שאלת השבוע

זה לא הולך... האם שוב לא התאמצתי מספיק או שזה פשוט לא התחום שלי?

לב קורא

הרב ידידה צוקרמן

ישיבת ההסדר חולון

ניסית פעם לנווט בלילה חשוך וערפילי ללא ירח וכוכבים? אין לך על מי להישען, אלא על המצפן. אתה נתקל באבנים, נופל לבורות, אבל עיניך נעוצות במצפן הזרחני ללא הפסקה. בלעדיו, תלך לאיבוד בעלטה.

בחיפוש דרכנו האישית בעבודת ה', בהתלבטות בין נתיבים שונים בלימוד התורה, ובכלל בבחירות בחיים בהן אנו מתלבטים בין טוב לטוב, צייד אותנו הקדוש ברוך הוא במצפן זרחני רב עוצמה, הלב. עלינו ללמוד להקשיב קשב רב לקולו של הלב.

לחפץ הלב יש חשיבות גדולה בלימוד התורה, כפי שמסביר רבי נחמן: "כִּי מְקוֹם הַתּוֹרָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּיוֹתֵר, שָׁם שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ וּשְׁמוֹ"; וכן בעבודת ה' כפי שמסביר הרב קוק: "וכיון שנטיתו לזה החלק נמשכת, היא אות שאותו החלק יהיה נאות יותר להיות לו לעזר רוחני לפי מצב נפשו". הלב הוא שמכוון אותנו למה שנכון ומתאים בדיוק לנו.

אל תחפש לעצמך חיים קלים, ואל תירתע מקשיים. בעבודת ה', כמו באימון גופני: אימון קל לא בונה אותך. אתה מתחיל להרוויח מהאימון רק מהמקום בו מתחיל להיות לך קשה. הקושי הוא חלק מתהליך החיבור וההשתנות שנדרשים ממך. אבל הקושי והמאמץ הם רק הדרך. הרצון הוא המצפן המוביל.

אם אינך עושה לעצמך הנחות, אם אתה לא מרגיש שמחה וחיוניות במה שאתה עושה או לומד, האמן בעצמך והקשב לעצת ליבך, "כי פעמים רבות קול א־להים הוא הקורא לו מקירות לבו" (הרב קוק).

 

רב מורה

הרב יוסף צבי רימון

רב המרכז האקדמי לב

 "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". אך מדוע הרבה מצוות הן זכות? אם לא היו כל כך הרבה מצוות, אלא למשל שלוש מאות מצוות, היינו עומדים במשימות טוב יותר...

תשובה עמוקה וחשובה עולה מדברי המהר"ל: אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו תרי"ג מצוות הרי שהוא גם נתן לנו את הכוח לעמוד בהן. לעתים אכן קיום המצוות קשה; לעתים הוא אף קשה לאחד יותר מן השני, אולם הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד את היכולת לעמוד בכל המצוות. אם לא כן, לא היה מצווה אותנו! אם אדם רואה שהמצוות "כבדות" עליו – אסור לו לוותר. כל המצוות מתאימות לכל אחד!

כאשר מדובר על סוג מסוים של לימוד, הדבר מורכב יותר. ישנם דברים המקובלים בעם ישראל; דברים שלומדים אותם מדורי דורות. במקרה זה, בוודאי שהצורך להתאמץ יותר – חשוב ביותר. כמו כן יש לבחון, האם צריך לשנות את חומר הלימוד, את שיטת הלימוד ואולי את המינון של הלימוד.

כל החיים מלווים בקשיים ובעבודה. צריך לעמול ולהתאמץ, ואף על פי כן, לעתים יש צורך בשינוי כיוון, כאשר מדובר בשלב מתאים ועל שינוי מתאים. כאשר גם הדבר החדש הוא טוב וחיובי, שינוי שכזה איננו נפילה. במקרים אלו צריך לבחון היטב מדוע אנחנו רוצים לשנות, והאם באמת נסינו את כל הדרכים. במקרה זה צריך להרבות בתפילה שהקדוש ברוך הוא יכוון אותנו בדרך טובה ולהתייעץ אישית עם חכם.

 

גט שונה

הרב שניאור אשכנזי

רב בית כנסת ראשון לציון

בשאלה זו עסק הרבי מלובביץ' דרך עיון במשנה בסוף מסכת גיטין. המשנה דנה בבעיה כואבת: מתי רשאי אדם להתגרש מאשתו ולצאת לדרך אישית חדשה. לפי החסידות דנה המשנה בשאלה מתי רשאי אדם 'להתגרש' מהמשימה הרוחנית בה עוסק ולצאת למשימה רוחנית אחרת.

רבי עקיבא אומר: "אפילו מצא אחרת נאה הימנה". לשיטתו, הדבר החשוב ביותר הוא לעבוד את ה' בשמחה ולכן כל שהוא מוצא משימה חדשה הממלאת אותו בתשוקה והתלהבות – ברשותו להתגרש ממשימתו הקודמת. בית הלל מחמירים יותר: "אפילו הקדיחה תבשילו". כלומר, אין לעשות שינוי בחיים עד שהאדם רואה חוסר הצלחה בעמלו ומרגיש כי הדברים אינם נעשים כראוי. בית שמאי מחמירים עוד יותר: "לא יגרש את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר". אין לעשות שינוי בחיים עד שנכשלים חלילה בדבר הלכה או מקבלים רמז ברור מהשמים כי מקומך אינו כאן.

ברמה המעשית, זה המקום לקיים את הוראת המשנה "עשה לך רב". בהחלטה מהותית כזו, יש להתייעץ עם "חכם שבעירו", המשלב חכמה עם היכרות קרובה של התלמיד ואכפתיות למקומו האישי בעולם. השילוב של החכמה עם האהבה, מהווים צינור מתאים לסייעתא דשמיא ולהכוונה נכונה.

ועוד עצה: אף פעם אין לעשות שינויים דרמטיים בחטף. עדיף לנסות תחילה מעט מהדבר החדש אליו רוצים לשנות, למשל לימוד הלכה על חשבון לימוד גמרא, ורק אם רואים ברכה במאמץ המוגבל, אפשר לשקול להעביר אליו את כל הכוחות.