שאלת השבוע

איך מתאהבים בתורה ומקבלים כוח להתמיד בלימודה?

טעמו וראו כי טוב ה'

הרב יהושוע מרדכי שמידט

ראש הישיבה ורב הישוב שבי שומרון, מפתח שיטת הסימנים על הש"ס

אם אתה מרגיש חוסר בכך שאינך מספיק מתמיד כמו שצריך – נפלא! סימן שאתה כלי לקבל!

"נפש החיים" כותב שמצוות לימוד התורה עולה על הכל: "אין ערוך ודמיון כלל קדושת ואור המצוות, לגודל עוצם קדושת ואור התורה הקדושה, תופיע נהרה על האדם העוסק והוגה בה כראוי" (שער ד, פרק לב). במקום נוסף הוא מדמה את התורה לענף האחרון שיכול להציל אותנו: "כי צריך האדם לקבוע בליבו וידמה בדעתו כאילו היה טובע בנחל שוטף, ורואה לפניו בנהר אילן חזק - ודאי יאמץ כוח להתאחז ולהתדבק עצמו בו בכל כוחו ולא ירפה ידיו הימנו אפילו רגע אחד, אחר שרק בזה תלוי עתה כל חיותו" (פרק לג). כדאי ללמוד בנחת את כל שער ד' בנפש החיים.

בנוסף, חשוב לחוות תחושה של סיפוק בלימוד, לקחת מסכתות קטנות, להתחיל ולסיים. הסיום גורם תחושה של הצלחה, סיפוק ושמחה. כאשר אדם מרגיש שהוא יודע דבר שלם ולא חצי דבר, זה יגרום לו חשק ללמוד יותר ויותר, לחזור ולהצליח, ואז יקח מסכתות גדולות ויעלה ויצליח לגמור את כל הש"ס כולו בהתמדה גדולה. כמובן, יש לו לעשות סימנים שיעזרו לזכור את לימודו.

ישנה גם תועלת בסיפורים על צדיקים ותלמידי חכמים, וכך כותב הרמח"ל: "ורק תועיל הקריאה בסיפור מעשה החסידים אשר באו שם כי כל אלה מעוררים את השכל להתייעץ ולעשות כמעשיהם הנחמדים" (מסילת ישרים פרק כא). כשאדם מספר על גדולי ישראל, נעשה לו חשק להיות כמותם.

הדברים נכונים לכל יהודי, ולבחורי ישיבות נוסיף שרבי משה פיינשטיין כותב (אגרות משה יורה דעה ג, פב) שחיוב גדול על כל לומדי התורה בישיבות, שישתדלו להיות גדולי תורה והוראה ויראי שמים. צריך לשאוף לגדולות! ונפוליאון – להבדיל – אמר שחייל שאין לו שאיפה להיות גנרל, אף חייל פשוט איננו...

שנזכה להידבק בתורה הקדושה מתוך שמחה וטוב לבב אמתיים ולהתמיד בתורה.

 

שלום על ישראל

הרב אהרון לוי

משגיח ישיבת 'חוט של חסד' ירושלים

ישנה שיחה בשיחות הר"ן העונה על שאלה זו בדיוק. אחד ביקש מרבי נחמן עצה להתמדה בלימוד, ענה לו רבי נחמן שיזהר לא לדבר על שום איש ישראלי, וכך יזכה להתמיד בלימוד התורה.

את הקשר בין הדברים הסביר רבי נחמן: כשם שכשהכלה היא מושלמת אזי האהבה בשלמות, כך כשהתורה - הכלה של ישראל ("מורשה – מאורסה") - היא בשלמות, האהבה אליה היא שלימה.

מכיוון שלכל יהודי יש אות בתורה (ישראל – י'ש ש'ישים ר'בוא א'ותיות ל'תורה), אזי אם אדם נזהר לא לדבר על שום יהודי, ממילא התורה שלימה אצלו, ללא פגם ודופי, וממילא הוא אוהב אותה, וכשיש אהבה, יש רצון לא להיפרד. רצון זה מביא להתמדה בתורה.

דברים אלו מאירים ביותר ונצרכים ביותר בדורנו בו הותרה הרצועה לדבר על האחר, אך ביותר בימי השובבי"ם. ידוע שימים אלו מסוגלים לתיקון פגמי היסוד, ומובא בספר "אוצרות חיים" של רבי חיים ויטאל, שמידת היסוד מחולקת ל"סור מרע" ו"עשה טוב" - ה"סור מרע" הוא כפשוטו, להתרחק מכל מה ששייך לרע, הרהור, ראייה ומעשה אסורים, אך ה"עשה טוב" של מידת היסוד הוא השלום.

לכן דבר בעתו מה טוב, להתחזק ולחזק את עניין השלום, כך נזכה להתמדה בתורה, ולתיקון הקלקולים, ושלום על ישראל...       

מה אהבתי תורתך

הרב בן ציון אלגאזי

מכון 'צורבא מרבנן' וראש בית המדרש ישיבת רמת גן

שאלת השאלות היא - כיצד ניתן לקנות אהבת תורה?

שורש השאלה הוא - כיצד אדם יכול להיות מצווה על 'אהבה'? כיצד ניתן לצוות על רגש? הרי או שאוהבים או שלא!

אך נראה, שאהבה ניתן לפתח כאשר קיים הרצון להתקשר, ובתורה לא רק שאנו מצווים על אהבתה אלא לעניות דעתי חלק מהגדרת תלמוד תורה זו אהבת תורה. שכן, מי שחסרה לו אהבת תורה יש לו חוסר בעצם קיום מצוות תלמוד תורה.

ההוכחה לדבר פשוטה: מצוות תלמוד תורה היא היחידה שחז"ל תיקנו בברכתה להתפלל על 'ערבותה ומתיקותה'. בברכות התורה, לאחר ברכת המצוות ("אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה"), אנו מיד מברכים ומתפללים "והערב נא ה'... את דברי תורתך בפינו".

ולמעשה, כיצד ניתן לזכות לאהבת תורה?

שני אמצעים ישנם כדי לקנות ולזכות ש"באהבתה ישגה תמיד".

הראשון: הנכונות לוותר על דבר בעל חשיבות למען התורה. יש לכל אדם דבר שהוא רואה בו ערך, לדוגמה, בחורים צעירים הרואים חשיבות בגיוס ליחידות המובחרות ולהגיע למיצוי אישי, אך מוכנים לוותר על רצון עז זה, ולו לזמן מסוים, כדי להתמסר לתורה. וכן הדבר אצל כל אחד עם רצונותיו האישיים, בעצם הוויתור ייפלו המחסומים אשר יאפשרו אהבת תורה (מהר"ל, נתיב התורה פרק ד).

השני, הוא הרצון והנכונות לעמול ולהשקיע בכל סוגיא הנלמדת - עד תומה, לרדת לעומק ההבנה, הן בלמידת הכתוב, הן בסברא, הן ברצון להבין מתוך חידוש ויצירה, הן בסוגיא הלכתית למדנית והן בסוגיא אמונית.

וכך כתב מדרש תנחומא פרשת נח:

"לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך', ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד? ראה מה כתיב אחריו: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר 'ושננתם לבניך' זו תלמוד שצריך שנון.

"ללמדך שפרשה ראשונה שבקריאת שמע אין בה פירוש מתן שכרה בעולם הזה, כמו שכתוב בפרשה שנייה 'והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם', זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד, ובפרשה שנייה כתיב בה 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' ולא כתב 'בכל מאדכם', ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר 'העם ההולכים בחשך ראו אור גדול'".

 

הביצה והתרנגולת

הרב נפתלי הירץ פלינטנשטיין

ראש מכון 'שפתי צדיקים' לתורת החסידות ותולדותיה

מצוות לימוד התורה מתחלקת לשניים: ידיעת התורה ויגיעת התורה. לשם ידיעת התורה עלינו ללמוד ולהספיק כמה שיותר, וכמובן לחזור ולשנן את הדברים בכדי לא לשכוח. ולשם יגיעת התורה עלינו להתאמץ ולהתייגע בעמל רב בסוגיות שונות או בסיטואציה של לימוד תורה מתוך הדחק. אלא שלשם הצלחת שני הדברים צריך התמדה מרובה בתורה. ללא התמדה בתורה לא נוכל להגיע לא לידיעת התורה ולא לעמל התורה.

רבי שלמה חיים מסדיגורה כתב: "כל החיים הם תורה, וכל התורה היא חיים. היא תורת חיים ותורת החיים". בתורה יש תרי"ג מצות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, והבורא ברא את האדם אף הוא ברמ"ח אברים ובשס"ה גידים. אות אחת חסרה בתורה פוסלת אותה, ואבר החסר באדם עושהו בעל מום. וככל שאנחנו מתמידים בתורה כך אנחנו משלימים את גופנו ונשמתנו.

לכל אדם יש את חלקו בתורה, שעל ידי חלק זה הוא משלים את נשמתו. על ידי ההתמדה אנחנו מגיעים לחלקנו בתורה ומגיעים לתיקון הפנימי, וככל שנתחיל לתקן את הנשמה שבתוכנו כך נשיג יותר את חלקנו בתורה, וכשנדע יותר את חלקנו בתורה נוכל להגיע לשלמות תיקון נשמתנו.