סדרות / מאירים את העולם

ארץ ישראל אומרת הכל

בפרשתינו מופיעה הבטחת הארץ: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (יב,ז).

עם הקשר שלנו לארץ פותח רש"י את פירושו לתורה ומסביר שהתורה פותחת בבריאת העולם ולא במצוות שנצטוו ישראל, על מנת ללמד את הקשר שלנו לארץ: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

מה ההגיון להתחיל את התורה עם התייחסות לטענות של אומות העולם?!  והאם בריאת העולם כולו היא 'היכי תמצי' לעניין ירושת הארץ?!

לא טכני ולא זמני

הטענה הזו של אומות העולם היא עמוקה ויסודית לפי החסידות ונוגעת בלב עבודתם של עם ישראל. לדעתם של אומות העולם עם ישראל הוא רוחני ולא צריך ארץ וארציות. אצל הגויים היחס אל ה' הוא: "רם על כל גויים ה', על השמים כבודו", הם כאן והוא שם וכאילו "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל ח,יב). ולדעתם אם עם ישראל אכן קשורים אליו הרי הם אינם אמורים להתערב במה שקורה בארץ ובטח שלא צריכים ארץ משלהם...

אבל עם ישראל יודע את האמת, ה' רוצה אותם בארץ! הקדוש ברוך הוא נמצא בארץ כמו בשמיים ורצונו להיות נוכח בה עוד יותר כי הרי "נתאווה הקדוש ברוך הוא לדירה בתחתונים". ה' רוצה להיות נוכח פה לפי כללי המשחק של העולם הזה, וזהו ייעודו של עם ישראל: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ". ועם ישראל צריך ארץ מיוחדת בשביל זה, ארץ שתלויות בה מצוות רבות והיא הדגם המוצלח של פרויקט כיבוש הארציות של העולם כולו וגילוי כבוד ה' בתוכו.

עניינה של התורה הוא המצוות, אך מהי מטרת המצוות? להאיר את העולם שה' ברא לשם כך. מסגרת העולם איננה טכנית ואיננה זמנית. היא הדבר בה"א הידיעה. לכן פותחת התורה בתיאור הבריאה, שהיא תמצית רצונו של ה', ומרכז הבריאה היא ארץ ישראל וההתעניינות הבינלאומית בה, אליה מתנקז הכל.

בתחילה נותן ה' את ארץ ישראל לשבעת העממים המסמלים את שבע המידות הרעות, הגויים 'בתפארתם', על מנת שנכבוש אותה מהם ונחולל בארץ את יתרון האור שבא דווקא אחרי ועל ידי החושך. "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

תשרי, ניסן וחשון

חודש תשרי מסמל את ההתחלה מבראשית; התחלנו שנה והתחלנו את התורה. תחילת השנה היא בימי "תחילת מעשיך", ימי הבריאה, והתורה מתחילה גם היא עם בריאת העולם. רק בהמשך השנה, כשיגיע חודש ניסן, תגיע המצווה הראשונה שקיבל עם ישראל, "החודש הזה לכם", ונפגוש את מה שלמעלה מהעולם.

ההתחלה היא חגיגית וססגונית, חודש תשרי הוא המלא ביותר בחגים ונותן כוחות לכל השנה לעשיית העולם לדירה לה'. בחסידות מוסבר שעיקר עבודת "הדירה בתחתונים" בפועל מתחילה בחודש חשוון, אז יוצאים מהחגים ונכנסים לעולם לבנות בו את הדירה לה'. בחודש חשוון עצמו העבודה מתחילה רק אחרי ז' חשון, היום שבו כולם כבר חזרו מבית המקדש והוא היום שעד אליו מאירים חגי תשרי וממנו ואילך הולכים לעבוד, לחרוש ולזרוע; נכנסים לענייני העולם ומתפללים אל ה' שיתן "טל ומטר לברכה" במעשה ידינו.