שאלת השבוע

מה בעיניך הסוד של מערת המכפלה?

מרגישים בבית

הרב ויקטור עטיה

בית חב"ד קרית ארבע, חברון

הרבי מבאר ש"קריית ארבע" נקראת על שם ארבעת היסודות מהם מורכב האדם: אש, מים, רוח ועפר, שמתחברים דווקא בחברון (מלשון חיבור). דוד המלך התחיל את מלכותו בחברון, ומלך שם שבע שנים לפני שזכה להגיע לירושלים, ומשם למלוך על כל ישראל. שבע השנים מסמלות את שבע המידות שבנפש, שרק לאחר שמתקנים אותן בחברון אפשר להגיע לירושלים. הכל מתחיל כאן.

כשאני עומד ומתפלל במערה תפילת עמידה ואומר "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב", הידיעה שהם, ״ישני חברון״, ממש כאן לידי, נותנת משמעות יותר עמוקה לתפילה ולשרשרת שמגיעה מהאבות ועד אלינו.

בספרים מוזכר שמערת המכפלה היא פתח גן עדן, ושכל התפילות עוברות דרך מערת המכפלה. כשעומדים כאן ממש מרגישים איך שהתפילה עולה ישירות ופועלת. במערה ניתן לחוש את הרגש היהודי החם. כל יהודי שמגיע לאבא ואמא מרגיש בבית. גם אלו שלכאורה נראים רחוקים, מרגישים תחושה מיוחדת של התעלות רוחנית.

האדמו"ר הזקן אמר שיש לחיות עם הזמן, וכך כשאנו קוראים את סיפור מערת המכפלה אנו מעוררים את החיבור למערה ולקברי האבות. על־ידי התפילות במקום, אנו מחדשים את הקניין ואת הזכות שלנו על המערה, ומכאן גם על כל הארץ כולה.

ויהי רצון  שיקיצו ״ישני חברון״, ונזכה לעלות מכאן הישר לבית המקדש השלישי, במהרה בימינו אמן.

 

כמעט ולא באתי

הרב הלל הורוביץ

 איש חברון

שבת חיי שרה, "שבת חברון", זוכה בשנים האחרונות לתקומה ציבורית אדירה, במראה המרגש והמעצים של אלפי יהודים מהארץ ומהתפוצות העולים לחברון לשבות שבת שלמה עם האבות והאמהות, "ישני חברון". גם השנה, למרות הקושי הביטחוני – הציבור עומד באתגר הרוחני ומגיע חברונה.

מהו הסוד העמוק של אותה התחברות שמחברת את הבנים אל האבות? ננסה להבין את עומק הדברים מתוך מעשה שהיה עם כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א, כשזכינו להביאו למערת המכפלה לפני מספר שנים, יחד עם קהל חסידיו בימי אלול הקדושים.

כשהתחלתי ללוותו מהרכב לכיוון מדרגות המערה, פנה אלי הרבי ושח לי את המילים הבאות: "דע לך שכמעט ולא באתי", כמובן שלרגע חששתי שמא לא הכנו את הביקור כראוי, אך מיד המשיך הרבי ואמר לי: "מספרים על ה'אור החיים' הקדוש, שקודם הגיעו לקבר הרשב"י במירון היה מטהר עצמו בתעניות וסיגופים, טובל במי קרח ורק לאחר הכנה שכזאת העז לעלות לציון הרשב"י - וגם שם לא העז לעמוד מלוא קומתו אלא עמד בכפיפות קומה. ואני עשיתי קל־וחומר לעצמי, אם כך נהג ה'אור החיים', היאך אני הקטן מעז לעלות לקברי האבות והאמהות הקדושים ישני חברון – המרכבה לשכינה, ועל כן כמעט ולא באתי, אך לבסוף אמרתי לעצמי: לאבא ואמא אפשר לבוא עם בגדים מלוכלכים, וגמרתי אומר להגיע ולעלות אל המערה".

סיפור חי זה ממחיש לנו בפשטות הדברים את עומק הקשר והחיבור של עם ישראל אל אבותיו שבחברון. אבא ואמא מקבלים את הבנים כמות שהם, אוהבים אותם בכל מצב, מתפללים עבורם ומחזקים אותם בלא תנאי וסייג. זהו כוחה של מערת המכפלה, זוהי ברכתה של עיר האבות. אשרי הבנים שאלו אבותיהם.