שאלת השבוע

אם הכל צפוי, איך הרשות נתונה?

אין תירוץ

הרב מרדכי גרינברג

ראש ישיבת כרם ביבנה

בפיוט "יגדל", המיוסד על י"ג העיקרים של הרמב"ם, אנו אומרים: "צופה ויודע סתרינו" – גם במחשבה. "מביט לסוף דבר בקדמותו" – שיודע כבר בתחילת המעשה. ואף על פי כן "גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו", כי הוא אחראי למעשיו.

השאלה היא כפי שמנסח אותה הרמב"ם: "אם ידע שהוא צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק. ואם תאמר שידע שיהיה צדיק, ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו".

בשאלה זו דנו גדולי הראשונים והאחרונים והצעות רבות הוצעו ליישוב שאלה חמורה זו. במסגרת זו נזכיר רק אחד מההסברים. אין מעשינו תוצאה של ידיעתו, אלא להפך. ידיעתו היא תוצאה של מעשי האדם. כלומר, ריבונו של עולם נתן לאדם אפשרות של בחירה חופשית, ואינו מתערב כלל בשיקול דעתו, אלא שהוא יודע מראש מה תהיה תוצאת הבחירה. לצורך כך, אמרו הפרשנים, האריך הרמב"ם להפנים בנו שאין ידיעת הבורא כידיעתנו, ושההווה והעתיד חד. אם כן, הכרעתו של האדם בעתיד פרושה לפניו כבר עתה, כמי שצופה על פני המציאות בהווה. והעניין, שריבונו של עולם יודע את כל התלבטויות האדם ומה יהיו החלטותיו הסופיות, בדומה לפעולת המחשב היודע לחשב מראש את כל האפשרויות האין סופיות, ועל פי זה לקבוע כבר עתה את התוצאה.

לכן כתוב "הכל צפוי", ולא "צופה הכל", שאז היה משתמע שצופה כבר עתה את העתיד. לעומת זאת "הכל צפוי" משמע שהכל פרוש לפניו כבר עתה, ורואה הכל בראייה אחת.

אך לאחר כל ההסברים יש לאמץ את דברי בעל ה'אור שמח' בהלכות תשובה, שאחרי אריכות דברים בנושא כתב "סוף דבר, אין לך תירוץ על השאלה העמוקה, וכבר משלו משלים, כמו שנים שמתכסים בשמלה אחת אשר אינה מחזקת לכסות רק אחד, וכאשר ימשוך ויתכסה זה, יתגלה זה. ככה קצר מצע השכל לקבץ בידיעתו הידיעה עם הבחירה, וכאשר יחזיק האחד תתנגד השנית... ואין זה קוצר השגתינו, והיא תפארתנו כאשר אמר החכם 'תכלית הידיעה שלא אדעך'... אך נדע ברור, כי הידיעה אינה מכרחת, והאדם בחירי".

בחירה בין סוגי בחירות

הרב מאיר גואטה

ראש בית המדרש לבוגרי צבא, בית שמש

גדולי ישראל עמלו רבות להסביר את הסוגיה, והכיוון הכללי של דבריהם הוא שידיעת ה' שונה מידיעתנו ולכן לא משפיעה כלל על הבחירה.

מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה רפג) נותן כיוון חדש לדברי רבי עקיבא אלו. הרב מסביר שישנם שני סוגי בחירות לאדם: הראשון הוא הבחירה החופשית שנרמזת במילים "הרשות נתונה", שאמנם היא חופשית מכל השפעה אלוקית אבל היא מושפעת מאוד מתאוות ויצרים רעים, עד שלפעמים נראה שמרוב משיכה לעניינים הגשמיים ולתאוות העולם הזה קצת איבדנו את החופש לבחור בטוב וברוחני.

כדי לאזן ו'לתת קונטרה' לתאוות, ברא הקדוש ברוך הוא באדם כוח בחירה נוסף שהרב קורא לו "הבחירה החבויה" או "הבחירה הצפויה", והוא רמוז בדברי רבי עקיבא במילים "הכל צפוי". כוח בחירה זה נובע מהנשמה הטהורה שבאדם שהיא חלק אלו־ה ממעל ולכן טבעה לבחור בטוב ובישר לפני ה', וכדברי הגמרא במסכת קידושין: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר: 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, שנאמר 'א־להים לא יעזבנו בידו'".

בזכות כוח הבחירה הזה יש אפשרות ל'קרב הוגן' אל מול התאוות. על ידו עוזר הקדוש ברוך הוא לאדם להגיע אל הטוב, כי זו תכלית הבריאה, כמו שאמר רבי עקיבא בהמשך המשנה "ובטוב העולם נידון". הקדוש ברוך הוא רוצה בהצלחת האדם ובבחירתו בטוב. וכן בתנא דבי אליהו: "ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף, ומגיד מראשית אחרית, מקדם אשר נעשה, ויודע מה שנעשה ומה שעתיד להיעשות, וצופה לטובה ואינו צופה לרעה".

"הכל צפוי" הוא חלק מהותי מהבחירה החופשית האמיתית של האדם, כי הוא נותן לנו את היכולת להיות בני חורין מלהתמכר לבחירה החופשית מהסוג השלילי - חופש מקדושה ולא מתאוות, ולהפוך ל"עבד ה' הוא לבדו חופשי".

 

רק אנחנו

הרב יצחק קפלן

משליחי חב"ד באשדוד

האמת היא שבעולמו של הבורא השאלה אינה קיימת מלכתחילה. אין הקדוש ברוך הוא יודע מה אבחר, אלא מה בחרתי, שכן העתיד פרוש לפניו כאילו היה עבר. הבעיה מתחילה רק כשנוצר מפגש בין ידיעה זו של הבורא עם העולם שלנו, שבו יש חלוקה ברורה בין עבר, הווה ועתיד, והעובדה שהעתיד כתוב מראש באיזשהו מקום לכאורה אינה מאפשרת לנו לבחור באופן חופשי.

בחסידות מבואר שידיעתו של הקדוש ברוך הוא אכן 'נשארת' בעולם העליון בלבד, וכלפי המציאות שלנו היא כאילו אינה קיימת. אפילו השכר והעונש אינם נקבעים אלא לפי מה שאירע כבר בפועל. השורה התחתונה היא שבמקום שבו הידיעה והבחירה מתנגשות, הידיעה מסתלקת והבחירה נשארת, ובסופו של דבר המסר עבורנו הוא אחד ויחיד – שום דבר בעליונים ובתחתונים אינו מכתיב לנו כיצד ננהג, והבחירה נמצאת באופן מלא בידינו.

בימינו הערעור על הבחירה מגיע מכיוון אחר. הטענה היא שמה שמכתיב את ההחלטות שלנו הוא האופי שלנו ותכונות נפשנו, המולדות או הנרכשות בחינוך או בהשפעת הסביבה. מאחורי הטענה הזאת עומידת ההנחה שגם בנפש האדם שולטים חוקים, בדיוק כמו בטבע, כך שחוויית הבחירה היא כביכול רק אשליה. מכאן קצרה הדרך לטשטוש ההבחנה בין מעשים טובים לרעים או לתליית כל כישלונותינו בגורמים שאינם תלויים בנו. אין פלא אפוא שאנו מרבים לשמוע אנשים מאשימים בכל הצרות שלהם את הוריהם ומוריהם שהתנהגו כלפיהם באופן זה או אחר, כאשר גם ההורים בתורם נהגו כפי שנהגו בהשפעת הנתונים שלהם, וכך הלאה והלאה, בשרשרת סיבתית שאין לה התחלה ואין לה סוף.

אבל האמת היא שהאדם בחיר הנבראים זכה למה שלא זכו לו אפילו מלאכי מרום – היכולת לבחור באופן חופשי בין טוב לרע. כוח הבחירה נובע מעצמיות הנשמה של האדם שמעל לכל כוחות השכל והרגש, מעל לאופי ולתכונות הנפש. גם הצדיק הגמור וגם הרשע הגמור יכולים להתהפך ברגע אחד מקצה לקצה, ושום כוח גשמי או רוחני לא יכול למנוע מהם בכל רגע ורגע לבחור באופן חופשי את המעשה הבא שלהם. שוב, המסר הוא חד וברור והוא חייב להישמע בקול צלול: שום דבר לא מכתיב לנו, הבחירה היא רק שלנו.