בישיבה של מטה

גגו (גבריאל) קלוגמן קם בבוקר, מתפלל שחרית ולוקח את הילדים לגן. כשהם שואלים אותו "לאן אתה ממשיך?", הוא עונה בנונשלנטיות "ללמוד בישיבה". עד כאן הסיפור נשמע נדוש למדי, אלא שמה שהופך אותו ללא־בנאלי בכלל הוא שגגו אינו בחור ישיבה, גם לא אברך; הוא יזם נדל"ן ויהלומן בן 42, שמבלה חלק ניכר מזמנו בפגישות ובטיסות מסביב לעולם. ובכל זאת, על חוויית הלימוד בישיבה הוא אינו מוותר.

יש סוגים רבים של מוסדות חינוך בעולם היהודי, רובם מיועדים לצעירים וצעירות מגיל הגן ועד סוף שנות העשרים פחות או יותר.  אך מה עם כל אותם בוגרים שסיימו את פרק הלימודים והמשיכו הלאה? העולם שאחרי הישיבה והמדרשה הוא מורכב ושוחק. בעבר חשבו שצריך רק להיערך אליו כראוי, אך בהדרגה התברר שלא די בכך, וצריך שהמסגרת התורנית תלווה את הבוגר והבוגרת לאורך זמן ובאופן קבוע. פעמים רבות שהם צריכים לקבל תורה מסוג אחר מאשר בישיבה, ממוקדת יותר, שעוסקת בנושאים הבוערים בעולמם ובדרך הנכונה לשלב את הקודש והחול גם בעולם העשייה.

סטרטאפיסט רוחני

את הצורך הזה זיהתה ישיבת רמת גן והעומד בראשה, הרב יהושע שפירא. סביב הישיבה קמה קהילה של מאות משפחות; למרות שסדר היום של בעלי המשפחות השתנה וה'ישיבות' שמעסיקות אותם כעת הן בעיקר ישיבות עסקיות, הם רצו להישאר נטועים בעולמה של תורה. לפני כשנתיים הקימה הישיבה מסגרת לימוד לאנשים עובדים בשם 'צפרא טבא'. השיעורים מתקיימים פעמיים בשבוע, מוקדם בבוקר, לפני שיוצאים לעבודה. בין עשרות התלמידים המשתתפים אפשר למצוא אנשי עסקים, מורים, יזמים, שופטים, עורכי דין ואחרים, שמגיעים ללימוד קצר ומרוכז.

'צפרא טבא' מחולק לשניים - שיעור של כחצי שעה עם הרב שפירא על פרשת השבוע, וחצי שעה שיעור הלכה עם הרב בן ציון אלגאזי, מייסד מפעל 'צורבא מרבנן' ללימודי הלכה בציבור הרחב. לשאלתי מה ההבדל בין 'צפרא טבא' לבין שיעור דף יומי או פרשת שבוע בכל בית כנסת אחר, עונה גגו מיד: "'צפרא טבא' מכוון מאוד לבעלי בתים. גם השיעורים הרעיוניים וגם דברי ההלכה מאוד מתומצתים; מספיק פתוחים בשביל שיתאימו לבעלי בתים ומספיק מעמיקים כדי שיהיו מעניינים ויתנו כלים מעשיים. הרב יהושע הוא בעיני סטרטאפיסט רוחני – השיעורים שלו גדושים רעיונות מבריקים וחדשניים. יש הבדל עצום ביניהם לבין שיעורים רגילים בבית כנסת, מבלי לפגוע בכבודם. זה כמו לסחוט לימון - המיץ שמתקבל מרוכז מאוד, ונותן חומר למחשבה לכל השבוע".   

גגו עצמו הוא בוגר ישיבה, והשהות בישיבה משפיעה עליו לא פחות מהשיעור עצמו. "זה מחזיר אותנו לעולם הישיבתי; הריח של הספרים, שיחות הבחורים, אפילו פינת הקפה. כמה הורים בגילי יכולים לומר לאישה ולילדים שהם הולכים היום לישיבה?". הוא עצמו משתדל שלא להחמיץ שום מפגש, וגם כשהוא נמצא בקצה השני של העולם, לפעמים במרחק של 10,000 ק"מ, הוא מקפיד שישלחו לו את ההקלטות.

משתתף קבוע נוסף הוא שופט שמגיע לשיעור לפני צאתו לדיונים בבית המשפט. "יום אחד הוא ניגש ושאל אם יוכל לשאול כמה ספרי תניא", מספר אורי פינסקי, מנהל הישיבה. "אמרתי לו כמובן שבשמחה, אבל התעניינתי לשם מה הוא צריך אותם? התברר שהוא מעביר קבוצת לימוד מיוחדת לחבריו השופטים, ובאותו יום רצה ללמד פרק בתניא. מדובר באדם שמקבל מזון רוחני לא רק במסגרת שלנו, אבל אין ספק שהלימוד הקבוע בבית המדרש מעניק גם לו מסגרת ושייכות".

'תקציר מנהלים' בקדושה

בעקבות ההצלחה, החליטה הישיבה לתת מענה לקהל שבא מעולם העשייה גם בכנס המרכזי שהיא עורכת בתל אביב – "בכל לבבך". הכנס, שיתקיים השבוע זו השנה השישית, כולל הרצאות, שיעורים וסדנאות לקהל הרחב בנושאים של עבודת ה'. כשלושת אלפים איש גודשים מדי שנה את מרכז הירידים מתוך רצון להרוות את צימאון נשמתם לדבקות יהודית. "התורה רוצה שנחשוף את האש שגנוזה בקרבנו ותמיד מחפשת להידבק בשורש, כמו שלהבת", אומר הרב שפירא. "עבודת ה' היא בעצם תנועת הלב להידבק בקדוש ברוך הוא דרך תפילה, קיום המצוות, לימוד התורה ובכלל, דרך חיי העולם הזה, ואותה אנחנו רוצים להביא לציבור הרחב".

השנה נכנסה המגמה של הכנסת הקודש אל החול גם אל הכנס. בעקבות בקשות של משתתפים שאינם יכולים לפנות לכנס יום שלם, נולד המיזם החדש – 'המסלול העסקי'. זוהי תכנית שמתחילה בשעות אחר הצהריים, ומתנהלת במקביל לכנס המרכזי. המשתתפים שומעים שני שיעורים קצרים בסגנון TED בהתאם לבחירתם, ולאחר מכן מצטרפים לשאר הקהל להתוועדות עם הרב שפירא, אביתר בנאי וחיליק פרנק.

"הנושא של הכנס השנה הוא 'לטעום דבקות'. בחסידות אומרים שהעולם הזה נברא כדי לעשות לקדוש ברוך הוא דירה בעולמות התחתונים, ואין מי שיכולים להאיר את העולם הגשמי כמו מי שנמצאים בו ומכניסים אליו אור של קדושה", אומר פינסקי. "מצד שני, ככל שאנשים עסוקים, הם מבינים יותר את החשיבות של מיקוד וריכוז. בכל מסמך רציני כותבים בהתחלה 'תקציר מנהלים', לא בגלל שהמנהלים פחות מבינים את המסמך הארוך אלא בגלל שלרוב הם רוצים להבין את השורה התחתונה.

"לאנשים בתחום העשייה יש יכולת טובה להבין די מהר לאן הדברים הולכים, ולא תמיד הם זקוקים לכל המהלך ולהסברים הארוכים. הם גם מחפשים יותר עצות מעשיות, ו'המסלול העסקי' נותן להם בדיוק את מה שהם צריכים. לפעמים צריך להתעורר מהר, ואז שותים אספרסו חזק. גם כאן אנחנו נותנים חיזוק רוחני, שאמנם לא מהווה תחליף לשהות של יום שלם בכנס, אבל בכל זאת נותן טעם של עוד".

המיקום שנבחר לכנס, בלב לבה של התרבות החילונית, הרים לא מעט גבות. מה עניין עבודת ה' לתל אביב? "הרב יהושע הוא בעל חלומות, במובן החיובי של המושג. כשהוא והרב יעקב אריאל הקימו את הישיבה, לא היו ישיבות הסדר אחרות בגוש דן. נכנסו בו, 'אתה משוגע? לא תוכל להחזיק מעמד עם כל הפריצות מסביב, וגם מבחינה כלכלית אין סיכוי שתשרדו את המחירים הגבוהים של אזור המרכז'. אבל הרב אמר שצריכים להגיע דווקא למקום שבו נמצאים מרכזי ההשפעה התרבותיים והכלכליים של ישראל ואותו להאיר באור התורה. ובאמת ברוך ה', החלום התגשם. אחריו הגיעו עוד הרבה, וכיום אין לך עיר בגוש דן שאין בה ישיבה או גרעין תורני".

בין ישיבה לפגישה

מי צריך כנס כשיש אינסוף שיעורים טובים ביוטיוב?

"התורה עצמה מלמדת אותנו ש'אינה דומה ראיה לשמיעה'. אי אפשר להשוות שיעור ששומעים או צופים בו לשיעור שאתה נוכח בו. לדעתי, עצם ההגעה לכנס שעוסק בעבודת ה' כבר מהווה אמירה ערכית. שנית, כש'טועמים' יום שלם בעיניים ובאוזניים, מקבלים תחושת התרוממות. כשהרב אריאל הגיע בפעם הראשונה לגני התערוכה הוא עלה לבמה ומולו שלושת אלפים איש. כשהוא ראה את זה – והרב אריאל לא רגשן כל כך – הוא התחיל לדמוע. 'מה זה? כל כך הרבה אנשים שבאו לעבוד את ה', ועוד כאן בתל אביב?!' הוא היה המום, ובצדק. מי שבא לכנס ורואה יחד כל כך הרבה אנשים שהגיעו מכל רחבי הארץ, משהו זז בתוכו. זה כמו ההבדל בין הופעה חיה, שעליה אנשים מוכנים להוציא כסף וזמן יקר, לבין לשמוע את הדיסק בסלון. עצם ההשתתפות היא כבר בעלת ערך, שלא לדבר על התגובות המצוינות שזורמות אלינו כל שנה לאחר הכנס".

פינסקי מציין את גיוון המשתתפים בכנס, שמגיעים ממטולה ועד אילת: "בכל שנה אנו מקבלים תגובות מרגשות לאחר הכנס. נער שעמד לפני גיוס ועבר תקופה רוחנית לא פשוטה, משפחה שחזרה לארץ לאחר ארבע שנות שליחות בחו"ל, אם ובת שנרשמו יחד – כולם דיווחו על חוויה מרוממת, שהשאירה עליהם רושם גם ברמה המעשית זמן רב לאחר מכן".