מדורים / עונג שבת תאילנד-סיפורי מטיילים בעונג השבת

אבא של יניב

יום אחד נכנס אלי יניב ומספר לי שהוא נפל בתרמית גדולה והפסיד המון כסף. מישהו מהמקומיים שכנע אותו שיש כאן מכירה של תכשיטים בשמונים אחוז הנחה במיוחד לתיירים, ושהוא יכול לקנות כאן ולמכור במדינות אחרות במחיר גבוה פי שלוש. יניב הלך איתו לחנות, שהייתה נראית אמינה, וקנה תכשיטים בכמה אלפי דולרים – כל הסכום שהיה לו לטיול. לאחר שהתלהב מחוש המסחר המוצלח שלו, לקח מאבא הלוואה של עוד כמה אלפי דולרים ולמחרת הלך וקנה עוד תכשיטים. הוא נסע לניו זילנד וכשניסה למכור שם את התכשיטים גילה להפתעתו שכולם יחד שווים כמה מאות דולרים.

לאחר שחזר לתאילנד וגילה שהחנות נסגרה ואין עם מי לדבר, יניב הגיע אליי חסר כל וביקש את עזרתי. ניסיתי לסייע לו ובינתיים נתתי לו להתארח אצלנו. הבחור הסתובב עם כיפה, השתתף בכל התפילות והשיעורים והייתי בטוח שהוא בא מבית דתי.

יום אחד מצלצל הטלפון ואבא של יניב על הקו, שואל אותי מה שלומו. לתומי סיפרתי שרואים על הבן שלו שהוא מגיע מבית טוב, והוא לומד ומתפלל ברצינות. ואז האבא התחיל לצעוק עליי: "מה עשיתם לו? החזרתם אותו בתשובה?". הייתי המום, ניסיתי להגיד לו שחשבתי שהוא מגיע מבית דתי, האבא כעס עוד יותר, מה פתאום חשבתי כך. החלטתי שעדיף לשתוק וקיבלתי את הנזיפה.

בינתיים יניב חזר לארץ, נכנס לישיבה ולאחר שנה התחתן עם בחורה חבדניקית.

שנתיים חלפו. ובליל שבת אחד, מיד כשהתחלנו את עונג השבת, נעמד יהודי כבן שישים וביקש ממני לדבר ראשון. אמרתי "בבקשה", והוא התחיל: "אני אבא של יניב". קצת נלחצתי ממה שהולך להתרחש, אבל נתתי לו להמשיך: "הבן שלי היה כאן, ועבדו עליו עם תכשיטים". הוא סיפר את כל הסיפור, ואז המשיך ואמר: "הבן שלי היה כאן במשך כמה שבועות והיום הוא חבדניק וזכיתי ויש לי נכד בשם מנחם מענדל, ואני רוצה לבקש ממך כבוד הרב, יש לי עוד בן צעיר יותר שמסיים בקרוב שירות צבאי. אם אפשר שגם הוא יהיה אצלכם כמה שבועות...".