רוצה להשפיע?

תפסיקו לפחד

בשבוע שעבר התקיים מפגש תקופתי של רכזי עמותת "קרוב ללב", שעוסקת ביצירת מפגשי פנים אל פנים בין שכנים דתיים וחילוניים. למפגש הגיעו רכזי קהילות מכל הארץ: מעכו ונצרת עילית, דרך קרית אונו ורמת גן, ועד ירוחם – כולם הגיעו כדי לחלוק חוויות ולהיטען באנרגיות חדשות. קשה לסכם במשפט אחד את כל החוויות, הסיפורים ותיאורי המפגשים המוצלחים (וגם הפחות מוצלחים) ששמעתי. אבל הלוואי שהייתי מסוגל להעביר לכם את התחושה החזקה שקיבלתי – אפשר לחולל מהפכה במדינת ישראל!

לא רוצים להתנשא

הרכזים סיפרו על חוויות ומפגשים שלהם. עלו אינספור סיפורים על אנשים שממבט חיצוני נראו לא שייכים כלל למסורת או לקשר כלשהו לעם ישראל. ישנם כאלה שעושים במוחצן, כמו אישה שקראה לכלב שלה על שם אדון הנביאים... והנה בראש השנה, כשפנו אליה באמצע הרחוב ושאלו אם היא רוצה לשמוע שופר, היא הסכימה. אחרי שהסתיימו התקיעות, הדמעות לא הפסיקו לזלוג, ומאז היא מזכירה את האירוע הזה בלי סוף לכל מי שרק מוכן לשמוע. לכלב שלום.

דבר מעניין שהתברר מפי מנהלי העמותה הוא, שהערכות המחולקות על ידי הפעילים הן רק תירוץ. בראש השנה הוכנו אלפי קילוגרמים של רימונים, ובחלק מהארגזים הם הרקיבו. ובכל זאת המשתתפים סיפרו על אלתורים של הרגע האחרון, לפעמים אפילו הגיעו בידיים ריקות, ובעצם – דיברו על כך שהערכה המהודרת היא אמצעי טוב לטיפוח הביטחון העצמי, כדי שיהיה מה להחזיק ביד לפני שיוצאים למסע בין השכנים, אבל למעשה היא לא הכרחית.

נציגה מירוחם סיפרה משל ששמעה מאדם שחזר בתשובה וגר כעת בקהילה שלהם: "תארו לעצמכם ששנינו הולכים במדבר. לכם יש מימיה מלאה בהמון מים, ולי לא נשאר כלום. אני צמא מאוד, אולי תתנו לי קצת? ואז אתם מתחילים: 'תשמע, אני לא רוצה להישמע מתנשא...', 'מי אמר שהמים שלי יותר טובים מהמים של אחרים?'. אני לא מבין, עומד מולכם אדם צמא, למה אתם לא נותנים לי מים?!  'תראה, אני לא רוצה שיחשבו שאני מיסיונר של מים' וכו' וכו'. ואני חוזר ומבקש - תנו מים!...".

לא רוצים להצטייר

לאחרונה פנה אל אחד הארגונים שעוסקים בחיזוק הזהות היהודית צוות הנהלת בית ספר מחיפה, תיכון ממלכתי איכותי בעל שם, בבקשה לערוך סמינר חינוכי יהודי של מספר ימים. "לא רצינו להצטייר דתיים מדי אז יצרנו פעילויות שעוסקות בשירות משמעותי בצה"ל ובחינוך לערכים. בכל התכנית הקדוש ברוך הוא קצת מתחבא. להפתעתנו, הנהלת בית הספר חזרה ואמרה: 'איננו מבינים, התלמידים שלנו כבר מתגייסים לצבא, אבל חשבנו שתהיה קצת יותר יהדות...'. בסוף התכנית הגיעו התלמידים לישיבת הכותל לשעה של חברותא בקבוצות. במשובים שערכנו אחר כך עלה כי באופן גורף זו הייתה הפעילות המשמעותית והמהנה ביותר שלהם לאורך התכנית. פשוט לימוד תורה!".

משתתף נוסף שיתף סיפור מרגש מאוד: "בשנה שעברה תקעתי בשופר מתחת לבניין. אישה אחת ירדה לשמוע ופשוט לא הפסיקה לבכות. ברוך ה'... שנה לאחר מכן הגיע אלי בעלה והתחנן שאגיע אליהם לתקוע בשופר. אבל מה לעשות שזה רחוק מאוד מהאזור שבו תכננתי להיות בחג? התלבטתי מאוד. מצד אחד, יהודים רוצים לקיים מצווה. מצד שני, זה רחוק! במשך כל החג נלחמתי בעצמי – ללכת או לא ללכת? בסוף החלטתי ללכת. הגעתי אליהם הביתה וכמובן שהיו מניעות - לתדהמתי גיליתי שהם נעולים בבית ולא מוצאים את המפתח. כעבור דקות ארוכות הם הצליחו לפתוח את הדלת. כשנכנסתי סיפרה האישה למה היה להם כל כך חשוב שאגיע:  'אנחנו נשואים כבר הרבה שנים ואין לנו ילדים. יש לנו ילד אחד מאומץ, וגם אותו בית המשפט רוצה עכשיו לקחת לנו. בשנה שעברה, כששמעתי את השופר שלך, הרגשתי שמשהו זז בשמים והתפילות שלי מתקבלות. ידעתי שמשהו גדול הולך לקרות. ובאמת, עכשיו יהיה לנו משהו משלנו - אני כבר בחודש רביעי...".

אין כל חידוש

אחד המארגנים, נתנאל, סיכם את הדברים: "זה נשמע מוזר, מגוחך ואולי אפילו הזוי, אבל הגיע הזמן לומר את האמת. ב'קרוב ללב' אין שום חידוש! בסך הכל עוזרים לנו לעשות את מה שכל כך הרבה אנשים רוצים ממילא.  המחסום היחיד נמצא רק בראש, וכמו שאת רוצה שהילד שלך יקבל חינוך טוב - גם השכנה שלך רוצה. כמו שאתה מבקש את ריבונו של עולם - ככה גם השכן שלך מבקש. בקיצור, אין הדבר תלוי אלא בנו".

אין כמו חנוכה כדי לפתוח את הלבבות, להאיר את החשכה הגשמית והרוחנית שיורדת עלינו בחורף הזה. להיות שגרירים של שינוי - זו שליחות! וככל שנגיע ליותר משפחות, ככה השינוי הזה יתרחש מהר יותר.