שתיית 4 כוסות

למה שותים ארבע כוסות? בעוד נימוק ההקבלה לארבע לשונות הגאולה מותיר אותנו צופים בניסי ה', הזוהר הקדוש לוקח אותנו צעד פנימה

הגמרא במסכת פסחים (צט:) מסבירה כי ארבע כוסות ליל הסדר נתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי". בזוהר הקדוש אנו פוגשים טעם נוסף: "רבי ייבא סבא אמר, כיון שהזיווג הקדוש נמצא בלילה ההוא בכל הצדדים, ואנו מתעוררים בשמחה שלהן ושותין כנגדן ד' כוסות משום שזכרונו בהן. כי מי שאחוז בזה זוכה לכל המדרגות הנ"ל ועל כן נשתנה לילה זה מכל הלילות וצריכים לייחד ה' בכל ולשמוח בלילה הזה משום שהוא שמחה למעלה ולמטה" (זוהר פרשת אמור, בפירוש הסולם שם).

וצריכים להבין במה שונה שתיית היין בליל פסח משתיית היין במשך כל השנה?

המתבונן בד' לשונות של גאולה מגלה כי הנושא שלהן הוא ה' יתברך. הוא המוציא, המציל, הגואל והלוקח (ולדעת הירושלמי אף המביא). עם ישראל עומדים בפסיביות מוחלטת אל מול המהלך האלוקי העליון, ובזה דומה שתיית היין של ארבע הכוסות לשתייה במשך כל השנה המציינת את שבח הבורא יתברך על היין.

אך הזוהר הקדוש מגלה לנו רובד נוסף, רובד שהופך אותנו מפסיביים לשותפים אקטיביים. ארבע מדרגות עליונות פועלות בלילה הזה (חוכמה ובינה, תפארת ומלכות) וכנגדן אנו זוכים  להתעורר, להתקשר ולהשתתף בשמחה על ידי שתיית ארבע הכוסות. השתייה מעידה על ההתקשרות, איננו רק צופים בניסים אלא שרויים בתוכם. אנחנו לא רק נפעלים, אלא אף פועלים עם ה'. כשאנו מסובים סביב שולחן הסדר ומזכירים פה למטה, בעולם הזה, את ניסי מצרים, אנו מתקשרים ומתאחדים באמונה גדולה למדרגות העליונות הקשורות יחדיו ואז מתגלה שמחה למעלה ולמטה.

מתוך סידור שבחי ה' "אתה אחד ושמך אחד" מתגלה הייחוד הישראלי "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". כמאמרו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א: כשמצות בחיקו וללא צידה ראויה לדרך, יצא עם שלם למדבר ועל כן מעיד עלינו ה' יתברך: "זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר". ואנו מעידים עליו כי פסח על בתי ישראל בנוגפו את מצרים, ומהאחדות הגדולה של אני לדודי ודודי לי, עולה שמחה חדשה, שמחת גאולתנו ופדות נפשנו.

מצויה פה הוראה חשובה ומרכזית בעבודת ה' של הלילה הזה: ככל שנגדיל את שמחתנו ואת שבח הודאת הנס בפינו, כך נצליח להיכלל יותר בשמחה האלוקית העליונה ולגלות כי השמחה הגדולה היא בו יתברך ואנו מתכללים בו.