סדרות / מאירים את העולם

בחזרה לעתיד

התחנה האחרונה של רכבת ההיסטוריה של העולם היא תחיית המתים, והיא עיקר גדול מעיקרי הדת. האם כל דבר גדול שקרה או יקרה הופך להיות אחד מעיקרי הדת? למה תחיית המתים היא מעיקרי האמונה?

הסיבה לחשיבות העניין נעוצה בכך שהוא הופך את תפיסת העולם שלנו ברגע זה ממש. אם התחנה הסופית של התעלות הבריאה כולה היא בעולם הזה, אז כנראה שהגוף והגשמיות אינם סתם חיצוניות שצריך רק להתגבר עליה. יש בתוכה סוד, כנראה הסוד העמוק ביותר בעולם.

אם עיקר תענוג הנשמה והתכלית הם בגן עדן, איזה היגיון יש "להעניש" את הנשמה לחזור לכאן? אחרי אלפי שנים של עליות מדרגה לדרגה בהיכלות עליונים חוזרים לעולם הזה?!

אין זאת אלא שהעיקר הוא העולם הזה, ולכן הנשמה בסוף חוזרת לכאן. ה' מחזיר לכל ה'פגרים מתים' את נשמותיהם לעתיד לבוא מכיוון שכאן היא התכלית וכאן השכר הגדול ביותר לנשמה לאחר שזכתה בגן עדן. בעולם הזה חפץ ה' לדור בדירה הנצחית שלו, דירה בתחתונים, ולכן דווקא בעולם הזה מגיעה הנשמה לדרגה הגבוהה ביותר, למעלה מגן עדן.

הגוף איננו דבר חיצוני שהנשמה משתמשת בו וכביכול צולחת אותו ואז נפרדת ממנו לשלום ומאפשרת לו להיעלם בקבר. הגוף הוא אני בכבודי ובעצמי, והאני הזה מאוחד עם הנפש. לזמן מסוים אכן הגוף נפרד מהנפש אבל בסוף הם חוזרים להתאחד בתחיית המתים. השכר האמתי הוא לשניהם יחד, לגוף ולנשמה שעבדו את ה' ביחד!

גוף נצחי

בגלל ההבנה המהותית הזו מכריע האדמו"ר הזקן בנושא שהיה שנוי במחלוקת: מה יהיה לאחר תחיית המתים, האם ימותו שוב? האדמו"ר הזקן נוקט שתחיית המתים היא התכלית הסופית ומאז לא ימותו עוד. ההתגלות של ה' בעולם הזה בזמן תחיית המתים היא סוף העולם וכך הוא יישאר, נשמה נצחית בגוף נצחי. איחוד מושלם בין הטבע למה שמעליו.

תחיית המתים היא נס בלתי נתפס. מצד אחד כל מערכות הטבע משודדות בצורה הכי קיצונית, ומצד שני חיים מגיעים לעולם. כך בדיוק יימשך הלאה, תהיה בעולם הטבעי קביעות ונצחיות על־טבעית. ההתגלות של ה' תהיה כאן נצחית ואנחנו נשאר עם חיים נצחיים בדיוק כמו שה' תכנן בראשית בריאת העולם לפני חטא עץ הדעת, שהאדם יחיה לעולם. לעתיד לבוא נגיע לתיקון החטא ולבירור וזיכוך העולם ונחזור לבריאה הטהורה של האדם ולרצון ה' בעולם הזה ללא מסננים ופילטרים.

גן עדן כתחנת מעבר

כשנעיין בברכת "אלו־הי נשמה", ברכת הנשמה אותה אנו אומרים בכל בוקר, נגלה שזהו הנושא המרכזי שלה. ה', נתת בתוכי נשמה, וכשיגיע הזמן אתה עתיד לטלה ממני, אבל, להחזירה בי! זאת אומרת שהעיקר הוא כאן בתוך הגוף ולכאן גם חוזרים. חתימת הברכה היא "המחזיר נשמות לפגרים מתים", כאן התכלית! ולכן אנצל כל רגע בעולם הזה, ואני מודה לך ה' שנתת בי את האמון להיות אחד מהאנשים כאן בעולם הזה בעלי בחירה חופשית, לבחור בך יתברך.

בפרספקטיבה של זמן מתברר שגן עדן הוא הזמני והעולם הזה הוא הקבוע. גן עדן הוא שלב הכרחי ומתנה מתוקה מאוד על העבודה בעולם הזה לפני החזרה לעולם הזה, והוא אף זה שמכין את הנשמה להתגלות העליונה מאוד שבסופו של דבר תתרחש בעולם הזה. ועל כך בשבוע הבא.