עוד מעט, עוד קצת

סיפור יציאת מצרים

אבותינו קיבלו על עצמם את ייסורי הגלות רק בשביל להחזיר את כולנו לגן עדן. למרות אין סוף סיבוכים, אנחנו כבר מגיעים

 

סיפור יציאת מצרים הוא הסיפור של הבלתי אפשרי. אי אפשר לצאת ממצרים. אף אחד אף פעם לא יצא מממלכת הטומאה, המוקפת בחומה של כישוף.

אבל אנחנו, עם שלם, מיליוני נפשות, בנערינו ובילדינו, בזקנינו ובכל אשר לנו – יצאנו! ויוציאנו ה' אלוקינו משם, ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ומופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.

ומאז, פעם בשנה אנחנו עוצרים הכל, יושבים לשולחן הכי חגיגי בשנה ומספרים לעצמנו ולילדינו  מי אנחנו בכלל. מה זה בכלל עם ישראל.

איך הכל התחיל?

אדם הראשון וחוה אשתו חיו בגן עדן, במקום הכי יפה, נעים וקדוש בעולם. היה להם ניסיון אחד: לא לאכול מעץ הדעת. אבל הנחש הטעה אותם והם אכלו. מאותו רגע הם הפכו ליצורים שיש בתוכם גם לכלוך והם לא יכולים יותר לחיות לנצח.

החלק הרע שבעץ הדעת גרם להם להיות מבולבלים, גאוותנים, לשכוח שהקדוש ברוך הוא טוב ולחשוב שאולי עדיף לברוח ממנו מאשר להתקרב אליו. במצב כזה אי אפשר לחיות בגן עדן. גן עדן מתאים רק למי שיש בו טוב גמור, בלי שום רע. ולכן אדם וחוה גורשו מגן עדן. הם קיבלו גוף גס של בשר ודם במקום הגוף המאיר שהיה להם ונשלחו לארץ, כדי לתקן את מה שהם קלקלו.

בשביל לנקות את הרוע צריך להסכים לסבול צער שמנקה את הגוף, ובנוסף להאמין שבסופו של דבר הרע יאבד לעולמים. אין לו שום משקל. רק הטוב באמת קיים. ומי שידבק בו יישאר לחזות לבסוף בשלטון ממלכת הטוב.

אבל בארץ פעלו כוחות של טומאה

בני האדם התמכרו לעברות ומצב העולם הלך ונהיה גרוע יותר ויותר עד שהמבול הגיע. אבל גם לאחר המבול, העולם החדש לא היה טוב יותר מהעולם הישן, עד שאחרי עשרה דורות נולד צדיק מופלא – אברהם!

אברהם הכיר את בוראו והיה מוכן לעשות הכל בשבילו. הוא גם ידע שצריך לתקן את העולם, להביא את בני האדם בחזרה למצב טהור לגמרי, לגן עדן.

אברהם הקדיש את חייו להפיץ את האמונה בבורא, אבל בסופו של דבר כל מי שהאמין בו עזב אותו. גם אברהם לא היה נקי לגמרי, שהרי בא מבית עובדי עבודה זרה. אז נולד לו ישמעאל, שהיה בו כל הרע שבאברהם. וכשהיה אברהם כבר נקי לגמרי, הוא הביא לעולם צדיק נשגב, שהביא לעולם כולו צחוק ושמחה – יצחק!

גם יצחק היה צריך עדיין להתנקות ממעט הרע שהיה בו, וכל הרע הזה יצא לעולם בבנו עשיו. אחיו התאום, יעקב, כבר היה טוב גמור.

אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, וגם שנים עשר בניו הקדושים של יעקב ידעו שבשביל לנקות את הרע לגמרי מכל העולם, צריך להסכים לסבול צער וייסורים. הם הסכימו לקבל על עצמם את תיקון העולם ולרדת למצרים.

הגלות והסבל הנורא זיככו את אבותינו, אבל מצד שני הטומאה של מצרים בלבלה אותם מאוד. הם נהיו כבר כל כך דומים למצרים, עד שאם הם היו ממשיכים להיות במצרים, הם היו הולכים לאיבוד. הקדוש ברוך הוא היה חייב להוציא אותם משם בשיא המהירות.

למרות שהיו בעצמם עובדי עבודה זרה, הם עשו את מה שיכלו: הם החליטו להישאר יהודים. הם לא שינו את שמם, לא שינו את לבושם ולא שינו את שפתם. הם גם הסכימו לעשות ברית מילה וגם לסכן את עצמם כשזרקו דם כבש (האליל של מצרים) על פתח הבית.

דם פסח ודם מילה. שתי המצוות הקדושות שעשו, הראו עד כמה הם יהודים בלב ובנפש, למרות הכל.

והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם ממצרים.

מה שהיה הוא שיהיה

תכנית הגאולה הראשונה היא תכנית הגאולה האחרונה. העולם קרוב לתיקון. יהודים בכל הדורות סבלו והזדככו בשביל זה.

אנחנו ממש החוליה האחרונה. מה שנשאר לנו זה רק להאמין: למרות כל הרע שהסתבכנו בו, אנחנו טובים, אנחנו רצויים וקדושים.

הטוב שלנו, בתוך החושך הגדול של הגלות – בוקע רקיעים.

עוד מעט, עוד קצת, גם אנחנו נראה עין בעין איך הקדוש ברוך הוא מופיע.

עוד מעט, עוד קצת, הגאולה האחרונה באה.

גם אנחנו יוצאים.