פנימיות בהגדה

אנחנו ממש

"ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים"

כבר מזמן אין פרעה במצרים. אין חרטומים וגם אין עבדים. מישהו מעלה על דעתו שאם לא היינו יוצאים אז, דבר לא היה משתנה במשך שלושת אלפים שנה?

ברור שהכוונה היא לשעבוד רוחני. במצרים השתעבד לא רק הגוף אלא גם הנשמה. ואם הקדוש ברוך הוא לא היה מוציא אותנו משם, עד היום היינו משועבדים נפשית לפרעה זה או אחר. אבל ברוך ה' יצאנו מהדבר הזה ואליו לעולם לא נחזור. הגלויות הקשות והגזירות הנוראיות שעם ישראל עבר מאז יציאת מצרים, לא היה בכוחן לגעת בנשמה אלא רק בגוף. לכן גאולות נוספות לא נזכרות באינטנסיביות הדומה לאזכור יציאת מצרים, ואף בתוך הגלויות האלו עצמן הזכרנו בשמחה את יציאת מצרים.

זהו גם פשר השבח שנאמר בהמשך ההגדה על כך שה' קיים לנו את מה שהבטיח:

"ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים"

הזוהר הקדוש שואל מיד: לשבח את ה' על כך שקיים הבטחה? פשיטא שכך יהיה! ומסביר הזוהר שהחידוש אינו עצם קיום ההבטחה שהיא הגאולה מהגלות הפיזית במצרים, אלא ההוספה של היציאה ממ"ט שערי טומאה והכניסה למ"ט שערי קדושה לקראת קבלת התורה שמוציאה אותנו לחירות עולם. זוהי "שמירת" ההבטחה, לא רק קיום ההבטחה אלא השמירה העצומה שסביב לה.

הסוד של יציאת מצרים כיסוד אמונת ישראל הוא הפלא העצום של הפיכתנו ל"בני חורין בעצם". חובה עלינו לזכור ולחיות יום יום את היותנו משוחררים באמת מכל שעבוד מהותי של העולם הזה, אנו עבדי ה' והפסקנו להיות עבדים לעבדים. לכן עיקרו של הלילה הזה הוא כנאמר בהגדה בהמשך:

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"

אחרי שהבנו שעיקר היציאה היא יציאת הנפש, המשפט הזה יכול להיות רלוונטי. בכל יום אנו מתמודדים עם מֵצרי העולם הזה, והמטען הרוחני של הלילה הזה מסייע לנו. לא רק "כאילו" יצא ממצרים אלא באמת, בכל דור ובכל יום ממש. הקדוש ברוך הוא מאפשר לנו לדלג ולפסוח מעל כל הבעיות שבעולם, להיות בתוך העולם אך מעליו, דבוקים בו יתברך ולא מוגבלים בהגבלות העולם ובמֵצריו.

דבר מסוג כזה לא יכול להיות אירוע חד פעמי, הוא חייב להימשך בכל רגע ורגע מחדש מכיוון שהוא נגד הטבע. מצד הטבע אפשר להילחם בנשמה, העולם הזה בהגדרתו הבסיסית הוא עולם נמוך ורחוק מאור פני ה', הוא מכונה "מצרים" כי הוא מֵצר ומעיק לאור הקדושה ובכוחו להכניס אותנו ל"בית עבדים".

כשהקדוש ברוך הוא קבע ביציאת מצרים שלא תהיה אפשרות נוספת לשעבד נשמה של יהודי, הוא הציב אותנו מעל העולם. דבר כזה הוא נס תמידי שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל רגע ורגע. יהודי הוא בתוך העולם אבל למעלה ממגבלותיו,וחיבור כזה של הפכים דורש התערבות א־לוהית תמידית; אם הבריאה עצמה מתחדשת בכל רגע, הרי שיציאת מצרים היא התערבות א־לוהית ניסית בכל רגע בתוך הבריאה הזו.

זה עיקרה של יציאת מצרים ושל הלילה הזה ולכן בברכה החגיגית החותמת את "מגיד" אנחנו פותחים בדבר מדהים:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור..."

"גאלנו וגאל את אבותינו", קודם אנחנו ואחרי זה אבותינו?!

אלא שעבודת ליל הסדר היא להרגיש את הגאולה בצורה מוחשית כל כך, עד שהתחושה שלנו צריכה להיות שהגאולה היא קודם כל שלנו ממש ו...גם של אבותינו. איננו חוגגים סיפור עתיק ששמענו מאבותינו, אלא את גאולתנו כאן ועכשיו, כי היציאה הרוחנית ממצרים קריטית עבורנו בכל רגע ואנו חיים אותה ונושמים אותה הלילה כדבר הראשון. והדבר השני – כן, היא בהמשך ליציאה הפיזית של אבותינו ממצרים.

בליל הסדר עלינו להגיע לרמה מוחשית של יציאה ממצרים ולהרגיש שהגאולה היא שלנו ממש, מפני שזוהי האמת לאמיתה. אנחנו החיים כאן, בתוך העולם ומעליו.

על פי הארות הרבי מליובאוויטש זצ"ל להגדה של פסח