ואכלת! תיקון האכילה בחודש שבט

תגיד תודה, תהיה מוסרי

אחרי שהתחלנו להתעלות אל תיקון אכילתנו עצמה, בטורים הראשונים העוסקים בשאלת מה לאכול (כשר ובריא) ומתי לאכול, אנו עוברים אל ההכנה לאכילה.

וברכת עולם על ראשם

הגמרא במסכת ברכות (דף לה עמוד א), דנה בשאלת מקור החיוב לברך על האוכל לפני אכילתו. לאחר כמה נסיונות למצוא מקור כזה, מסכמת הגמרא: "סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה". לא מקור ולא ציווי עליון, אלא הגיון פשוט – לא נהנים ממשהו בלי לבקש רשות לפני ולהגיד תודה אחרי. זהו מוסר טבעי אלמנטרי.

הדרך לבצע זאת, על פי תקנת חכמים, עוברת דרך הלכות ברכות. לכן, ראשית כל שומה עלינו לעסוק בלימודן של הלכות אלו, למען נדע מהי הברכה הראויה על כל מאכל ומאכל (עיינו שם בגמרא, הקובעת כי מי שחטא ואכל ללא ברכה נכונה, תקנתו בזה שילך אצל חכם שילמדו מכאן ולהבא כיצד עליו לנהוג).

בהתלהבות!

אבל לא רק לדעת מה לברך, אלא בעיקר – לדעת כיצד לברך.

לברך מכל הלב, בכוונה עמוקה, כל מילה ומילה, לחשוב עליו, על מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצמצם את עצמו לתוך עולמנו הזה ונתן לנו מטובו, ומשביע לכל חי רצונו, זן ומפרנס ומכלכל לכל בריותיו. להרגיש את זה מחלחל בעצמות שלנו, מציף אותנו, מדליק אותנו!

להחזיק ביד תפוח או כוס תה, ולהתרכז בכך שהוא יתברך, שהכל נהיה בדברו, בורא פרי העץ והאדמה, ומוציא את לחמנו מן הארץ, ושבלי עזרתו והשגחתו, שווא שקד שומר.

בנוסף, להבדיל בין קודש לחול, אנו צריכים לזכור שיש עוד שותפים רבים למעשה בראשית, וגם להם מגיעה תודה – למי שטרח והכין את האוכל, למי שעמל כדי שיהיה כסף לרכוש בו את האוכל, שכידוע לא ממש גדל על העצים, לכל מי שיש לו חלק בכך שאני זוכה להכניס לפי את הכוח המחיה הזה שנקרא מזון – פשוט להגיד תודה, זה הכל.

דרך ארץ קדמה

ולאחר מכן, כשכבר הודינו ובירכנו, עלינו לדאוג לשמור על הגובה האנושי שלנו. הלכות רבות קבענו לנו חז"ל משום דרך ארץ בסעודה, אשר רוכזו בשולחן ערוך בסימן מיוחד (סימן ק"ע) תחת הכותרת: "דברי מוסר שינהג אדם בסעודה". ולמה דווקא בזמן הסעודה? וכי לא בכל שעות היום צריך האדם להתנהג בצורה מוסרית ראויה? אלא ששעת האוכל מועדת לפורענות. טבעו של אדם, שבשעה שהוא עוסק באכילה, יורד הוא אל הנפש הבהמית שבתוכו, וסכנה היא לו שישכח את הנפש האלוקית. לכן הזהירו אותו חז"ל לבל יעשה זאת, אלא יתרומם להתנהגות מוסרית עליונה.

כמה נשכח דבר זה מלב, לצערנו. כמה ניתן לראות היום אנשים, מכל הסוגים והמינים, אשר מתנהגים בזמן סעודתם כפרחחים, והופכים את הסעודה למושב ליצים ציני.

רוך ושלווה

גם "פולחן האוכל" שרווח בתרבות היום, של זריקת משפטים לחלל האוויר אשר מבטאים התלהבות יתירה מן האוכל ואיכותו, תוך שימוש במילים זולות ורדודות, לא מוסיף למצב. תורמת לזה לעתים האווירה במקומות בהם הגסות שולטת – השירות הצבאי וכדומה. שם אנו מתרגלים לסגנון זה, ומביאים אותו אל חיינו. עלינו להיות מודעים לכך, ללמוד את סימן ק"ע הנ"ל בעיון רב, ולחיות על פי הדרכה צנועה ועדינה זו, תמיד, ובמיוחד בשעת אכילתנו.

מי שזכה לסעוד על שולחנם של חכמים, יודע כיצד אמורה להראות סעודה מתוקנת, איזה רוך ושלווה יש בה, כמה חן נסוך עליה, ולאן אנו צריכים לשאוף.

בשבוע הבא נשלים את התמונה, בעזרת ה', בסעיפים האחרונים של תיקון האכילה.

הרב הראל הוא ראש ביהמ"ד הקהילתי עפרה ונטורופת