רוצה להשפיע?

עמ הפנים החוצה

הגרעינים התורניים בערים הגדולות התעצמו מאוד בשנים האחרונות והקימו מוסדות לתפארת. ככל שעבר הזמן, חלק מהגרעינים החלו בתהליך של התרכזות פנימה ועיסוק מוגבר בצרכי החיים השגרתיים. שימור הקהילה, הדאגה לחינוך ויצירת תרבות פנאי אלטרנטיבית הפכו להיות במוקד העשייה. בד בבד, חלק מהמטרות המקוריות נשכחו מאחור. איך מייצרים תסיסה חיובית מתמדת, והאם אפשר בכלל ליצור קהילה שתשמור על מתח רוחני גבוה?

חנוכה אצלנו, פורים אצלם

אין חכם כבעל ניסיון, ולכן הפניתי את השאלה לרב אוריאל סעייד, ראש ארגון "מעיינות" בקרית אונו. "הקמנו את 'מעיינות' לפני חמש שנים", הוא מספר. "יזמנו שיעורים ואירועים לקהל הרחב, יצאנו למפגשים ולימדנו ילדים לבר מצווה, ואכן הייתה היענות יפה. רק דבר אחד לא קרה - לא נוצרו קשרים משמעותיים עם אף משפחה חילונית. לפני קצת יותר משנתיים החלטנו להצטרף לפרויקט של 'קרוב ללב', ואז קרה דבר מדהים. התחילו להיווצר קשרים אישיים חזקים ומתמשכים עם משפחות. החלטנו שכל אחד מהמלמדים לקראת בר מצווה מחלק למשפחה – לא רק לילד – ערכה של 'קרוב ללב' בכל חג. בכל שבת מברכים אנו עורכים מניין קרליבך, והמשפחות כבר יודעות שהן חייבות להזמין את המשפחות הקשורות אליהן לכל אירוע כזה. מי שרוצה לבוא לסעודת השבת הקהילתית המתקיימת פעם בחודש, חייב להביא איתו משפחה נוספת שלא מהקהילה. זה התנאי היחיד להיכנס.

"למעשה", ממשיך הרב אוריאל, "הפרויקט שינה את פני הקהילה לחלוטין. במקום להסתכל רק פנימה ולהתגבש עם עצמנו, החשיבה של כולנו השתנתה. הפעילות גרמה לנו להביט החוצה ויצרה מהפך, אמנם מהפך שלתחושתי נמצא עדיין בתחילת הדרך אבל אפשר לומר שתפסנו את הפואנטה...".

רבקה מקרית שמונה מספרת על הצלחה שקטה: "אני רואה לפעמים אנשים שמביאים גיטרה מהבית ויוצאים לעשות שמח. לא כולם כאלה ולא לכולם זה קל. מאז שבעלי ואני משתתפים ב'קרוב ללב', ולמרות שאנחנו בדרך כלל לא ב'פרונט', הצלחנו להתחבר להרבה אנשים. זה מאפשר למי שטובים יותר בקשרים אישיים לפעול. בעלי לימד ילד לקראת בר המצווה, והחלטנו להזמין את המשפחה לחנוכה. בעלי היה לחוץ שזה לא יעבוד, ובטח לא יהיה לנו על מה לדבר איתם. כשהם הגיעו, שיחקנו, הדלקנו נרות וגילינו שבכלל לא הייתה להם חנוכייה. בפורים הם כבר הזמינו אותנו אליהם! גם לפני שהשתתפנו כקהילה ב'קרוב ללב' היו אירועים קהילתיים כמו הפנינג פורים, חנוכה ומה לא. אבל כשהתחלנו לעבוד בפרויקט ברצינות, זה גרם להד בכל התנועה, וכל הזמן משפחות חדשות מצטרפות. זה מחזק את הקשר בתוך הקהילה. גילינו שיש לנו מטרה משותפת ואנחנו מפעילים את הכוחות השונים למחשבה יצירתית, איך לעשות עוד ואיך להגיע ליותר אנשים בדרך נעימה ומשמחת". 

מדליק ונדלק

הרב אריאל כהן הגיע עם משפחתו לפני שנתיים לקרית אונו. "הגענו ממצפה יריחו, שם תנאי החיים נעימים וזולים הרבה יותר. החיים בגוש דן עמוסים יותר, אבל בסופו של דבר הגענו בשביל מטרה מסוימת. אם אתה שותף לפעילות שבשבילה הגעת, אתה מרגיש מיצוי. ואם לא, אתה שואל את עצמך למה אני גר פה כשיש לי אלטרנטיבה הרבה יותר מוצלחת. הפרויקט של 'קרוב ללב' מאפשר למשפחה שלנו להרגיש את תחושת השליחות, מחזיר אותנו למקום האמיתי שבשבילו הגענו – להפיץ, לחבר ולקשר. כשאדם לא פועל נוצר אצלו תסכול, וההתמסרות לפעילות ממלאת את כל הקהילה בחיוּת. הפרויקט פוטר אותנו מהצורך להכין את הערכות ואת החומרים ומאפשר לנו להתרכז בתהליך ובמפגש בלבד, וזה הופך להיות פשוט יותר.

"בחנוכה השנה, כל הגרעין הסתובב סביב הדלקת הנרות. גילינו שהקהילה חיה ותוססת, כל ערב עלו תמונות וסרטונים על מפגשים מיוחדים בוואטסאפ הקהילתי. כשאחד מדליק אור, גם השאר נדלקים, וכשאתה מדליק – גם אתה נדלק. הקהילה כיום נבנית סביב ההפצה והעשייה, העיקר הפך להיות הקשר החוצה, וכמו שאומרים אצלנו: 'אם אתה לא מפיץ גם, אתה לא קיים'".