שאלת השבוע

איך יוצאים  לחירות?

החופש לבחור

אתי אנקרי

זמרת ויוצרת

 

" ...ְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב).

מי שיודע איך יוצאים לחירות ודאי כבר יצא אליה וחי בתוכה.

אני כותבת מתוך השאיפה אליה.

בתורה (שמות לב), בהקשר של לוחות הברית כתוב "... וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", ולא 'חרוט' כפי שמתבקש.

בשפה היום יומית המילה 'חופש' מסמלת את היציאה ממחויבות, מחובות, או מכל שעבוד שהוא. כמו למשל החופש הגדול שמחכים לו תלמידי בית הספר והמורים, או החופש המתבקש על ידי הנוער המתבגר, המבקש לבעוט במוסכמות הכובלות של ההורים, כדי למצוא את בחירתו האישית. כך שייתכן שחופש מתברר דרך ההתנגדות למשהו. התנגדות למה שנתפס כסוגר ומֵצר.

וזה קצת מבלבל את היוצרות. כי הדבר יכול להביא אדם לבחור בדבר שמזיק לו רק בגלל שהוא הפוך ממה שהוא מחויב אליו. דוגמה פשוטה יומיומית: אדם מחליט לאפשר לעצמו חופש ממה שהוא יודע שנכון, ובוחר לאכול מאכל טעים שיש בו מרכיבים המזיקים לגופו.

קיבלנו מהקב"ה מתנה ושמה בחירה.

מכאן ניתן ללמוד שהחירות כבר ניתנה לנו, כי אין חופשי אלא בעל הבחירה. אבל רק מי שהוא בעלה של הבחירה, זאת אומרת - נתן לה כתובה להבטיח לה שלא יעזוב אותה גם בימים שהיא פחות תמצא חן בעיניו. והוא צריך לשקוד וללמוד מה מחזק את הקשר ומוסיף לו ומה מחליש וגורע. עץ הדעת שבגן עדן הוא "עץ הדעת טוב ורע", מכאן אפשר ללמוד שצריך ללמוד על מנת לדעת מה טוב ומה רע. כמו שני אנשים שיושבים בחדר, ודלת החדר סגורה. לאחד מהם סיפרו שהדלת לא נעולה והוא יכול לצאת מתי שירצה, ולשני סיפרו שהדלת נעולה והוא יישאר שם לתמיד בגלל כך וכך. מבחוץ זה נראה אותו מצב, אבל בגלל הידיעה כל אחד מהם נתון במצב שונה לחלוטין. אחד בעל חירות ואחד כבול, כפי שהמסכות והתחפושות של פורים מסמלות את עניין הנסתר והגלוי בעולם, שהשקר מתחפש לאמת והאמת שותקת לנצח נצחים, עד שמישהו יבקש אותה באמת והיא תלמד אותו ותגלה לו לאט לאט את הדרך אליה, והיא כבר תביא אותו אל בחירתו שהיא חירותו.

זוהי כמובן תורתנו הקדושה שניתנה לנו על ידי משה רבנו ועברה מדור לדור, עם כל הספרים שנכתבו על מנת שנוכל להבינה, לקיים ולהתקיים בה.

 

 

יוצאים ביחד!

פרץ איינהורן

ר"מ במכינה הקדם צבאית 'עצם', נוה

 

אתה באמת רוצה חירות, אבל חז"ל אומרים ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". מה הפתרון? אל תנסה לצאת לבד, נצא יחד!

'חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך' (תהילים קיט). אומר המלבי"ם: "ולא די שעשיתי המצוות בפני עצמם, כי גם עשיתי חבורות חבורות כדי שיגדל הזכות לפי רוב העושים, ואני נעשיתי 'חבר לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך' – שבכל חבורה של מצווה השתתפתי עמהם".

אני הקטן חושב שזה סוד החירות של הדור שלנו: חבורות של עובדי ה' בשמחה בכל הארץ יוצאים לחירות ביחד. קוראים בקול גדול: "מי לה' אלינו" – בכל יישוב, בכל עיר ובכל שכונה, מתמלאים בעוז של קדושה וטהרה ואוספים חברים שרוצים להיות צדיקים ומתאמצים בדיוק כמונו כדי ללמוד תורה ולעבוד את ה' יתברך בשמחה.

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". נקים חבורות ושיעורים בכל קהילה בארץ.

נקהיל קהילות ברבים – לכל הגילאים – ילדים, נוער ומבוגרים.

נסדר רשימות של כל המעוניינים שגרים באזור הבית שלנו.

נבקש מרבני היישובים ורבני הקהילות שיהיו שותפים מלאים.

נפתח שיעורי אבות ובנים, שיעורים לחיילים, שיעורים לבנות, שיעורים לילדים, עונגי שבת, סעודות שלישיות, מלווה מלכה ופעילויות רבות של חיזוק תורה ויראת שמים.

חזק ונתחזק ונתגבש ביחד ונצא לחירות קהילתית, לאומית.

נפיץ רשימה של רכזים ומתנדבים למען שמו באהבה, ו"איש לרעהו יאמר חזק".

נפסיק לחשוב איך נצליח לעבור לבד את בין הזמנים, מחוץ לבית המדרש.

נפסיק לחשוב לבד איך אפשר לחיות תורה גם כשלומדים באקדמיה (אקדמ־י'ה – כשרוצים לקדם את הקדוש ברוך הוא ולחיות אותו במציאות בשטח, בעולם הזה, בחיים).

נפרוץ דרך חדשה - חבורות שהולכות בדרכם של צדיקים ומוסרות את נפשן להקהיל קהילות של תורה וטהרה. "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

מו"ר הרב צבי קוסטינר שליט"א, ראש ישיבת מצפה רמון, לימד אותנו מספר פעמים על הכתוב "בבית אלוקים נהלך ברגש", שמי שרוצה לזכות להתהלך בבית ה' תמיד צריך לדאוג לעצמו לרג"ש: רב – "עשה לך רב", רבנים שאתה יונק מהם תורה ויראת שמים; גרעין – שאתה דואג שהסובבים אותך יהיו בראש שלך ורוצים להיות עובדי ה' בעמל ובשמחה כמוך; שליחות – שאתה מלא בשליחות של עשייה להגדיל תורה ולהאדירה.

רוצים לצאת יחד ממצרים? כל מי שמוכן להיות שליח בקהילה, בשכונה או ביישוב שלו ורוצה שביחד נקים חבורה של שליחים שיוצאים לחירות קהילתית־לאומית ביחד, מוזמן לשלוח סמס עם שמו: 054-2127666.

 

 

אין אני

מיכאל וייגל

שחקן ומטפל בפסיכודרמה

 

חסיד אחד אמר לי על ההוראה "בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", שאנחנו בדור של 'כאילו כזה', של טרנדים. אז איך יוצאים ממצרים? אם אדם יסתכל על עצמו - 'כאילו הוא', שהוא עצמו רק כאילו, אז ה'הוא' - האגו שלי, יצא ממצרים. כלומר, כשלא ניקח את עצמנו יותר מדי ברצינות, נצא ממצרים...

את דברי המשנה בפרקי אבות "אם אין אני לי, מי לי?" פירש הבעל שם טוב כך: אם אין את ה'אני' לי, אז מי לי. מה יכול עליי? אם הכוס איננה היא לא יכולה להישבר...

האמת היא שהפעם הראשונה שנתקלתי במשפט הזה הייתה לפני הרבה שנים, לפני שממש התחלתי את הדרך של התשובה. אמרתי לעצמי שזה מקסים, אבל אני מכיר את זה ממקומות אחרים. במדיטציה, יש מדרגה שנקראת איון (אין אני - לא להיות). אצל אומות העולם זה המצב העליון ביותר, אבל אצלנו זאת רק ההתחלה. בהמשך, אותה המשנה אומרת שאם הגעת לדרגה של "אין אני" - זה יפה מאוד, הצלחת לבטל את עצמך. אבל בפני מה? בפני מי? "כשאני לעצמי מה אני?" כלומר כשאני לעצמי, במצב שכל מה שאני עושה זה רק בשביל עצמי, וגם ביטול האני הוא בשבילי - אז מה אני שווה? הביטול הנכון הוא להתבטל לה', אני נבראתי לשמש את קוני. ואז מגיע חלקה השלישי של המשנה: "ואם לא עכשיו אימתי?", כלומר שאת ההתבטלות והדבקות בה' אנחנו חייבים להוריד לתוך מציאות החיים שלנו, לתוך זמן ומקום.

"בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". באמת אפשר לצאת מהמשבר שנקרא האגו שלך. ואז יתבטל "רצון אחרים" - לא יפריעו לך מחשבות זרות, אנשים שלועגים או כל דבר אחר שיכול להפריע לעבודת ה'. וזוהי יציאת מצרים - לצאת מהמֵצרים! כשאנחנו מבטלים את האני מול הקדוש ברוך הוא, אנחנו יוצאים ממצרים. כשאנחנו מקיימים תורה ומצוות אנחנו יוצאים מהמֵצרים שלנו. החדווה הכי גדולה שיש היא לקיים מצוות לא בשביל אגו ולא בשביל פרס, אלא רק מפני שאני נבראתי לשמש את קוני. "לכתך אחרי במדבר" - ללכת אחרי הקדוש ברוך הוא מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים. לא בשביל עצמנו אלא בשבילו אנחנו הולכים אחריו ויוצאים ממצרים.

ונסיים בבדיחונת: מספרים על שלושה משוגעים שרצו פעם לברוח מבית משוגעים. אחד הציע לקפוץ מעל הגדר, השני רצה לחפור מתחת הגדר, ואילו השלישי הלך לבדוק את המצב וחזר והודיע: חבר'ה אי אפשר לברוח. אין גדר...

אז האמת היא שהגדר הזאת נמצאת אצלנו רק בראש, אנחנו צרכים להבין שהיא איננה, ובאותו הרגע נגלה שאנחנו מחוץ למצרים.