוספת רפואה ומדעים הנצרכים וכל הדרוש לחכם היושב בסנהדרין.

ב) תלמידי חכמים אלו ילמדו וידונו בסוגיות העבר, ההווה והעתיד בחבורה אחת, עם עמידה למניין. ייווצרו כאן "תנאי מעבדה" לסנהדרין עתידית.

ג) לאחר שנים רבות של היווצרות ניסיון תיבחן שוב שאלת חידוש הסמיכה על־ידי הגוף. נלקחת בחשבון האפשרות שאליהו הנביא יגיע ויסמוך חכמים אלו אם יהיו ראויים לכך.

על מוסד זה יוטלו הסייגים הבאים:

1) פעילות המוסד לא תמומן בשום פנים ואופן מכספי המדינה, ותימנע לחלוטין אפשרות מכל גורם אינטרסנטי שירצה להתערב ולהשפיע על מוסד זה.

2) החכמים יכשירו את עצמם כל חייהם כעתודה תורנית למשימה זאת בלבד, ולא יורשו ליטול חלק במוסדות הרבנות הנוכחית, וגם לא יתערבו בנעשה בה.