מי אנחנו?משלבים פשרנים או מעלי ניצוצות אמיצים?

דרך הכוונות

הרב דן טיומקין 

ארגון "מענה"

 

 

תורתנו - תורת חיים, והיא דורשת מאיתנו עבודה מורכבת. גם להיות בעלי חזון גבוה, וגם להצליח להוריד ולתרגם אותו לעולמנו הגשמי. זה לא קל, זו אמנות מופלאה, שדורשת יצירתיות בלתי אפשרית, אבל זה רצון ה׳ מאיתנו.

בכל רובה שתי כוונות. כדי לכוון למטרה צריך לדאוג ששתי הכוונות תהיינה מסונכרנות על אותו יעד, וכיון שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד, זו הדרך היחידה לפגוע במטרה. התורה והחיים משולים לשתי הכוונות. התורה היא אלוקית, אבל לבדה היא לא מועילה. כוונת כזו בפני עצמה, יכולה גם להפוך לסם המוות. החיים - גם הם מסוכנים כשאין בהם תורה, והטבע, מטבעו, מטביע וסוחף אותנו לשגות בהבלי העולם. הדרך להצליח חייבת להיות שילוב מוצלח. למצוא את האיזון הדק הזה, לא להיות מדומיין ומצד שני לא לוותר על שאיפות. להיות סולם מונח ארצה שראשו מגיע עד לשמים. להנהיג בתורה מנהג דרך ארץ שמותאם לי, שירומם אותי, באמת, בלי חיצוניות ופוזה.

זה דורש הרבה התבוננות, הרבה התבודדות, הרבה מודעות והרבה ענווה. כל הדרכים בחזקת סכנה, אבל כשמכירים את גבולות הגזרה האלה, ואת תופעות הלוואי של היסחפות לקצוות, יש סיכוי, בסייעתא דשמיא, למצוא את הדרך שמשלבת בין השניים.

 

 

חבורת פחדנים

הרב ארי וקסמן

ישיבת שעלבים

 

 

לפרוש או לא לפרוש? זאת השאלה. האם אצילי, קדוש ורצוי יותר להתנתק מכל ההתעסקות הגשמית בעולם החומרי, השפל והמסובך הזה? או אולי הצלחותינו הרוחניות נמצאת דווקא בירידה לתוך האזורים האפלים הללו, כשאנו מעלים מתוכם ניצוצות של קדושה.

האם כדאי לרדת, להתלכלך, ודווקא אז להשיג את היעד שלנו כייצור אלוקי, בעל בחירה, שיכול להשפיע על העולם, לעשות דירה לבורא בתחתונים ולהמליך אותו יתברך; או, לרדת ולהתלכלך - ואז לשכוח לגמרי מהמשימה האלוקית עבורה נשלחנו לכאן.

אם נברח מן העולם התחתון הזה אז אנחנו בורחים מעצמנו, מיכולתנו, מייחודנו - ממשימתנו בחיים הללו - לחבר בין עליונים לתחתונים!

אך כאן העוקץ. מי מכיר את עצמו ויודע שלא ישקע בים של דמיונות, תאוות ושקר טרם ישיג את ייעודו הנשגב? מי הוא זה שלא מושפע מטירוף החברה, פיתויים של טכנולוגיה ושכלולים של היצר? ולכן עדיף לברוח, להתנתק ולנוס על נפשו מכל פגע רע, מכל השפעה של העולם הזה שיוריד אותו לשאול תחתיות! 

בין כך ובין כך - כך מצפונינו הופך את כולנו לחבר פחדנים. ברק החלטה אמיצה פג בצל חשש חיוור, ומבצעים של מעוף וקדושה מתמוססים באיבם בלי לצאת לפועל!