שאלת השבוע

איך עבודת ה' משפיעה על האנושיות שלי?

הגיע זמן הריבונות

הרב דוד מאיר דרוקמן

רב העיר קרית מוצקין

מדוע דווקא לאחר עקידת יצחק אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" – וכי לפני ניסיון העקידה לא ידע ה' יתברך שאברהם אבינו הוא ירא שמים?

כולנו מכירים את ההסבר החסידי, שבשעה שאברהם אבינו פרסם אלוקות בעולם, זו הייתה בעצם תוצאה טבעית של התעמקותו השכלית של אברהם ברזי הבריאה. אברהם היה בעל אינטליגנציה טבעית נעלית, וזה מה שהביא אותו למסקנה הפילוסופית ש"יש מנהיג לבירה זו".

אברהם אבינו בטבע מידותיו המולדות היה גם איש חסד ומכניס אורחים. והנה עתה, נוקט אברהם אבינו בפעולה שהיא הפוכה מכל ה'אג'נדה' שלו; יצחק אבינו, הוא ואין בלתו אמור להמשיך את מה שהתחיל אביו – פרסום אלוקות בעולם, ועתה מוכן אברהם לעקוד את בנו יחידו, ובכך לחסל את כל תכניותיו העתידיות! הוא גם מוכן לבצע פעולה שהיא ההיפך הגמור מתכונת נפשו המרכזית – חסד!

עתה, שאברהם אבינו הוכיח שהוא נאמן לציווי הבורא גם בשעה שמדובר בקבלת עול מלכות שמים המנוגדת להבנתו והרגשתו – זוהי ההוכחה שאברהם הוא ירא אלוקים!

דוגמה נוספת: את הפסוק "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" מפרש השל"ה הקדוש, כי לעתים 'אמא יהודיה' שמרחמת, רחמים שאינם במקומם, על ילדיה – בזה היא עלולה 'לבשל' אותם, כלומר, להרוס את חינוכם ("אוי כמה עייף המסכן. למה להעיר אותו לקרוא קריאת שמע בזמנה").

אכן, כאשר יהודי מוכן לאלף את מידותיו הטבעיות, ולהשליט עליהן את השכל, היינו לעשות לא מה שלבו נמשך אלא תדיר לעשות חשבון מה רצון ה' – זוהי ההוכחה ליראת שמים.

לא בכדי נאמר שכל המרחם על האכזרים סופו שיתאכזר על הרחמנים – כי מי שפועל אך על פי דחפים רגשיים – בסופו של דבר עלול להיכשל בדברים החמורים ביותר!

אלא, שמאידך, עד שמגיעים לדרגה הגבוהה הזו שהכל מנותב על פי השכל – אין להזניח את המידות הטבעיות. אם מישהו בטבעו רחמן וגומל חסדים - אל לו להכהות את הרגש הטבעי הזה (או חלילה להפסיק את פעילות החסד). שימשיך הלאה בפעולות של חסד, אלא, שבד בבד, יעבוד על עצמו ויתבונן שמידת החסד הטבועה בו מצד מידותיו המולדות זוהי גם רצונה של הנפש האלוקית, באשר זה גם הרצון האלוקי החפץ ש"עולם חסד ייבנה"!

לא טבעי להיות טבעי

הרב קלמן בר

רב העיר נתניה

האם התורה "מתשת כוחו של אדם" (סנהדרין כו) או "נותנת חיים לעושיה" (אבות ו)? תלוי באיזה שלב.

אנו יודעים כי כאשר הגוף פועל בצורה נכונה ובריאה, הוא מטבעו נמנע מלצבור פסולת. יש בגוף מנגנון פנימי שמוציא ממנו את הרעלים ומשאיר את חומרי הבניין הנחוצים לו.

כך, אומר מרן הרב קוק, גם בעניינים רוחניים. טבע הנפש האנושית ללכת בדרך ישרה כפי שהתורה מצווה, ואם אדם נופל בחטא הוא מיצר וכואב על כך, הנפש  מבריאה את עצמה.

אך פעמים שאדם משבש את המנגנון הטבעי של הגוף. כשאנו אוכלים מאכלים מזיקים בכמויות גדולות או כאשר הגוף נחשף לקרינה, עלולים להיגרם נזקים קשים וצריך התערבות חיצונית כדי לתקן את המעוות.

וכך גם בבריאות הנפש, פעמים האדם עלול לשבש את המנגנון הטבעי של הנפש. הגמרא אומרת (יומא כ) "אלמלא גלגל חמה - נשמע קול המונה של רומי. ואלמלא קול המונה של רומי - נשמע קול גלגל חמה". "המונה של רומי" זוהי התרבות שאנו חיים בתוכה. היא אשר מפריעה לנו לשמוע את "קול גלגל החמה" - את טבע העולם.

יש המרגישים והטוענים שהם לא מתחברים לעבודת ה', המנוגדת לטבע האנושי שלהם. זה מה שקורה לנו כשאנו צורכים בכמויות גדולות את קול המונה של רומי. הטבעיות הבריאה נראית לנו מוזרה. שומה עלינו להשתחרר מהעטיפות ומהמחסומים הללו. ובהתחלה זה מתיש.

כשאדם נכנס לעולמה של תורה עליו להתנתק מהשפעתה של רומי, לשנות את סולם הערכים שלו ולהגדיר מחדש מה טוב ומה רע. זה שלב מתיש וקשה. אך אחר שסיגל האדם באמצעות התורה את סולם הערכים הטבעי האמיתי שלו, התמונה מתהפכת - "וקווי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים".

מסירות נפש

הרב חגי לונדין

ישיבת שדרות

כולנו מכירים את דברי חז"ל – "דרך ארץ קדמה לתורה". כלומר הקומה התורנית חייבת לבוא על גבי קומה של בריאות טבעית־אנושית. הבריאות הזו מתבטאת באיזון במידות הנפש, בתקשורת חברתית תקינה ובהתנהלות מוסרית מקובלת. המצב השלם של עבודת ה' הוא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", היינו עולם רוחני עשיר שלא רק שאינו סותר את ההתנהלות האנושית־הטבעית אלא משלים אותה.

יחד עם זאת, בשלב הראשון של עבודת ה', כאשר אדם מנסה לרומם את חייו לעולם רוחני, ישנם מחירים בלתי נמנעים שעליו לשלם. המחירים מתבטאים בדחיית סיפוקים גופניים ונפשיים; בפתיחות מחשבתית לרעיונות עליונים שאינם מתיישבים תמיד עם תובנות חייו הנוכחיות; ולא פעם גם עם עולם מוסרי שנדמה לו כסותר את המוסריות המקובלת בתרבות העכשווית.

השלב הזה מכונה אצל חכמים בצמד המילים הקסום - 'מסירות נפש'; פשוטו כמשמעו. מסירות נפש איננה רק בצד הגופני אלא לא פחות - ואולי יותר - בצד הנפשי. לא ניתן לדלג על השלב הזה! אדרבה, תחושת שאננות שהתורה מסתדרת לי בדיוק עם 'מה שחשבתי קודם' ו'איך שהתנהגתי קודם' – היא נתון מעורר חשד שהאדם לא באמת קולט את הגודל האלוקי שעומד מולו.

ברוח אלול, נוסיף כי הרב קוק (אורות התשובה ט, י) מכנה את השלב הזה בשם 'הזרמה אלקטרית חזקה' (המקבילה של המאה התשע־עשרה לטיפול כימותרפי). היינו בכדי לחסל תאים שליליים בגוף יש הכרח בזעזוע שמחליש את כלל המערכת הגופנית. על מנת להיפתח לעולם עליון בריא יותר אנו מטלטלים את הקומה הטבעית. הענווה, הפתיחות ('התבטלות'), ומסירות הנפש הם אבן־יסוד בעבודת ה'.

זוהי הסיבה שאנו מוצאים לעתים אנשים בעלי שאיפות רוחניות שמתקשים בהתנהלות חברתית ואנושית פשוטה (נתון שכמובן מובלט בידי חסרי השאיפות הרוחניות שבזכות כך יכולים להרגיש טוב עם עצמם...). בין כה וכה, לא צריך להיבהל מן השלב הזה. זהו 'מום עובר'. ככל שעוברות השנים, האדם - שעבד נכון ובהדרכה מתאימה - שב אט אט לחיים טבעיים ונורמאליים, רק שכעת, בסוף התהליך, הוא פועל מתוך עמדה שבה הוא שולט על הצד האנושי־טבעי ולא להיפך. "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" (תהילים קכו); הדמעות הן הכרחיות – ואז מגיעה גם הרינה.