סדרות / מאירים את העולם

הגאון שהתבלבל לגמרי

קודם התגלותו של הבעל שם טוב, הוא היה נוהג לנדוד מעיר לעיר ומכפר לכפר. אחת מהנהגותיו הייתה לשאול כל יהודי אותו פגש, אנשים נשים וטף, מה מצב בריאותם ופרנסתם וכדומה. הבעל שם טוב היה מרוצה ביותר בשמעו את תשובותיהם הנלבבות בדברי שבח ותהילה לה': ברוך ה', תהילה לא־ל, וכדומה.

פעם הגיע לישוב בו גר תלמיד חכם גדול וזקן מופלג, שהיה פרוש מכל ענייני העולם. במשך למעלה מיובל שנים ישב ועסק בתורה יומם ולילה בפרישות ובקדושה. כל ימיו היה יושב ה'פרוש' בתענית עטוף בטלית ומעוטר בתפילין עד לתפילת מנחה קודם השקיעה, ורק לאחר תפילת ערבית היה מפסיק את תעניתו ואוכל פרוסת לחם ומים.

כאשר הגיע הבעל שם טוב לבית מדרשו של הגאון הפרוש, נכנס לחדר שבנו עבורו בקצה בית המדרש ושאל את הגאון מה מצב בריאותו והאם מקבל הוא את כל צרכיו. הבעל שם טוב היה לבוש ככפרי פשוט והגאון אף לא הביט עליו.

חזר הבעל שם טוב על שאלותיו שוב ושוב, עד שהגאון כעס מאוד והצביע בידו על הדלת, כרמז לכך שעליו לעזוב את המקום. שאל אותו הבעל שם טוב: "רבי, מדוע אינכם נותנים לקדוש ברוך הוא את פרנסתו?!" בשמעו זאת נרעש הגאון והתבלבל לגמרי - יהודי כפרי מדבר על הקדוש ברוך הוא, וטוען שצריכים לתת לו את פרנסתו...

הכיר הבעל שם טוב במחשבותיו של הגאון, ואמר לו: "בני ישראל מתקיימים מן הפרנסה שהקדוש ברוך הוא משפיע להם, אך מהי הפרנסה עליה 'יושב' ומתקיים הקדוש ברוך הוא? משמיענו דוד המלך בתהילים: 'ואתה קדוש', אתה ריבונו של עולם שהנך קדוש, מהי הפרנסה שעליה אתה יושב – 'יושב תהילות ישראל', על התשבחות שבני ישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא על הבריאות והפרנסה שהוא משפיע להם. ובזכות תהילות אלו הוא משפיע להם בני חיי ומזוני רוויחא".

על מה יושב הקדוש ברוך הוא?

הסיפור הזה מעורר תמיהה גדולה:

עבודת בני ישראל ממשיכה שפע גם באמצעות לימוד התורה, ומדוע אמר הבעל שם טוב לאותו גאון ששקד בלימוד התורה יותר מיובל שנים, שהוא מונע מהקדוש ברוך הוא את פרנסתו?

ואפילו אם נאמר שישנה מעלה מיוחדת ב'תהילות ישראל', הרי היה הבעל שם טוב יכול לעורר את הגאון להודות לה' על כך שלומד תורה בפרישות ובקדושה, ומדוע היה צריך לשאול אותו על ענייניו הגשמיים שאינם מהווים את עיקר עולמו?

הביאור הוא, שדירת ה' בעולם הזה נעשית בעיקר כאשר האדם מגלה את אור הקדושה בענייני העולם, כגון כאשר הוא מודה לה' על בריאותו ופרנסתו הגשמית, דברים השייכים לנפש הטבעית.

כאשר ראה הבעל שם טוב כיצד הגאון פרוש מענייני העולם, ללא כל התעסקות עם גופו וחלקו בעולם הזה, אמר לו שהוא מונע מהקדוש ברוך הוא את פרנסתו, היינו שאינו ממלא את עיקר הכוונה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים (על-פי שיחת הרבי מלובביץ').

הגוף איננו אילוץ

אחת מתורותיו הידועות של הבעל שם טוב בעניין יוקר הגוף של היהודי, היא על הפסוק "כי תראה חמור שונאך... עזוב תעזוב עמו":

"כי תראה חמור שונאך" – כאשר תתבונן בגוף החומרי שלך ותגלה שהוא שונא לנשמה המתגעגעת לרוחניות, וגם תראה שהוא "רובץ תחת משאו" - המשא שנתן ה' לגוף לזככו על ידי מצוות והגוף מתעצל בקיומן, אולי יעלה על לבך ש"וחדלת מעזוב לו" – במקום לסייע לגוף תתחיל לשבור אותו ולסגפו. על זה אומרת התורה שדרך זו אינה נכונה ועל ידה לא מגלים את אור ה', אלא "עזוב תעזוב עמו" – צריך לברר את הגוף, לזכך אותו ולא לשבור אותו.

מי שמנסה להתעלם מהגוף או לשבור אותו ולברוח מהבעיות שהוא יוצר, אינו מבין מה באמת הקדוש ברוך הוא רוצה בעולם הזה. הבעל שם טוב אומר שעבודת ה' איננה 'למרות' הגוף, אלא דווקא עם ולמען הגוף. התורה והמצוות באות לגלות בו את אור ה', "עזוב תעזוב עמו".