סדרות / תקופות התשובה

אני טוב או רע

אני טוב ורוצה טוב, אבל אינני טלית שכולה תכלת ובווידוי אני מכה על לבי ומייסר את הרע שבי, יש בי רע והוא חלק ממני. אני שניים, אז מי אני באמת?

קולות השופר הנשמעים במרחבים מנגנים את ניגון התשובה, "בן אדם מה לך נרדם". מיתרי הלב המתעוררים לקולו,

שולחים אותנו להלך בין תוויו ולחפש את הדרך אל התשובה. לעצור, להתבונן על הימים שחלפו ולבקש על הימים הבאים.

רבי נחמן מלמד "שצריך לאחוז תמיד במידת התשובה". לעולם נמצא בעצמנו מקומות שאותם נבקש לשפר, מאחר והתנועה הנפשית שלנו נמצאת בהתחדשות תמידית; כדי לגלות את הכוחות שקיימים בנו ולדבוק בטוב ובבוראנו.

יש ורבדים אלה באים מגילוי חוסר הדיוק בעבודתנו ויש שהם באים מגעגוע, התכלית שבכולם היא הצמיחה והגדילה, הרצון להגיע למדרגות הראויות לנו כעם ה'. הדרך לכך מתאפשרת על ידי אימון ואמון, בבוראי ולא פחות בעצמי. המדרש מספר שבשעה שרצה הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם הוא הלך להתייעץ עם המלאכים, ואלה נחלקו בדעותיהם. חלקם אמרו שייברא וחלקם שלא ייברא. כאשר באה מידת האמת ואמרה שהוא מלא שקרים ולכן שלא ייברא, לקח הקדוש ברוך הוא את חותמו "אמת" והשליכה ארצה. למה, וכי לא אמת היה בדברי החולקים? עדים אנו הניצבים היום, כי אמת היה בדבריהם אלא שה' יתברך שברא את האדם בידו "ותשת עליו כפיך", הטביע באדם את מידותיו ומאמין בטוב הגמור שקיים בכל הנברא בצלם. מאמין בכוחו להגיע אל השלימות דווקא מתוך המגע עם השניות הזו של טוב ורע, גוף ונשמה, שקר ואמת. זו דרכנו לזכך את המציאות ולהחזירה אל שורשה שהוא גילוי הטוב הגמור בעולם ובנו.

כך היה עם משה רבנו, עת עלה לקבל את התורה. המלאכים תמהו "מה ליילוד אישה בנינו"? פנה ה' למשה: תשיב אתה! נבהל משה, מה יאמר לשרפים ולמלאכים? "אחוז בכיסא כבודי", חיזק אותו הקדוש ברוך הוא. אני מאמין בך, קבל את כוחך מכוח האמונה שלי בך, קח את התורה והפוך אותה לתורת חיים. חיים ששזורים מהמגע עם ההפכים ולהופכם לאחד.

זו מעלת האדם על המלאך. בנו בחר ה' למלאכה הקדושה הזו של תיקון העולם. עיקרה של הדרך לתשובה היא ההכרה בחטא, בהחטאה של המטרה שסימנו לעצמנו. זהו רגע ההווה. מכאן המעבר לעתיד נכון יותר, תלוי בבחירתנו.

מלמדים בחסידות שהיצר הרע לא נמצא בנפילה אל החטא אלא בייאוש שנולד ממנו ומעצמנו, שם נמצא הניסיון שלנו

. האם נאמין בכוחה של התשובה שנבראה עוד טרם נברא העולם, או שמא נחזיק בעבר ונרקוד איתו את "מחול הייאוש" ומי יודע אז, כיצד נעמוד מול ה' ונקרא את המילים "כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה".

חיינו נעים בתנועה ספירלית שבמרכזה ציר התיקון של כל נברא, נקודת ההתחלה בסולם מוצב ארצה וראשו בשמים. ההליכה על הציר דומה לצירי היולדת הנמצאת במעגל של רצוא ושוב,