המלך בשדה - לומדים אלול תשרי, תשכחו מזה

"כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִהְיוֹת דַּוְקָא צַדִּיק גָּמוּר, קָשֶׁה לוֹ לִהְיוֹת בַּעַל תְּשׁוּבָה.

 (אורות התשובה). 

אם אתה לא מסתדר עם זה שאתה נופל וקם, מחליט ושוכח, ושוב מחליט, אז עדיין לא הסכמת לצאת לדרך. בעל תשובה חייב להיות גמיש, להבין שבין התקדמות להתקדמות יש גם נפילות, ולא לקחת את זה קשה. אם נכנס להלם בכל פעם שניפול – לא נצליח להתקדם סנטימטר. מי שרוצה להיות דווקא צדיק, לא יצליח מכיוון שעל הפסגה הוא לא נמצא, ולמיומנויות ולסבלנות הנדרשות לטיפוס ולמכשולים שבדרך הוא לא מוכן להזדקק.  

הפתיחות לשינויים בעבודת ה' בהתאם למצבי הנפש השונים, היא האל"ף בי"ת של התשובה. כך כותב רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן תורה ו): 

"מִּי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת, הַיְנוּ 'בָּקִי בְּרָצוֹא' 'בָּקִי בְּשׁוֹב'... וְהַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לַחֲגר מָתְנָיו, שֶׁיִּתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי ה' תָּמִיד בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה... שֶׁאֲפִילּוּ אִם יִפּׂל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁיִּפּׂל אֲפִילּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, גַּם כֵּן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם וְתָמִיד יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא בְּכָל מַה שֶׁיּוּכַל".

החיים דינמיים, הכול משתנה כל הזמן. הגוף שלנו בתנועה תמידית והנפש על אחת כמה וכמה. הנפש שואפת ונושפת, השאיפה היא 'רצוא', לנסוק לשמים ולשאוף לעוד ועוד קרבת ה'. ואחרי העלייה הגדולה תמיד צריכה להגיע הנשיפה הנקראת 'שוב', הרוח יוצאת מהמפרשים ואנחנו חוזרים לממדנו הטבעיים. השמים נראים פתאום רחוקים, והרצוא כמו דמיון.

המעברים האלו יכולים לתסכל את מי שלא מבין שככה זה בחיים. עבודת ה' צריכה להתעדכן תוך כדי תנועה, כי מה שהיה נכון למצב הנפש של אתמול יכול להיות לא רלוונטי להיום. ככל שאדם מודע יותר לטלטלה התמידית הזאת, הוא יודע להתמודד איתה נכון, ואף לנצל אותה. אנחנו נדרשים "לילך בדרכי התשובה", וללכת זה לוותר על הנוחות שבשיווי המשקל ולהתקדם מתוך ניגודים.

פשוטלהסתובב

בתוך כל יהודי, בכל מצב, מתחבא רצון טהור לה'. גם אם מתגלה ממנו רק ניצוץ אחד, הוא אמיתי לחלוטין. תנועה אחת, תזוזה קטנה, חושפת את האוצר האדיר הזה ומשנה את כל התמונה. את העיקרון הזה למדה תורת החסידות מהלכה בדיני גיטין.

גט שניתן לאישה ללא רצונו של הבעל איננו גט. אישה שקבלה גט כזה נשארת נשואה ואם תנשא לאחר בניה יהיו ממזרים. למרות זאת, אם בית הדין הכריח בעל על ידי מלקות לתת גט לאשתו – למרות שהוא הסכים רק בשביל להפסיק לספוג מלקות, הגט כשר. איך זה יכול להיות?

"מִי שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ - בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. וְיִכְתֹּב הַגֵּט, וְהוּא גֵּט כָּשֵׁר... וְלָמָּה לֹא בָּטֵל גֵּט זֶה - שֶׁהֲרֵי הוּא אָנוּס, בֵּין בְּיַד גּוֹיִים בֵּין בְּיַד יִשְׂרָאֵל: שֶׁאֵין אוֹמְרִין אָנוּס, אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּלְחָץ וְנִדְחָק לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּגוֹן מִי שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁמָּכַר, אוֹ נָתַן; אֲבָל מִי שֶׁתְּקָפוֹ יִצְרוֹ הָרַע לְבַטֵּל מִצְוָה, אוֹ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה, וְהֻכָּה עַד שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ, אוֹ עַד שֶׁנִּתְרַחֵק מִדָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ - אֵין זֶה אָנוּס מִמֶּנּוּ, אֶלָּא הוּא אָנַס עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ הָרָעָה. לְפִיכָךְ מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְגָרֵשׁ - מֵאַחַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁתָּשַׁשׁ יִצְרוֹ וְאָמַר רוֹצֶה אֲנִי - כְּבָר גֵּרַשׁ לִרְצוֹנוֹ".

         (משנה תורה הלכות גירושין פרק ב)

המלקות מכניעות את היצר הרע – לא את הבעל! מדהים הוא שבהלכות החמורות שבתורה, פוסקים הלכה מתוך וודאות של עקרון רוחני. כל יהודי, בפנימיותו, רוצה לעשות את רצון ה'. אנחנו יודעים את זה כל כך בוודאות, עד שאין כל סיבה לחשוש לכשרותו של הגט.

הרצון הפנימי הזה הוא הדבר החשוב ביותר בתהליך התשובה, ועלינו להעריך נכונה את הטמון בנו, ולהשתמש בו.

"נָתַן ה' יִתְבָּרֵךְ כֹּח בָּאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלי, שֶׁבְּכָל רֶגַע שֶׁיִּרְצֶה יוּכַל לְהָסִיר כָּל כֹּח הָרַע שֶׁבּוֹ. וְלוֹמַר 'עַד פֹּה תָּבֹא וְאַל תּוֹסִיף', כְּמוֹ שֶׁאָמַר אאמו"ז זצוק"ל פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ" (תהילים קג,יב) - הַיְנוּ כְּמוֹ אָדָם שֶׁעוֹמֵד וּפָנָיו לַמִּזְרָח, וּבְרֶגַע אַחַת יוּכַל לַהֲפֹךְ עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה פָּנָיו לַמַּעֲרָב. כְּמוֹ כֵן הִרְחִיק ה' יִתְבָּרֵךְ פְּשָׁעֵינוּ מֵאִתָּנוּ, הַיְנוּ שֶׁבְּרֶגַע אַחַת יוּכַל הָאָדָם לַהֲפֹךְ עַצְמוֹ וְלִהְיוֹת צַדִּיק גָּמוּר. כְּמוֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינוּ ז"ל בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף מ"ט ע"ב): "הַמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה... עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק, אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ."

 (רבי יצחק יעקב מביאלא, 'דברי בינה' פרשת בהעלותך)

הרבי מביאלא מדבר על רגע המהפך: כאשר אדם נמצא בתוך חטא, הוא מפנה את הגב אל ה'. התיקון הראשון והחשוב ביותר למצב הנפש הזה הוא – פשוט להסתובב! שוב 'להסתכל לה' בעיניים', ולהסכים שגם הוא יסתכל עלי. מה יקרה אם אסתובב? אולי אגלה שאני לא רחוק כמו שחשבתי, ואולי אגלה שאני רחוק יותר משהעלתי על דעתי. בין כך ובין כך יהיה טוב יותר. ה' מול עיניי, אני יודע לאן אני הולך, למי אני שייך.

אי אפשר להתרחק מה' מכיוון שהוא נמצא בכל מקום. הריחוק שלנו הוא בהפניית העורף, והתשובה היא פשוט להסתובב חזרה ולהיות פנים בפנים. איך מסתובבים? חושפים מה אנחנו באמת רוצים. לחשיפה הזאת קוראים 'הרהור תשובה', אני בעצם מאוד רוצה את ה', והתגלית הזאת מחוללת מהפך בנפש האדם, והוא מיד נקרא בעל תשובה! כמה זמן לוקח לחזור בתשובה? שנייה וחצי!

יש לכך השלכות הלכתיות מרחיקות לכת, לא רק בהלכות גיטין אלא גם בהלכות קידושין. הגמרא אומרת כי אם אדם רשע נתן טבעת לאישה ואמר לה שהיא מקודשת לו בתנאי שהוא צדיק גמור – היא מקודשת מספק, שמא הרהר בתשובה באותו רגע. שימו לב! הספק הוא האם הוא הרהר בתשובה או לא, אך אם היינו יכולים לדעת בוודאות כי הוא הרהר בתשובה, היא הייתה אשתו בוודאות! הרהור תשובה אחד הופך אדם רשע לצדיק גמור – וזאת הגדרה הלכתית לכל דבר.

גם אם אנחנו לא מאמינים לעצמנו שאנחנו באמת רוצים, גם אם איננו מרגישים שהרהורי הלב המעורפלים שלנו שווים משהו, הקדוש ברוך הוא יודע את אמיתיותם ומייקר אותם, וכך נפסק להלכה.