קרוב אליכם, שיחת חברים בעבודת ה'

שיחת חברים

צניעות

אדיר, רמת גן

צניעות היא המלח, הבצל והשום של המוצלחים. הם בסדר גם בלעדיה, פשוט איתה הם כבר משהו אחר

לגמרי... הרבה הרבה יותר טעימים...

היא גם הקסם החשאי והסודי של העשייה.

כולם יודעים שכדי להפוך משהו לאטרקטיבי ומושך צריך רק ללחוש אותו במקום לומר אותו וכך לכולם

יתחשק לדעת מה זה שלחשת על האוזן....

צניעות היא כרטיס הכניסה לעולם האמון. תמיד קל יותר לבטוח בחבר שאף פעם לא סיפר לך את כל

מה שידע על כולם. גם אם אין בעיה שתדע ואלו דברים סתם שוליים. הוא פשוט לא אמר אותם וזכה באמונך.

צניעות היא לכסות טפח ולסקרן שבעתיים.

צניעות היא דרך לומר לעולם שאת היופי והגבורה אנו מוצאים בקלות בתוכנו, איננו צריכים מחיאות כפיים כדי להמשיך לשלב הבא.

אך, היא נלקחה מאיתנו זו. זו שקשה נעמול כדי להשיבה.

אם איננו מצלמים ומשתפים כאילו לא עשינו. לא היינו.

לא אכלנו ולא אהבנו אם לא צילמנו ושיתפנו.

היא נלקחה מאיתנו כשהחלטנו שהמטרה היא להיות מהצד השני של מסך הטלוויזיה.

היא נלקחה מאיתנו כשהנוצץ והמבריק השתלט לו על מגש הצבעים שלנו ועכשיו הוא שולט בכל.

היא נלקחה כשהחלפנו את העץ בזכוכית כי דרכו ניתן לראות את חיינו השמנים.

אבל, לא עוד.

אנחנו נחזיר אותה אלינו.

כי היא חסרה לנו באהבה ובחברות ובמשפחה.

אז הנה. בואי.

מהיום אנחנו עושים את הדברים כדי שאנחנו נהיה
מרוצים מהם. כך הכל פשוט יותר ונכון.

 

עם עששית בלילה... 

נועם בן יאיר, פתח תקווה

בלילה הוא יוצא בשקט עם עששית, כשניגון עולה מבין שפתיו.

מתהלך הוא בין התקוות שנכזבו, החלומות שהתנפצו, האורות שנכבו, הניצוצות שנפלו...

כשהוא מוצא תקווה נכזבת, חלום מנופץ, אור כבוי או ניצוץ נפול, הוא מתיישב לידם. מניח את העששית על הקרקע, ומנגן.

ניגונים שמיימים, ניגוני אהבה, מנגן את הלב. את האור. מחזיר תקווה לתום וטוהר.

מזכיר שהכל אפשרי. שעוד לא מאוחר, לעולם לא מאוחר... שבחושך הגדול, עששית קטנה יכולה להאיר את כל העולם...

המתקן.