שאלת השבוע

אתרים, עיתונים, סופרים ואמנים לציבור הדתי...האם כך רצוי או שכך רק מצוי?האם לתורה חשוב שנפתח תרבות יהודית?

למרכז הבמה

חגי לובר

מנהל בית הספר למשחק 'אספקלריא'

למדתי במרכז הרב אחת-עשרה שנים ועשיתי תעודת רבנות. לא היה לי אף פעם חלום להיות שחקן. ואני אומר את זה כמשקף מגזר. לפני עשרים ושלושים שנה לא היה חלום קולקטיבי של להיות שחקן. הרעיון לא היה על המפה. לא בעזרא בה גדלתי. לא בבני עקיבא שם הייתי ראש מחלקת הדרכה.

להיות רופא כן, להיות עורך דין כן, להיות רב כן. להיות מתיישב. אפילו אורי אורבך דיבר על הטובים לתקשורת. אף אחד לא דיבר על במה. תיאטרון נחשב בילוי במובן הרע של המילה. אחרי אחת-עשרה שנם יצאתי ממרכז, שם אמרתי את תפילת בית המדרש על פי התיקון שכתב הרב קוק "מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרו"ת" (במקום 'קרנות' - ראשי תיבות קרקסאות ותיאטראות). כלומר, שנים אני יושב בבית המדרש ואומר תודה ה' שלא שמת אותי בתיאטרון. הדברים האלה מחלחלים.

אבל אנחנו מבינים שאם יש היום משימה חלוצית, הראשונה במעלה היא בתחום התרבות. זה מעשה הרבה יותר חלוצי. להוכיח שאמנות מן התורה מנין. כשאני למדתי בישיבה אמרו שתרבות מופיעה בתורה ב"תרבות אנשים חטאים..." זה המקום היחיד. אבל כולנו יודעים שעל בצלאל כתוב "ואמלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת".

דברי הקדוש ברוך הוא התחלקו לשבעים לשון, ואני בטוח שזה לא היה רק צרפתית ואיטלקית אלא שבעים אופני ביטוי, וברור שהאופן החזותי הוא מאופני הביטוי. לא צריך את "רואים את הקולות" בשביל לדעת את זה.

ברור שהלימוד הבסיסי בישיבה הוא חובה. בין אם אתה הולך להיות איש עסקים או שחקן או רופא. אם לא התמלאת בתורה אז מה תביא איתך לשם? על אחת כמה וכמה כשמדובר במקצוע חלוצי שעדיין אין לו תורה כתובה ויש בו הרבה דרכי תעייה. אם אתה לא בא חמוש בעקרונות התורה, תוכל לשאול שאלות ספציפיות את הרב אבל יהיה לך חוסר בגישה העקרונית. אצלנו בבית הספר למשחק לומדים גם גישה. זה ה'חידוש' ולכן התיאטרון שלנו מייצר גישה ולא רק הצגה טובה.

אין משהו חלוצי יותר בדור שלנו מאשר ללכת לתרבות. מוזיקה יש מספיק, זה הרבה פחות חלוצי. מגיעים שם לאיכויות שלא נופלות משום דבר אחר בעולם. אבל הכי חשוב זה מקצועות הבמה ואמנות פלסטית, וריקוד כמובן. הכי חלוצי שיש.

לכן אני קורא פה לכל אחד שחשוב לו איך ייראה עם ישראל בעוד חמש שנים ועשרים שנה. אם יש לו איזושהי נטייה אומנותית, ברור שילך לישיבה קודם כל אבל אחר כך שלא ילך להיות רופא או עורך דין אלא לאמנות. לא סתם הקרב הגדול ביותר במשרדי הממשלה הוא לא בביטחון ולא בחינוך ולא בבריאות. הקרב הגדול ביותר שיש במשרדי הממשלה בשנים האחרונות, עוד לפני מירי רגב, זה על התרבות. על זה עומד הכל וזה יקבע את דמותו של עם ישראל.

 

חכמי הלב

הרב מנחם מקובר

רב מכללת אמונה

אמונה ואמנות הן מילים מאותו השורש, הנגזר לדברי ה'אבן עזרא' מהמילה אמת. בכוח האמנות לחשוף רבדים עמוקים בנפש, לסלול מסילות של גילוי מהעולם הפנימי הנסתר והחבוי, לגלות הארות של ניצוצי האור הגנוז החבוי בנשמת האמן. יצירה הבוקעת מעומק הלב והנשמה חושפת את האמת הפנימית, אותה מחבר האמן במכחול קסמים אל שורש היצירה, אל בורא כל העולמים.

האמן היהודי הקלאסי הנו בצלאל, עליו אומרים חז"ל: "בצל א־ל היית". בצלאל ידע לצרף אותיות בהן נבראו שמיים וארץ, לגלות את מסתרי הבריאה בעבודתו האמנותית, ועליו נאמר בתורה שהיה ראש חכמי הלב. חכמת הלב הנה החכמה הפנימית, חכמת האמן המחברת את היצירה לשורשה, לאותיות בהן נבראו שמיים וארץ. כך הופך האמן כשותף לקדוש ברוך הוא במעשה בריאת שמיים וארץ.

בית המקדש הוא יצירת פאר, שבו למרות ההנחיות ההלכתיות המדויקות השאירה התורה מרחב יצירה לאמן, כדי שבכוח התעוררותו יחשוף את הסודות החבויים המצויים בעולם החומר. כך – כל אמן המחובר לקודש יכול בזעיר אנפין להתחבר לאותה השראה אלוקית, ולהיות שותף לבורא יתברך בטוויית הסוד המופלא המחבר שמיים וארץ, ולהפוך ל"חכם לב" – לגלות מתוך עמקי לבו את חכמת הבורא המופלאה המתגלה בכל יצירה.

אמנות יהודית אותנטית אינה שאלה של רצוי או מצוי, זהו חלק מההוויה של גילוי כבוד ה' בעולם דרך חכמת לבו של האמן. באותו אופן עודד הרב קוק את הספרות היהודית, בה דרך ההגייה וצירוף האותיות הבוקעות מנהמת לבו של הסופר המאמין מתגלה עוד נדבך של קודש בעולם.

עם זאת – חשוב שנדע לברור את המוץ מתוך התבן. להיות "חכם לב" אינה משימה קלה כלל ועיקר. לפתח "תרבות יהודית", במובנה האמיתי ולא הזול והמעוקר, זו משימה כבדה. משום כך – כשם שקם דור של אנשי תקשורת, אקדמיה וצבא הצומח על אושיות יראת ה', כך עלינו לפתח ולעודד את עולם היצירה האמונית היהודי בכל גווניו ורבדיו. זהו חלק מרכזי מגילוי כבוד ה' בעולם, וחלק ממגמת הפיתוח והעידוד של חברה אמונית שבה יש ביטוי לכוחות הנפש היצירתיים בכל רבדיהם.

נחתום בדברי הרב קוק באורות הקודש: "ההופעה שבאה לאדם, לחוש על ידה את היצירה, לא כדבר שכבר נגמר ונעשה, אלא כדבר שהוא תמיד מתהווה, מתעלה, מתפתח ומתרומם - זו היא שמעלה אותו מתחת השמש למעלה מן השמש, ממקום שאין כל חדש למקום שאין כל ישן, שהכל מתחדש, ששמחת שמים וארץ הווה בו, כיום שנבראו בו". שנזכה!