אישית

מחיצות בפני האור

שאל הבעל שם טוב את תלמידו, רבי מאיר מרגליות: "מאיר'ל, זוכר אתה את השבת, כשהתחלת ללמוד חומש, החדר היה מלא אורחים, העמידו אותך על השולחן ואתה אמרת דרשה?".

אמר רבי מאיר: "בוודאי שאני זוכר. פתאום נכנסה אימי וחטפה אותי מהשולחן באמצע הדרשה, והראתה על אדם לבוש פרווה של איכרים שעמד על־יד הדלת והביט בי. כולם הבינו שהיא חוששת לעין הרע. ובעוד היא מראה כלפי הדלת, נעלם האיש".

"אני האיש", אמר הבעל שם טוב. "בשעות כאלה יכול המבט לזרוע אור גדול בתוך הנשמה. אבל פחד הבריות מקים מחיצות בפני האור".

 

ר' אושר פריינד כותב באחד ממכתביו המרפאים:

"לא מצינו מי שפרנסתו מצויה בריווח, שתהיה שעתו פנויה לבקש ולחפש את בוראו.

לא ראינו מי שהוא שלם בגופו בלא צער ועוגמת נפש מעצמו וממשפחתו, שיחוש את צרות וכאבי הזולת".              

לצרות ולייסורים שאנחנו מתמודדים איתם, הכלל והפרט, יש תכלית גדולה. הם ניתנים לנו בהשגחה פרטית עמוקה, מופלאה ומדויקת. תכליתם לעדן אותנו, לקרב אותנו זה אל זה ואל ה'.

אם לא נבהלים ולא מקימים מחיצה בפני האור, אם מקבלים באהבה ונלחמים שוב ושוב על האמונה, שעות כאלו יכולות לזרוע אור גדול בתוך הנשמה. הזמנים הקשים שעם ישראל עובר הם הזדמנות לתפילה מעומק הלב, בלב עני ונשבר, הזדמנות לגילוי של אהבת ישראל שרדומה בנו בימים של שגרה, הזדמנות לחוש את צרות וכאבי הזולת, להתחזק במעשים טובים, לצדקה שמרפאה את הנפש האנוכית.

בשעות כאלה יכול המבט לזרוע אור גדול בתוך הנשמה, אבל פחד הבריות מקים מחיצות בפני האור. גדולתם של ישראל היא באומץ ללכת בחושך, יד ביד עם אמונתם במציאות הרחמים שאין עוד מלבדה.