סדרות / יוצאים לדרך - מחשבות לקראת זוגיות

אני לא הזויה. וגם אני לא הזויה

לשדכנית היקרה שלי

קודם כל רציתי להגיד לך תודה. תודה שאת לא מתייאשת ממני ומנסה שוב ושוב לחפש בחורים שיתאימו לי. תודה שאת משקיעה בי מהזמן שלך ומנסה לברר מה היה לא טוב כדי להבין בדיוק מה אני רוצה. תודה שאת מייעצת לי מניסיונך ובאמת רוצה כבר למחוק אותי מהרשימות שלך.

אני מאוד מעריכה את ההשתדלות שלך בשבילי, ודווקא בגלל זה החלטתי לבקש ממך כמה דברים, בתקווה שתצליחי להבין:

 

אל תפוצצי לי את החלומות - זה ביטוי קצת חריף, אבל לפעמים זה מה שאני מרגישה שאת עושה. כשאני מתארת לך את מי אני מחפשת, כשאני משתפת אותך ברצונות הכי כמוסים שלי, אל תנסי להוריד אותי מזה. אל תגידי לי שאין בחורים כאלה ושאני צריכה להתעורר למציאות. אל תגרמי לי להרגיש שהרצונות שלי הזויים ושאני חיה בסרט. אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת מה אני צריכה ואני בטוחה שאיפשהו יש בחור שמתאים לי בדיוק. אז אם את לא מכירה אותו אל תציעי לי, אבל אל תהרסי לי את האמונה שהוא קיים.

 

אל תנסי לשנות אותי - הגעתי אלייך כדי שתעזרי לי לפגוש את החצי השני שלי. בשביל לפגוש אותו אני צריכה להיות הכי אמיתית וקשובה לעצמי שאפשר. אל תגרמי לי לעשות שינויים בעצמי. אל תגידי לי שמי שאני זה לא מספיק. אל תגידי לי שאני צריכה להתאפר אחרת, להתלבש אחרת, ללמוד במקום אחר, או להתנהג אחרת בפגישה. אני רוצה להיות אני. אני רוצה להרגיש נוח עם עצמי ואני בטוחה שיהיה מישהו שירצה אותי בדיוק כמו שאני, למרות שאולי את חושבת אחרת.

 

אל תורידי לי את הביטחון - אני יודעת שיש לך המון ניסיון וותק. אני יודעת שכבר עזרת להרבה כלות להתחתן. אני מעריכה את זה ומודעת לזה, אבל בסופו של דבר מי שעומדת בפגישה זו אני.

את יודעת כמה ביטחון עצמי אני צריכה בשביל להיפגש שוב ושוב? בשביל להתחיל כל פעם מחדש ולא להישבר? בשביל להיפתח למישהו ולנסות להרגיש למרות שאולי זה בכלל לא הוא...? את יודעת כמה ביטחון אני צריכה בשביל לספר למישהו על החולשות שלי? בשביל לספר לו מה אני מרגישה, בשביל להגיד לו שזה לא זה...? אני זקוקה לכמויות עצומות של ביטחון. אני צריכה לגייס את כל הכוחות שלי, ולפעמים גם זה לא מספיק. ואת... לפעמים רק המילה הקטנה שאת אומרת לי, רק הרמיזה הקטנה שלא הייתי בסדר, או שאם אני אמשיך ככה בסוף אני עוד אשאר לבד... רק הרמת הגבה או השתיקה המעיקה אחרי שאני מספרת לך מה עשיתי היום בפגישה, פשוט שואבת ממני את כל הביטחון. זה מוציא ממני את כל האוויר ומשאיר אותי קטנה. כל כך קטנה עד שאין לי כבר שום כוח להמשיך.

אני צריכה שתקבלי אותי כמו שאני. אני צריכה שתחזקי אותי ותאמרי לי שאני מדהימה ובטוח שבקרוב ממש אני אמצא את האחד, וזה רק עניין של זמן. אני רוצה לדבר איתך ולהרגיש איך אני מתמלאת בכוח. תאמיני לי שזה יעזור לי הרבה יותר מכל עצה שבעולם, מכל הדרכה ומכל שינוי שתנסי לעשות בי. אם אני באמת אהיה בטוחה בעצמי, כל הדברים האחרים כבר לא יהיו חשובים, הכל ירוץ, הכל יזרום ובעזרת ה' נצליח לסיים כבר את התקופה הזאת.

 

אם אין לך מישהו מדויק להציע לי, אל תציעי בכלל - למרות שאני בוכה על זה שאין לי הצעות ולמרות שלפעמים עוברים חודשים עד שיש לי הצעה, אני לא רוצה לשמוע הצעות שלא מתאימות לי. אני לא רוצה שמתוך רחמים כלפיי או מתוך רצון לשמח אותי תציעי לי מישהו שלא באמת מתאים לי. זה נכון שכל הצעה נוסכת בי תקווה, ונכון שקשה מאוד להתייבש בלי כלום, אבל הרבה יותר גרוע להיפגש סתם. אל "תזרקי" לי הצעות ואל תנסי לעשות עליי "ניסויים". תציעי לי רק כשאת באמת חושבת שזה מתאים לי בול. כשאת חושבת שזה האחד שאיתו אתחתן. ואם זה אומר שלא יהיו לך הצעות בשבילי, אין ספק שזה לא יהיה לי קל אבל אני מעדיפה את זה ככה. 

אני חוזרת שוב להתחלה. חשוב לי שתדעי שאני באמת מעריכה את המאמצים שלך. אם לא הייתי מעריכה אותך לא הייתי כותבת לך, הייתי פשוט נעלמת ולא היית שומעת ממני יותר. אני מצטערת אם כתבתי את הדברים בצורה בוטה מדי, או שפגעתי בך במשהו שכתבתי. כתבתי באמת מהלב, ומתוך אמונה שלמה שכל מה שאת עושה זה רק מתוך רצון לעזור לי. מקווה שתוכלי לקבל את הבקשות שלי ושתצליחי באמת להבין אותי.

טל.

 

 

טל היקרה,

קיבלתי את המכתב שלך ועל אף המילים הקשות שמחתי בו. שמחתי כי הרגשתי שנוצר בינינו בסיס לתקשורת בונה, שיוכל לקדם אותנו אל עבר המטרה המשותפת שלנו. אני באמת מאמינה ש"דברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" וברשותך, רציתי גם אני לשתף אותך קצת במה שחווה "הלב שלי".

חשוב לי כבר מראש לומר לך שלא כל מה שאכתוב נוגע אלייך באופן אישי, אך אלו תחושותיי כשדכנית וותיקה וחשוב לי שתהיי מודעת אליהן.

קודם כל, חשוב לי מאוד שתדעי איך זה מרגיש מהצד שלי.

אתחיל מזה ש"שדכנות" היא לא המקצוע שלי. אני לא מקבלת על ההשקעה שלי שום שכר (למעט במקרים של הצלחה, וגם אז השכר זעום ביחס להשקעה ולשעות העבודה שלי). כל הזמן והאנרגיה שמושקעים בתחום הזה הם לגמרי בהתנדבות. למה אני אומרת לך את זה? ממש לא בשביל מחיאות הכפיים שלך. אני עוסקת בתחום הזה כי אני מרגישה שזה חלק מהתפקיד שה' נתן לי בעולם, ואני ממש לא מצפה לתמורה. לא לתמורה חומרית ולא לכבוד, חלילה. אבל... חשוב לי שתביני את המקום שאני נמצאת בו, חשוב לי שתביני את התחושות שלי. לפעמים אני מרגישה קצת כמו שפחה. אני מרגישה שמצפים ממני המון וכועסים עליי אם אני לא "עומדת בציפיות", אבל מצד שני... לא נותנים לי שום כבוד בסיסי. מתעלמים ממני ומהרגשות שלי, וכמה שזה נוראי לומר, לא נותנים לי יחס של בן אדם.

אתן לך דוגמה.  

לפעמים אני משקיעה הרבה במחשבה, בבירור, בטלפונים ומשיגה באמת שידוך שנראה לי מתאים מכל הבחינות ואפילו הבחור פנוי ואפילו הוא מסכים להיפגש. ואז... אני מציעה לבחורה והיא פשוט אומרת לי "לא". ככה סתם. עוד לפני שהיא ביררה, עוד לפני שהיא הפנימה את הפרטים, עוד לפני שהיא עשתה איזושהי השתדלות בסיסית של חשיבה. אין לי שום בעיה שתסרבו להצעה, זו זכותכן המלאה וכמו שאמרת אתן אלו שמגיעות לפגישה ומחפשות שידוך ולא אני.

אבל אחרי ההשקעה והמחשבה הרבה שלי, לא שווה לפחות לחשוב על זה? לנסות לברר? לבדוק? איך אתן יכולות לפסול לפני ששקלתן את הצדדים? ויותר מזה, אתן אומרת "לא" ולא מוכנות להסביר למה. את יודעת מה זה גורם לי להרגיש? זה פשוט מוציא לי את החשק להמשיך לנסות. אין לי אפילו כיוון אז למה שזה לא יקרה שוב... ושוב... שאתאמץ ואשתדל ושוב זה לא יתאים מסיבה כלשהי, שאני אפילו לא יודעת...? את יודעת איזו תחושת תסכול זה יוצר? אני מבינה שלפעמים זה לא מתאים, זה הגיוני וזה בסדר גמור, אבל בבקשה לפחות תסבירו, שאבין במה טעיתי ואוכל ללמוד לפעם הבאה. גם אני זקוקה לכוחות, לאמונה ולתחושה שמעריכים את דעתי ולא פוסלים אותה אפילו בלי לשמוע.

עוד דוגמה. יש לפעמים בנות שכנראה מתוך חוסר נעימות או בושה, נעלמות ולא חוזרות. אני מציעה הצעה, או רוצה להציע הצעה (אחרי שעשיתי את כל העבודה הקשה - ביררתי, חקרתי, דיברתי עם הבחור וכו') והבחורה פשוט נעלמת. לא עונה לטלפונים, לא חוזרת, משאירה אותי ב"אוויר". את יודעת איזו תחושה קשה זו? השתדלתי באמת מתוך רצון לעשות טוב ופשוט מתעלמים מקיומי. ומה אני אמורה להגיד לבחור? היא ברחה? היא לא עונה? אולי היא התארסה ואני לא יודעת?! אני לא רוצה להוציא אף אחת "לא טוב" מול בחור, אבל מצד שני... מה אני אמורה לעשות? ואלו לא מקרים בודדים. ואני לא מדברת על בנות "הזויות", אפילו את במכתב שלך כתבת, שאם לא היית מעריכה אותי אולי היית נעלמת, ואני רוצה לשאול אותך באמת מהלב... איך זה יכול להיות? מה בנות ישראל חושבות לעצמן? איך אפשר להתייחס ככה למישהו שרוצה לעזור? אנשים טורחים ואתן נעלמות ככה בלי לומר מילה? ואם מישהי זוכה ומתארסת... למה היא לא טורחת להודיע? אפילו בהודעה פשוטה... אני כל כך משתדלת ומתאמצת ובזמן שהיא כבר מאורסת אני ממשיכה לטרוח ולחשוב עליה. למה אי אפשר קצת לחשוב ולהתחשב גם בי?!

דבר נוסף שחשוב לי לומר לך.

ביקשת ממני שלא "אפוצץ לך את החלומות" ולא "אשנה אותך" ואני רוצה להכניס אותך בסוד העניינים.

אני רואה ושומעת המון בנות, עשרות בחודש, ולפעמים... לפעמים יש בנות ש... איך לומר, איבדו קשר עם המציאות. לפעמים יש בנות שחושבות שהן חיות באגדה ומחפשות נסיך מקסים ומושלם שאין לו שום מגרעות. שהוא גם יפה, גם חזק, גם עשיר, גם טוב לב, גם אברך, גם מפרנס, גם גברי, גם נשי, גם גבוה וגם נמוך ו... הרשימה רק התחילה. ולפעמים יש בנות שפשוט אין להן מושג איך מתנהגים מול בחור. ואז אני שומעת על עוד בחור שחתך ועוד אחד ועוד אחד... ו... פשוט כואב לי הלב. ברור לי שהן לא עושות שום דבר מרוע, זה פשוט חוסר ידע או חוסר ניסיון, אבל הן משלמות על זה מחיר יקר. 

ואני, שעובדת באמת מתוך תחושת שליחות ולשם שמיים וכל רצוני לסייע לבנות ישראל, כשאני רואה מישהי שבמו ידיה הורסת לעצמה את החיים, אני יכולה פשוט להתעלם?! כשאני רואה מישהי שבגלל ציפיות הזוית ולא קשורות למציאות או בגלל איזו התנהגות משונה הורסת לעצמה כל סיכוי להתחתן, את מצפה ממני לשבת בשקט ולא להגיד? כמובן שאני משתדלת לומר בעדינות, וברור לי שיש לי עוד מה להתקדם בנושא הזה, אבל איך אני יכולה לעמוד מנגד? זה ממש "לא תעמוד על דם רעך".

באמת שאני משתדלת לא להתערב ואני עושה זאת רק כשאני מרגישה שאין ברירה. וזה ממש לא נעשה בשבילי, להפך, זה לא נעים לי והייתי מעדיפה לחסוך מעצמי את הפרצופים וגלגולי העיניים, אבל אני עושה את זה בכל זאת, בשבילכן.

אני מקווה שהצלחתי קצת להסביר את עצמי ואת עולם השדכנות בכלל, ושבעקבות המכתב שלי יהיה לך קצת יותר קל להבין ולקבל. ואם משהו לא נראה לך, אני מפצירה בך לדבר או לכתוב, ממש כמו שעשית עכשיו, אבל בבקשה בבקשה ממך לא להיעלם ככה סתם ולא לשכוח שגם אני... בן אדם.