שאלת השבוע

איך אפשר להצליח בישיבה?

מצליחנות זה לא הכל
הרב שאול יונתן ויינגורט
ראש ישיבת 'תום ודעת', ירושלים

האמת היא שיש כאן סתירה פנימית, שכן השאלה 'איך אפשר להצליח' לקוחה מעולם עסקי, שבו מציבים יעדים ומטרות, ואילו 'ישיבה' היא מקום שהדגש בו איננו על המטרה, אלא על הישיבה והשהות במקום. לפיכך, נחלק את התשובה לשני חלקים.

'איך אפשר להצליח' בתחום הלימודי? באמצעות הצבת מטרות ברורות, וקביעת תמרורים בהם בודקים את ההצלחה. מי שהחליט ללמוד 'דף יומי', יודע שלאחר קצת יותר משבע שנים הוא יסיים את התלמוד הבבלי (2720 דף), זו מטרה עם יעד ברור. ניתן להציב כמטרה גם ידיעה, ומי שילמד היטב בישיבה במשך שלוש שנים כמאה דפים בשנה, יכול לצאת מהישיבה עם ידיעה של שלוש מאות דפי גמרא. יש 740 פרקים בנ"ך, וראוי למי שלומד בישיבה לצאת עם ידיעת הפרקים הללו, לשם כך צריך ללמוד כחמישה פרקים בשבוע במשך שלוש שנים. בששת סדרי המשנה יש 540 פרקים, וברמב"ם יש 1000 פרקים, בשולחן ערוך יש 1705 סימנים ובקיצור שלחן ערוך 221 סימנים. בנוסף, ישנם ספרי מחשבה ומוסר שכדאי ללמוד, וגם את הלימוד בהם צריך לתכנן. מי שרוצה ללמוד ולדעת את הדברים הללו, חייב לתכנן כיצד הוא יגיע ללימוד וידיעה, ורק כך הוא יוכל 'להצליח'.

מה עושים ב'ישיבה'? יושבים. ושוב יושבים. ושוב יושבים. הישיבה היא מקום בו צריך לשבת, כמה שיותר זמן, עם כמה שפחות הפרעות והיסח הדעת. בישיבה אדם בונה את עולמו הרוחני, בתפילות, בלימוד, ובשיחות פנימיות עם חברים ורבנים. בנייה זו איננה נמדדת במדדים חיצוניים, אלא בשאלה פנימית שעל האדם לשאול את עצמו מדי פעם – האם שהותי בישיבה עוזרת לי להיות קרוב יותר לרצון ה'?

בלי תכניות ובלי חיקויים
הרב נתנאל אלישיב

ר"מ במכינה הישיבתית 'בני דוד', עלי
ומנהל מכון 'בניין התורה'

לא משנה אם היינו חוזרים אחורנית – מאה שנים, חמש מאות שנים, אלף שנים או יותר; לא משנה אם זה היה לגליציה, לחלב, למוסקווה, לגליל, לפאס או לברלין, דבר אחד בוודאי היינו מוצאים: שני יהודים שדנים בסוגיה תלמודית.

מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם (ילקוט שמעוני, חיי שרה). ללמוד בישיבה זה להצטרף אל הנצח, להפוך לחוליה נוספת, גם אם קטנה, בשרשרת מסירת התורה, ממשה, דרך יהושע, הזקנים ושאר החוליות, ועד אליך. כן כן, ממש עד אליך!

איך להצליח בישיבה? לכל בוגר ישיבה יש עצות מניסיונו האישי. הנה כמה דברים שעזרו לי:

שים את תכניותיך לעתיד בצד. ישיבה היא לא הכנה לשלב אחר בחיים, היא החיים עצמם. צלול פנימה ואל תעשה חשבונות. נכון שבסופו של דבר יבוא היום, במוקדם או במאוחר, שבו תצטרך לצאת, אבל אל תתעסק בכך בטרם עת.

אל תחקה אחרים. לא את ה"למדן" של השיעור וגם לא את הרבנים. אתה אדם בפני עצמך. תרומתך תהיה בחיבור הייחודי שלך אל התורה. במסכת פסחים (נ) נאמר: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", תלמודו, ולא תלמודם של אחרים.

אל תפחד ממה שתלמד על עצמך. ככל שתעמיק בתורה ביושר, תגלה מה גדול הוא הפער בינך לבינה. אל תפחד מהפער הזה, אל תנסה לצמצמו באופן מלאכותי באמצעות הנמכת הרף שהתורה מציבה לנו או באמצעות יצירת אשליות אופטימיות ביחס למי שאתה.

תהיה בטוח שאתה מבין את מה שאתה לומד. שאל את עצמך תמיד את השאלות הפשוטות ביותר: מה הנושא שאני לומד עליו כעת? האם אני מסוגל להסביר אותו לאדם שאין לו שום רקע בנושא? מי נגד מי בסוגיה, ולמה? "לא הביישן למד" (אבות ב,ה) – אם אינך יודע להשיב, אל תתבייש לשאול או לפתוח ספר "פשוט".

תאפסן את הסמארטפון, גם אם הוא מוגן ומסונן. כי בישיבה צריך לשקוע, והסמארטפון מאפשר לך להמשיך לחיות את חייך הקודמים למרות המרחק הגאוגרפי. מובן שיש לשמור על כיבוד אב ואם, אבל אינך חייב להיות זמין לכל אדם ובכל שעה. לו היית עובד, היו מבינים שאינך יכול לענות, אז קל וחומר כשאתה לומד.

לדעת להיכנע
הרב אהרן לוי
משגיח ישיבת 'חוט של חסד', ירושלים

חשוב לומר שאפשר בהחלט להצליח ולא משנה מה הרקע או המסוגלות שלך, וכבר אמרו חז"ל "יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין".

הדבר החשוב ביותר כדי להצליח הוא רצון חזק. הרצון הזה באמת קיים אצל כל אחד כי הנשמה מחפשת תורה ובישיבה מוצאים אותה, אלא שהרצון הזה מכוסה. ישנן שלוש נקודות שמגלות ומחזקות את הרצון (ראו לקוטי מוהר"ן תורה לד), ואז ממילא ניתן להצליח:

הדבר הראשון הוא הכנעה - להבין שראש הישיבה והצוות מבינים יותר ממני והם כאן בשבילי. להגיע למצב שהמסגרת הישיבתית חשובה לי כמו עשרת הדברות, ואעשה כל מאמץ להתאים את עצמי אליה ולשמור על סדר היום.

החברים הם הבאים בתור. החברה משפיעה על האדם, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות דעות שאם אדם לא מוצא חברה טובה עדיף שישב לבד במדבר, כי חברה לא טובה תטה את לבבו. לכן חשוב להיות בחברת יראי ה' אוהבי תורה, והם יעוררו ויחזקו את הרצון בצורה טבעית ולא מורגשת.

וכמובן, תפילה. כל העצות לא יועילו ללא תפילה ובקשה מעומק הלב.