סדרות / אורח לשבת

הכוחות הראויים לזכות על ידם בכתר תורה

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר
וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר

הרב 'אור החיים' הקדוש למד מפסוק זה שלושה דברים המכינים את האדם לזכות בכתרה של תורה, באמת ובשלמות. הראשון הוא הרחקת הרפיון והעצלות, שהם הגורמים החזקים ביותר להפסיד התורה, ודימה זאת האור החיים הקדוש לעשב מסוים, כעין חומר כביסה ששופכים על כתם, ועומדים ורואים כיצד הכתם הולך ומתמעט, עד שנעלם לגמרי והיה כלא היה, כן הרפיון והרשלנות מאבדים כל הישג שהשיג אדם בתורה בעמל וביגיעה רבה.

אנו רגילים להתייחס למושג עצלות רק בהקשר מעשי. כגון אם אומרים לאדם לקום בחצות ליל, ולצאת בקור וגשם וללכת למרחק כדי להביא חפץ מסוים או לבצע איזו שליחות, והוא מתעצל מחמת ריבוי הדרך, החושך והאפֵלה, הגשם והברד, לזה ייקרא עצלות. ולכך גם אם הלה צווח ככרוכיה שאין זה נובע מחמת העצלות, אלא מחמת סיבות אחרות, אנו אומרים לו כי אין זו האמת, כי כך דרך העצלים שאינם מכירים בעצלנותם, או לכל הפחות אינם מודים בה.

אך האמת היא שעצלות איננה רק בפעולות אלא גם במחשבה והתבוננות, וכבר אמר החכם "אין עצלות כעצלות השכל", שמתעצל האדם להתעמק בדרכי החכמה ולרכז מחשבתו לעומק העניין, ומתוך עצלות זאת מעדיף הוא ללמוד דברים פשוטים ולרחף על פני המים.

בפרט בימינו אנו, דור המחשב. לפי תחכומו, זריזותו ודייקנותו של המחשב, הכל משחרים פניו, ואליו פונים בכל העניינים, ומעדיפים ללחוץ על כמה כפתורים מאשר לחשב כמה סברות, וקל וחומר שמעדיפים לקרוא סיפורים ועיתונים, מאשר להתעמק בסוגיה של גמרא או בבירור הלכה. וגם כשמתעורר לבו ומצפונו על מצוות לימוד התורה ומסיר עיניו מן העיתון או ספר הסיפורים שלפניו, ומתיישב לעסוק במשנה וגמרא או דבר ה' זו הלכה, גם אז הוא מחפש את הדרך הקלה והנוחה שלא יצטרך לייגע את מוחו, והולך אחר דברי אגדה או פסקי הלכות ברורות. ואם נאלץ ללמוד סוגיה של גמרא הריהו מסתפק בגירסא עם הבנה כלשהי, אחת למעלה ושבע למטה, והעיקר שלא יתאמץ. כי מידת העצלות חזקה מאוד ומשתלטת עליו, ותירוציה מרובים, וכך נפסדת השגת התורה "ועמא דארעא אזלא ומידלדלא". וזהו "ויסעו מרפידים", שהסיעו עצמם מכל רפיון ומכל רשלנות, ואז היו מוכנים ומסוגלים לקבל תורה, ויחנו בהר סיני.

שפלות כעפר, שפלות כמדבר

הדבר השני שהזכיר הרב אור החיים הוא הענווה והשפלות הרמוזות במילים "ויבואו מדבר סיני". על האדם להשפיל עצמו כמדבר שהכל דורכים עליו. זוהי המעולה שבברכות - אם יזכה האדם לשים נפשו כעפר, אז אינו נפגע מאיש ולא כועס על איש, וגם ממידת הקנאה יונח לו ונפשו תשקוט בשלוותה, והיא בריאות איתנה לגופו ולנפשו, ועל ידה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. אך קשה לרוב בני אדם לשאת מידה זו על שכמם, על כובדה, עד שנראית בעיניהם כקללה ח"ו, וצריך חכמה  עמוקה והתבוננות בכדי שיבין את מעלתה ויתפייס לאמצה כחלק מסדר חייו הרגילים.

ולזה דימו השפלות למדבר דווקא, ולא רק לעפר, בשביל לתת עצה כדת מה לעשות. שהרי האדם ההולך במדבר יודע שאין זה מקום ישוב כלל, ורק הוכרח לעבור שם, וממתין לזמן שיבוא אל הישוב הנכון לו. והואיל וכן הוא, אינו נותן לבו לדקדק כל כך על דברים קטנים, וגם אם יחסר אחד מהם לא ירגיש את כאב החיסרון בחוזק כל כך, באומרו: הלא אני כאן רק באופן זמני וארעי, ותכף אבוא אל הישוב ואוכל להשלים חסרוני. ולא עוד אלא כאן במדבר מי רואה אותי ואני במקום שמם, והלוואי ואנצל מסכנות המדבר. ויתבונן שכל חיינו בזה העולם חיי שעה הם, ומה ייתן ומה יוסיף ריבוי הקניינים ברוב העניינים, הרי כל זה זמני וחולף, ומזה יבוא להיות דעתו שפלה כמדבר.

וזהו שרמזה תורתנו הקדושה באומרה "ויחנו במדבר סיני", היינו שתהיה דעתם שפלה, והוא תנאי לקבלת תורה וקנייניה באמת, שהאדם המקפיד שלא יחסר לו דבר מכל אשר ראתה עינו וחמד לבו, לא יזכה בקניין התורה. כי חוקה היא מלפניו יתברך שהוא לבדו נותן התורה, ואי אפשר לשום נברא לזכות בה אם לא תינתן לו מאת ה' יתברך, והוא חקק וגזר שלא יתנה כי אם לאיש הנכון לוותר על דברים הרבה מפני כבודה ורוב חפצו בה, ומבטל רצונו מפני רצון קונו - רק לאיש זה ה' נותנה לו, ובעין יפה הוא נותן, עד שנעשה כמעיין המתגבר.

רצונות סותרים או רצון אחד

ובהיותי בזה אכתוב כאן מה ששמעתי לפני קרוב לארבעים שנה, מפי הגאון רבי יעקב פינק זצ"ל שהיה אב"ד בעי"ת חיפה ת"ו, ששאל על הנאמר "אין לך דבר העומד בפני הרצון". כי הנה עינינו הרואות אנשים רבים רוצים וחפצים להיות גדולי תורה ומורי הוראה אמתיים ולא עלתה בידם, ויש הרוצים לעבוד את ה' בכל לבם ולהימנות על צדיקי האמת ולא עולה בידם, וכיצד אומרים "אין דבר העומד נגד הרצון". והשיב תשובה נפלאה, שבאמת אין כוח בעולם שיכול לעמוד נגד הרצון, ואולם רצון נגד רצון אכן יכול לעמוד, שזה רצון וזה רצון. ואמנם אם ירצה אדם בדבר אחד ויעמוד על כך בתוקף, בוודאי ישיגנו כי אין כוח שיעמוד נגד הרצון. אבל הבעיה היא שיש רצון ללמוד ולהתעלות ולעבוד את ה', אבל בד בבד רוצים גם ממון ועושר, ועוד רצונות שונים ומגוונים ותאוות רבות, ולא הרי זה כהרי זה, הצד השווה שבהם שכולם הם מענייני החומר ורחוקים מאוד מן הרוחניות. ויתירה מזו, שלא מוכנים לוותר על שום מותרות, ואם יחסר אחד מהם אי אפשר לו להתקיים אפילו שעה אחת, והרצונות מתרבים ומתחדשים מיום ליום ומשעה לשעה, ורצון זה עומד נגד זה, ובא אחר ועומד נגד קודמיו וכן הלאה, עד שהכל מתבטל וזה וזה לא מתקיימים בידו. אבל אם יעמיד רק רצון אחד ויבטל שאר הרצונות מפני אותו הרצון, ודאי שיזכה לקיים את רצונו שעליו הוא עומד בעוז ובעקביות.

רק לא לבד

העניין השלישי שהזכיר רבינו הרב אור החיים הוא, מעלת "ועד החכמים" בלב שלם ותמים, שזה רמוז בפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד.

התוועדות החכמים בצוותא חדא, הגם שיהיו דעותיהם שונות, תוליד ברכה ותרבה בחכמתם. כי בזמן שכל אחד הולך בודד לדרכו, מתרבות הדעות ללא בירור וללא ליבון והלבבות נפרדים ומתרחקים, ונמצאים הם חסרים בקניינה של תורה וגם לא זוכים לסייעתא דשמיא, אבל בהתאחדות רבים בלב אחד מתגלה השכינה עליהם. ולא זכינו לנתינת תורה מפי הגבורה עד שהיינו כאיש אחד בלב אחד. ועל ידי שמתחברים יחד זוכים לסיעתא דשמיא ולעשות רצון ה' באהבה.