שאלת השבוע

מה הכי חשוב כשרוצים לחנך ילדים לעבודת ה'?

ניגונים וסיפורים
ר' איתיאל גלעדי
בית הספר לתורת הנפש

המלה חִִנוּך מתחלקת ל-חן ו-כ"ו (גימטריה 26) – חן הוי'. תפקיד המחנך הוא לזהות את החן האלוקי הייחודי בו ניחן המחונך, "להידלק" עליו ולפתח אותו. מעבר למציאת החן האישי של המחונך, תפקיד המחנך הוא לסייע לו למצוא את החן של העולם היהודי בו הוא צומח.
ככלל, אפשר לחלק את החינוך לחלק "מקיף" וחלק "פנימי" – ה"מקיפים" יוצרים אווירה והשראה נכונה, ואילו התוכן הלימודי והחינוכי צריך להתקבל באופן "פנימי" בנפש התלמיד. תשתית החינוך, במיוחד בגיל הרך, היא דווקא הפניה למקיפי הנשמה. רק על גבי תשתית האמונה וההזדהות של המקיפים ניתן לטפח ולפתח את עולם המושגים הפנימי הנכון.
כיצד נוגעים במקיפי הנשמה? על ידי ניגונים וסיפורים. תשתית החינוך החסידי היא ניגונים הנוגעים בנפש – ניגוני געגועים וכיסופים לצד ניגוני שמחה והתלהבות, הפועלים על הנפש ללא צורך במילים וניסוח תובנות. סיפורי הצדיקים כבר נוגעים-לא-נוגעים בעולם התוכן וההבנה, אך הייחוד של סיפור – לעומת שיעור תורה – הוא באווירה שלו, במטעני האמונה ובמפגש עם פלא הצדיקים ועם תמימות היהודים הפשוטים.
גם כשעוסקים בתוכן הפנימי, המטרה הראשונה, קודם להנחלת הידע, היא לעורר בלומד אהבת תורה ויראת שמים. הפגשת המחונך עם תופעות חן פלאיות ומעוררות השתאות בתורה גורמת לאהבת תורה יחד עם תחושת ההפלאה והרוממות שלה. שנזכה לחנך מתוך חן יהודי – לחשוף את החן שבילדינו ולהכיר להם את התורה כ"אילת אהבים ויעלת חן" ש"מעלה חן על לומדיה".

לב אוהב
עדו גנירם
רב גן ותיק


המצווה ללמד, לחנך, לאהוב ולהאהיב את ה', היא מצווה לבבית: הדברים אותם נצטווינו לשנן לילדינו ולדבר בם בכל מקום ובכל עת, הם הדברים שיהיו "על לבבנו". והמצווה הזו, הדבר הזה, קרוב אלינו מאוד, בפינו ובלבבנו לעשותו. האיבר הפעיל ביותר בחינוך הוא הלב.
הילדים, מטבעם, הם לבביים הרבה יותר מהמבוגרים. עוד בטרם ההתפתחות השכלית המלאה, רגשי הלב העזים כבר נמצאים במלוא תוקפם בנפש הילדים. לכן, ראשית למד אתה מהילדים – היה ילד כמותם, ילד שמתלהב מכל חידוש, שמתרגש בכל פעם מחדש, שנותן אמון ופותח את הלב בלי תנאים וחשבונות, וממילא יהיה לבם פתוח אליך.
שנית, היה חבר של הילדים. אהבת המחנך לילדים עצמם, הדאגה לשלומם וההתעניינות בעולמם מכל היבטיו, האכפתיות גם מעבר ל"מה שצריך ללמד" – הן אלו שמפתחות קשר אמיתי ואוהב.
שלישית ואחרונה, על המחנך לאהוב את מה שהוא מנחיל ומלמד: הרצון להתפלל וללמוד ושמחת הלימוד הם המנוע העיקרי שאותו יזהו הילדים במחנכם וירצו גם כן לנהוג כך.
כשאנו אוהבים את הילדים, אוהבים את ה' ואת התורה והמצוות, אזי "כמים הפנים לפנים" גם הילדים אוהבים אותנו, ולומדים לאהוב את מה שאהוב עלינו. ואז, גם אם לא הבינו כל מילה, ואפילו אם שיבשו והפכו פה ושם, אומר עליהם ה' יתברך – "ודילוגו עלי אהבה".

לחיות אמונה
הרב אליעזר שלמה שיק
הצדיק מיבנאל


עבודת החינוך היא מהעבודות הקשות ביותר, כי קשה מאוד לחנך ילדים, היות שטבעם הוא שהם נמשכים אחר חבריהם, ומה שרואים אצלם - יעשו כמותם. לכן החינוך האמיתי הוא להחדיר בילדים אמונה פשוטה בקדוש ברוך הוא, שיהיו מלאים עם אמונה. וכיצד? על ידי שיתמידו האב והאם לדבר בבית רק ממנו יתברך, ודבר זה יחזק את הילדים מפני רוחות רעות הנושבות בחוץ. כי על ידי שאדם מאמין בה' וחוקק את האמונה בלבו, על ידי זה ינצל מכל מיני דעות נפסדות.
חינוך כזה מתחיל בכך שההורים מחנכים את עצמם לחיות תמיד עם הקדוש ברוך הוא, וזוכרים על כל שעל ושעל שהוא מנהיג את העולם, מקיימים מצוות בשמחה, וכשהילדים רואים שההורים אינם רבים ביניהם ורואים את החיים במשקפיים של אמונה והשגחה פרטית, זה ישפיע עליהם והם יחקו את הוריהם. ואל תחשבו שדי בכך שאתם שולחים את ילדיכם לבית ספר תורני, איכותי ככל שיהיה. כי עיקר החינוך מתחיל בבית, ומה שההורים יכולים לפעול אצל הילדים - אף מחנך לא יוכל לפעול. כל דיבור אמונה שההורים מדברים לילדיהם, כל הנהגה טובה שהאב והאם מתנהגים, נכנס בהם ומטפטף לטבעם. למדו את הילדים שידברו תמיד עם ה' יתברך, ואם הם צריכים משהו - הוא הכתובת הראשונה, וממילא כשיוחדר בהם שאינם צריכים כלום אלא אותו יתברך, זה יכניס בהם בטחון עצמי חזק, אמונה בעצמם, וזה יחסן אותם מכל מיני רוחות רעות שמסתובבות בעולם.