תיקון חצות

באמצע הלילה, כשהעולם נח מזעפו ומרוצתו, מתעוררת השכינה ומבכה את גלותה • יחד איתה קמים עובדי ה'. בנוסחים ובניגונים שונים, מכוונים כולם את ליבם בתפילה שלא מופיעה ברוב הסידורים • מאיפה הגיע תיקון חצות, כיצד הוא התפתח ומה עושים איתו כיום?

"בכל לילה קול בכייתה של השכינה בוקע משמי שמים ועד תחתיות ארץ. ובחצות הלילה נכנסת השכינה אל בית קודשי הקודשים, מקום מושבה, ורואה כיצד הוא חרב וטמא וגועה בבכייה - איה בעלי, היכן הקדוש ברוך הוא שהיה מתייחד עמי בכל לילה בשעה זו. כמה שמחה וחדווה ודביקות היו בשעה זו בכל העולמות. באותה שעה בא אליה הקדוש ברוך הוא ומנחמה ואומר לה 'מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש תקווה לאחריתך'" (זוהר חדש, איכה). כך מתאר ומסביר הזוהר את עניינו של תיקון חצות, במאמר אחד מיני רבים המצויים בזוהר, או כפי שאמר השל"ה הקדוש - אין פרשה בזוהר שלא מדובר בה על תיקון חצות.

אם את שלוש התפילות שבכל יום תיקנו שלושת האבות, הרי שאת תיקון חצות תיקן דוד המלך, שהיה קם מדי לילה בדיוק בחצות על מנת להתפלל, להודות ולשבח את ה' ולעסוק בתורה, כפי שמתארת הגמרא במסכת ברכות. בניגוד לשלוש התפילות שנקבעו על ידי חז"ל כחובה שמוטלת על כולם, את תיקון חצות השאירו כהנהגה של רשות; או כפי שניסח זאת השולחן ערוך בסימן הראשון שלו - "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש".

לחצות את הלב

תלמידי האר"י ז"ל כתבו בשמו שקיבל מאליהו הנביא את סדר התיקון. על פי סדר זה יש לתיקון שני חלקים. הראשון, המכונה "תיקון רחל", מתחיל בווידוי ולאחריו מזמור "על נהרות בבל" ו"מזמור לאסף" ולקט פסוקים העוסקים באבל על החורבן. האשכנזים הוסיפו לתיקון רחל עוד חמש קינות של בכייה על הגלות. אחרי "תיקון רחל" אומרים את "תיקון לאה", המבטא את המעבר מבכי על החורבן לתפילה על החזרת השכינה ועל הגאולה. את המעבר הזה מבטאים גם בצורה סמלית. בעוד את תיקון רחל אומרים בישיבה על הארץ, באמירת תיקון לאה קמים מן הרצפה. האר"י כתב שראוי לאחר אמירת תיקון חצות להמשיך ולעסוק בתורה עד אור הבוקר.

סדר התיקון של האר"י הודפס בסידורים ובעקבות כך התחילה אמירתו להיות נפוצה בקרב כלל הציבור. גדולי האחרונים, הנודע ביהודה והחת"ם סופר העידו שבנעוריהם הייתה אמירת תיקון חצות נפוצה אצל כל הציבור, מתלמידי חכמים ועד עמי הארץ. גם הבעל שם טוב הפליג בחשיבותו של תיקון חצות, עד כדי כך שאמר שעדיף להפוך את הימים ללילות על מנת להצליח לקום בחצות (צוואת הריב"ש כו-כז).

בכתבי החסידות לקחו את עיקר עניינו של תיקון חצות לתיקון הנפש, ואופיינית לכך המימרא של רבי אורי "השרף" מסטרליסק שחידש ש"חצות" פירושו "לחצות", לחלק את הלב ולהפריד את הרע מן הטוב שבו (אמרי קודש סטרליסק). בהתאם לזה, בחלק מן החסידויות מקפידים יותר על אמירת הווידוי שבקריאת שמע בעל המיטה. חסידי ברסלב עד היום מקפידים מאוד לקום בחצות הלילה, לערוך את התיקון וללמוד תורה עד תפילת ותיקין. בעל התניא קבע ב"אגרת התשובה" שתשובה תתאה צריכה להיות בתיקון חצות, ומי שאי אפשר לו בכל לילה, על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע לפני שבת. בדורות האחרונים מצאנו כי חסידי חב"ד נוהגים, על פי הוראת הרבי מליובאוויטש, להחליף את התיקון בלימוד חסידות, וזאת כיוון שבדורנו יש להמעיט את התשובה מכוח המרירות ולהגביר את התשובה מתוך שמחה.

תיקון למול קודש הקודשים

בכל יום חמישי בחצות, עורכים מקובלי ירושלים תיקון חצות בבית הכנסת של הרב גץ זצ"ל, רב הכותל המערבי לשעבר, שנמצא בתוך מנהרות הכותל - אל מול מקום קודש הקודשים. במקום הזה, הקרוב כל כך למקום המקדש, כשעוברים דרך האולמות התת-קרקעיים והחצי חשוכים בהם ניכרים עדיין אותות החורבן ושרידי הפאר שקדם לו, אפשר לחוש ביתר קלות את צער החורבן ולהתחבר לבכייה של השכינה.

את התיקון מנהל הרב בניהו שמואלי, ראש ישיבת המקובלים "נהר שלום". בכניסה לבית הכנסת חולצים את הנעליים, מתעטפים בשק ומניחים אפר על הראש. מתחת הספסלים מחכים שרפרפים נמוכים עליהם יושבים כולם ופוצחים באמירת התיקון. התיקון נאמר בנוסח ספרדי, ללא בכיות, אך בנעימה הבוקעת את הלב ומהדהדת את קולה של השכינה המבכה על בניה.

נדמה שאין כמו המעמד הזה לפתיחת הלבבות לאחדות נפלאה של השתוקקות משותפת לדביקות בה'. לבוש השק מחפה על הבגדים השונים, האפר מעמעם את ההבדלים בין הכיפות והכובעים. כאן כולם בניה של אותה אמא, הבאים להתחנן אליה - "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך".