נפשי בשאלתי

שאלות בעבודת ה'

מה המידה ההפוכה מציניות וכיצד לתקן אותה?

המידה ההפוכה מציניות היא תמימות. ציניות יכולה להתפרש כהומור מנוכר וספקני, אך בצורתה החמורה היא מילה נרדפת למה שמכונה בפי רבותינו "כת של ליצנים", שאינם רואים פני שכינה. אמנם כוונת הדברים היא לאנשים שזה עיסוקם וזו דרך חייהם. אנשים שמלגלגים ועוסקים ללא הרף בגנותם של הבריות בדרך שהופכת כל דבר בעל משמעות למושא ללעג. הנכשל מדי פעם אינו נכלל בכת זו, ובכל זאת מידה זו מגונה מפני שהיא מרוקנת כל דבר בעל ערך על ידי הצגתו בצורה מזלזלת ומעוררת גיחוך.

לעומת זאת, התמימות מחפשת את הטוב והמשמעותי בכל דבר, כדברי בן עזאי – "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". המבט הטוב הוא יסוד כל היהדות. עין טובה היא המידה הראשונה מבין השלוש הכתובות על אברהם אבינו – הוא ראה בכל אדם את הנקודה הטובה הטמונה בו. אפילו בסדום הוא חיפש צדיקים שיגנו על העיר.

 

מה ההבדל בין יראת שמים  ליראת חטא?

לעתים אכן אין הבדל, השמות מתחלפים ולאו דווקא מכוונים לעניינים שונים. אולם כשמדקדקים רואים שיש הבדל. יראת חטא היא מדרגה עליונה יותר מיראת העונש מפני שהירא מן העונש חושב על הרווח האישי ואילו ירא החטא ירא מהקלקול בגלל שאינו טוב מצד עצמו.

יחד עם זאת, יש המסבירים שיראת שמים עליונה מיראת חטא, מפני שהיא לא עיסוק בטוב וברע אלא בעמידה לפני המלך. העמידה לפני מלכו של עולם, בורא עולם הערכים והיוצר את ההבדל שבין טוב לרע, גבוהה מכל שאלת המוסר והחטא. כשהאדם רואה את עצמו עומד לפני מי שאמר והיה העולם, זוהי יראת הרוממות.

 

מה זה אומר להיות "פנימי" ואותנטי?

המושג "פנימי" בחסידות מכוון לאדם שמסור לעבודת ה' בפנימיות נפשו, לא מצד החברה ומנהגיה ולא מסיבות חיצוניות של העולם הזה. במילה "אותנטי" בלשוננו היום יש דמיון ושוני ל"פנימי". אותנטי  - הכוונה לאדם מקורי, קשור לעצמו, שעושה את הדברים בדרכו ואינו מחקה את הסביבה. אלא שאדם כזה אינו בהכרח עובד ה', ולעתים אפילו עלול ליפול לעבודת עצמו. הוא מחפש מה שמתאים לו וסובב סביב עצמו, מביט בקלסתר פניו באהבה נרקסיסטית ומתענג על אופיו וסגנונו.

לעתים יש חפיפה מסוימת בין המושגים, אבל המושג "פנימי" מתאר עובד ה' שחפץ לעשות נחת רוח אמיתי לפני ה' יתברך. אדרבה, מתוך כך הוא שוכח את אישיותו ואינו מעמיד אותה לעיקר שאליו הוא נושא את נפשו.