שאלת השבוע

איך הופכים שולחן שבת בינוני, למושלם?

לשמח את כולם

הרב שמואל אליהו

שולחן שבת אצל אבא, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, היה מלאכת מחשבת. לא ארוך מדי ולא קצר מדי, הכל התנהל בטוב טעם. אך אפשר לומר שהסוד הגדול היה לשמח את כולם. אבא ידע לכוון לכל אחד שישב לשולחן, ודאג לכך שכולם יהיו שמחים. למשל, למרות שהוא היה הרב הראשי לישראל ודיין בכיר, כשאמר דבר תורה - הדברים היו קצרים וקולעים. ואם ישבו אורחים לשולחן, הם התאימו גם לרמה שלהם. תמיד היה מלווה איזה סיפור שמעלה חיוך או שאלה קטנה מעוררת מחשבה. ולמרות שאבא היה מקובל גדול, אינני זוכר איך היה אומר את כל ה"לשם יחוד..." הארוכים שמופיעים בסידורים. לא מפני שהוא לא אמר, אלא מפני שהוא היה עושה זאת בצנעה. הוא לא ויתר על כוונות ויחודים, אך באופן שלא יעיק על האישה והילדים.

ובעיקר, אבא דאג לשמחה של אשתו. למשל, גם אם נערך קידוש בבית הכנסת הוא היה מקפיד שלא לאכול שום דבר אחרי התפילה כדי שלא להגיע לסעודה שבע – ובכך לצער את אימא, שטרחה כל כך על האוכל. כששאלו אותו אם מותר להשתמש בכלים חד פעמיים בשולחן, למרות שלכאורה יש בכך פגם בכבוד השבת, הוא הכריע שסדר העדיפויות הוא ששלום הבית, ואהבת לרעך כמוך, גובר. וכשהיה בכך צורך, תאמינו או לא, הוא אפילו שטף כלים...

אני חושב שהכלל הגדול שאבא ידע הוא שכשהאישה יותר שמחה והילדים יותר שמחים, אז יש "שבת של שלום"... וגם הקב"ה יותר שמח.

 

מוציאים אותו מהפינה

הרב איל ורד

מכון מאיר

 מושלם יש רק באגדות...  אך בעבודת ה' - יש תיקון.

בהרבה מסיפורי רבי נחמן, הדמות של הגיבור היא זו של אחד שעסוק כל הזמן בתיקון. התם ב"מעשה מחכם ותם" - מתקן מנעלים, וכך ב"מעשה מביטחון" – בו הגיבור עוסק בתיקון כלים שבורים. אולי צריך לשאול: איך מתקנים את שולחן השבת והופכים אותו למשמעותי יותר?

ובכן, מוציאים אותו מהפינה: "פינת" הדבר תורה, "פינת" הזמרה, "פינת" האוכל.

במקום פינה - חיבור. צריך להשקיע קצת מחשבה ולנסות למצוא משהו שקרה במשך השבוע, שייצור ענין וסקרנות אצל הילדים, יעורר דיון. אם זה קשור לפרשה – עוד יותר טוב, אך לא בהכרח. התורה חיה בשולחן ולא נדחקת לקרן זווית של "פינת" הדבר תורה. במשפחתנו, מצאנו את עצמנו מדברים בשבתות המשכן על בניית בית הכנסת שלנו, או של סבא. פרשת משפטים היתה כר נרחב לסיפורים של דיני ממונות שמתרחשים כל הזמן לכולנו (מישהו נכנס בנו מאחור וגרם לנו נזק קטן שמעצמנו לא היינו מתקנים, האם נכון להפעיל עליו את הביטוח?).

השבוע שלנו מלא במעשים. צריך לצרור אותם, לזכור אותם ולהביא אותם לשולחן השבת. כמעט תמיד ניתן ללמוד מהם הלכה, הנהגה, או לעורר סביבם דיון משמעותי.

ובקיצור, שולחן השבת – מקומו לא ב"פינת" האוכל, אלא במרכז ההתרחשות של הבית, ערני וזורם, ומהווה מקור של ענין.

 

 הילדים במרכז

הרב אמחיה אבן־ישראל,

מורה לחסידות

כאב לכמה ילדים צעירים, אני יכול לחלוק כמה תובנות וטיפים שעובדים:

הילדים הם מרכז שולחן השבת, והוא מתנהל סביבם. כשזה המבט שלנו, יֵקל עלינו להתאים אותו לצורכיהם ולהפוך אותו לחוויה בעבורם.

מנוחה קצרה של הילדים בערב שבת של שעון קיץ מחוללת פלאים בסעודת ליל שבת. נסו ותיהנו.

אין שולחן שבת מושלם אחד. יש את השולחן המושלם בשבילכם, היום. מרכיבי היסוד של כל שולחן שבת הם פחות או יותר זהים. קידוש, אוכל, דבר תורה ופרשת שבוע, שירים, סיפורים ושיחות על הא ודא. אל תוותרו על אף אחד מהם. הסוד הוא באיזון. אתם מכירים את הילדים שלכם, ותדעו לאזן בצורה הנכונה בין המרכיבים: אם הם אוהבים לשיר, שימו דגש על השירה, והסתפקו במעט מן הפרשה. אם הם לא יכולים בלי לספר את כל מה שלמדו בגן, אז צמצמו את השאר.

דברי תורה אסור שיהיו לעול, אז דברו אל הילדים ואל עולמם, ולא מעליהם.

תנו להם להתבטא. אל תוותרו על אף אחד, תנו לכל ילד את המקום שלו לספר, להציג, לשיר או סתם לקשקש על מי שיחק עם יאיר בגן.

תבניות קבועות הן מצוינות לילדים, ועדיין – היו קשובים למצבם בערב המסוים הזה והתאימו את השולחן אליו. 

והכי חשוב. המשיכו לשאול את עצמכם כל העת: "איך הופכים שולחן שבת בינוני למושלם?", ואל תשקטו על השמרים. עדכנו, גוונו ומצאו רעיונות חדשים!