התוועדות / הרב שבתי סלבטיצקי

איזון

למרות שהחבר שלו כבר הפסיק להגיע, המשיך החסיד להתייצב במקום המפגש ולשתות וודקה, ועוד במנה כפולה >>> לפני החתונה אמר לי המשפיע להתבונן שוב ושוב בטבעת, ואני לא הבנתי על מה לשים את הפוקוס >>> וכשנכנס אדם קשה לחדרו של הרבי, הוא לא היה צריך לומר מילה בשביל לקבל את המילים המדוייקות לו

בשבוע שעבר דיברנו על כך שארץ ישראל קשורה אל עצם הנשמה. אנחנו שייכים אליה והיא שייכת לנו. אך מצד שני, כשקוראים בתורה נתקלים בבעיה. ממצרים יצאנו ללא מלחמה, הכל נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא. ודווקא כשבאנו לארץ ישראל, בא הקדוש ברוך הוא ואומר לנו: אתם רוצים להיכנס לארץ? בכבוד, תלחמו שבע שנים ותכבשו אותה. ואנחנו שואלים: ריבונו של עולם, למה אי אפשר לקבל את ארץ ישראל בקלות? הרי היא שייכת לנו, היא הובטחה לנו, היא בנפש שלנו! הקדוש ברוך הוא עונה לנו: אתם לא קשורים למצרים, ולכן לא היתה בעיה לשלוף אתכם ממנה. אבל ארץ ישראל קשורה אליכם עד העצם, ולכן תצטרכו להשקיע ולכבוש אותה בעצמכם.

בארץ ישראל היו שבעה עמים שהיינו צריכים לנצח. האדמו"ר הזקן הסביר את העניין בחסידות: בכל יהודי יש נשמה אלוקית, חלק מארץ ישראל. כל יהודי הוא אינסוף, בלי גבול, אדם נפלא. רק שיש בו ערלה, קליפה שמכסה – אלה הן שבע המידות הרעות. אני בטוח שכל אחד רואה הרבה אנשים נפלאים סביבו, אנשים גדולים ממש שיש בהם עוצמה והרחבת הדעת - ובגלל המידות הרעות שיש בהם הם הופכים לאנשים קטנטנים. אישה אחת אמרה לי שיש לה בעל נפלא, אבל קמצן, וזה עושה אותו כל כך קטן... כואב כל כך לראות איש כזה.

בא הקדוש ברוך הוא ואומר: כבר קיבלת את ארץ ישראל, את הכוחות האינסופיים של הנשמה. אך אם אתה רוצה לגלות את האוצרות שלך, עליך לכבוש את המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

"מידות" פירושן הגבלה, כמו מידות של בגד שמגיע בגודל מסויים דווקא. תשתמש בתכונות שלך במידה הנכונה, במקום הנכון ובזמן הנכון. החכמה היא לכבוש את המידות, לא לשבור אותן. קח את הקמצנות ותעשה ממנה חיסכון. קח את הכעס ותעשה ממנו התלהבות. אז יוכל החלק האלוקי שבך להתגלות.

 

שני העמים הראשונים היו הכנעני והחיתי. כנען הוא חסד, ולכבוש אותו זה להשתמש בחסד בקדושה. כנעני מלשון הכנעה, להכניע את האגו בפני הכוח האלוקי. מידת החיתי היא גבורה. חיתי מלשון "להטיל את חתו", פחד אלוקים.

מה עניינו של חסד? חסד זה לתת, להעניק, לצאת מעצמך, להתקשר לשני, להרגיש מה כואב לו. כשבעל נכנס הביתה, אשתו מסתכלת וקולטת מיד אם היה לו יום מוצלח או שלא כל כך, גם בלי שיאמר מילה. כשאתה באמת קשור לאדם, אתה יכול לצאת מעצמך ולהרגיש אותו.

היו פעם שני חברים, שבכל 'ליל שישי' הלכו לאיזה מקום, הזמינו שתי כוסות וודקה והתוועדו כל הלילה. הם שוחחו על תפילה, על עבודת ה' ועל שמחה. אחרי כמה שנים, אחד מהם החליט לעלות לארץ ישראל. באותו שבוע בליל שישי הגיע החבר השני לבדו לאותו מקום והזמין שתי כוסות. שאל אותו המלצר, "למה שתי כוסות – הרי אתה כאן לבד?", ענה החבר, "אני קשור אליו בלב ונפש. אני שותה כוס אחת בשבילי וכוס אחת בשבילו, ומשחזר בראש את כל השיחות שהיו לנו".

עובר חודש, חודשיים והכל המשיך כרגיל. עד שלאחר שלושה חודשים הגיע האיש והזמין רק כוס אחת. שואל אותו המלצר, "מה קרה? אתה והחבר רבתם?". "לא", ענה הבחור, "הרגשתי לא טוב והלכתי לרופא, והוא אמר שאסור לי בשום פנים לשתות עוד וודקה. אז את הכוס שלי אני לא שותה, אבל את הכוס של החבר אני כן שותה...". זאת התקשרות.

היה איזה יהודי קשה שנכנס פעם לרבי מליובאוויטש. ואתם יודעים, כשמישהו נכנס לרבי, הוא 'קרא' אותו מכף רגל ועד ראש. אמר לו הרבי: "העולם הזה מתבסס על חסד. כדי לנשום, אדם פותח את הפה – שואף חמצן, נושף פחמן דו חמצני. הצומח מכניס פחמן דו חמצני ופולט חמצן. אם אדם מחליט להיות מקבל ולא לעשות חסד, לשאוף ולא לנשוף, הצומח לא יכול לחיות. ומה יקרה אז? גם האדם לא יוכל לחיות בגלל שלא יהיה לו חמצן. אם אתה רוצה להתקיים בעולם הזה, אתה צריך לתת ולתת ולתת, שהזולת ירגיש שהוא שווה בשבילך המון. זה לא רק בשבילו, זה גם בשבילך, כי כולנו מציאות אחת. כמו שאומרים, "אל תהיה קמצן, תן חמצן". אתה נותן את החיים לשני – ואז יש לו מה לתת לך בחזרה. כשאדם מוליד ילדים, הוא נותן. כשהילדים מתחתנים, הוא נותן. כל החיים שלנו הם נתינה אחת גדולה, מידת החסד.

אבל אי אפשר להסתפק בכיבוש הכנעני ורק לעשות חסד, חייבים גם לכבוש את החיתי ולהוסיף גבורה וצמצום. למה אי אפשר לחיות רק עם אהבה והשפעה?

אספר לכם מה קרה לי לפני שהתחתנתי. בתקופת השידוכין, הלכתי ללמוד, להבין, לשוחח עם משפיעים. עד אז הייתי בחור ישיבה חסידי ששקוע כל היום בתורה, בעולמות עליונים, ועכשיו הקדוש ברוך הוא רוצה שארד לעולם הזה. הייתי הולך לר' מנדל פוטרפס ושואל אותו איך מתחתנים, והיינו מדברים על כל מיני עניינים.

פעם אחת הוא שאל אותי, "נו, אתה מוכן?", עניתי לו שאני משתדל. הוא אמר לי, "אתה יודע, לפעמים מרוב הכנות לחתונה שוכחים לקנות את הטבעת. כבר קנית טבעת?". אמרתי לו שכן. ר' מנדל אמר לי, "אני רוצה לראות אם הטבעת שלך כשרה". חשבתי לעצמי, מה כבר יכול להיות בטבעת? זה הדבר הכי קל. הולכים לחנות וקונים טבעת! אבל אם ר' מנדל מבקש, עושים.

הבאתי לו את הטבעת. הוא הסתכל עליה מכל הצדדים, הראה לי אותה ושאל: "מה אתה רואה פה?" הסתכלתי טוב ואמרתי לו, "אני רואה זהב בצורת עיגול". "מה עוד אתה רואה פה?" הסתכלתי אך לא ראיתי שום דבר חדש. עניתי שוב, "אני רואה זהב, ועיגול". אך ר' מנדל ממשיך ושואל, "מה עוד אתה רואה פה?" עניתי לו "מה אני יכול לעשות, אני לא רואה!" ואז הוא אמר: "העיקר בטבעת איננו הזהב, אלא החלל הריק. אם אתה רוצה להתחתן באמת, אתה צריך לעשות בלב שלך חלל ומקום פנוי, מקום ריק לקלוט את השני כפי שהוא, לא כמו שאתה רוצה שהוא יהיה ולא כמו שאתה חולם שהיא תהיה. קח אותה כמו שהיא!

לכן בחתונה מכסים את הכלה. מה פתאום לכסות אותה? כשבתי התחתנה, הגיעו מאיזה עיתון בלגי לצלם אותנו, הכל הם הבינו חוץ מהכיסוי. למה לכסות אם אתה רוצה להתחתן איתה? הסיבה היא שאם אתה רוצה להתחתן איתה, עליך לפנות בלב שלך חלל, לקבל אותה כמו שהיא. אתה מתחתן עם רחל, אבל רחל מגיעה בעסקת חבילה עם לאה. איך אומרים, זה בא קומפלט... אולי יש חלק שאתה לא רוצה, אבל אתה צריך אותו. לאה חיה יותר שנים מרחל, ילדה יותר ילדים ליעקב ונקברה יחד איתו. אתה לא רצית, אבל אתה מקבל כי אתה צריך את זה. אז תקבל אותה. זה מה שר' מנדל אמר לי, אם אתה רוצה להתחתן אתה צריך מקום פנוי – גבורה, צמצום. תעשה חלל ותפסיק לנסות לכבוש הכל. לא הכל יהיה בדיוק כמו שאתה רוצה, זה לא הולך בחיים. לשני יש אמת משלו ואתה צריך לתת לו ולשליחות שלו מקום בעולם. ההתחלה של הנישואין היא לתת מקום.

האר"י לימד שהחיים מתחילים בנתינת מקום. בהתחלה היה אור אינסוף ממלא את כל המציאות. מה עשה הקדוש ברוך הוא כשרצה לברוא את העולם? צמצם את עצמו, השאיר חלל פנוי. לכן לא כתוב "בראשית ברא הוי' את השמים ואת הארץ", אלא דווקא "בראשית ברא אלוקים". שם "אלוקים" מורה על גבורה וצמצום. אם אתה רוצה שיווצר עולם, שיהיו חיים, עליך לתת מקום. כשאמא רוצה חינוך טוב לילדיה, היא צריכה לתת להם מרחב. גם כשקר לך את לא חייבת להכריח אותו ללבוש סוודר – לפעמים פשוט לא קר לו. אם אתה אוהב מרק ירקות, לא כולם צריכים לאכול כמוך. כשנולד זוג חדש בעולם, צריך שההורים ידעו לתת להם מקום משלהם. הם עוברים לשלב אחר. המטרה עכשיו היא להגיד לבן שלי רק מחמאות על הכלה, ולבת רק מחמאות על החתן. איזה חתן נפלא לקחת! איזו כלה נהדרת! אם אני רוצה שהילד שלי ילמד ללכת, אני לא יכול להחזיק אותו כל הזמן.

אל תסגרו את החיים, קבלו את הזולת ותעשו לו מקום בכדי שיוכל לצמוח. צריך לכבוש את החיתי יחד עם הכנעני, החסד צריך לבוא עם גבורה, רק כך נוצרים חיים בריאים.