ואכלת! תיקון האכילה בחודש שבט

מבוא לעבודת תיקון האכילה

וזה מרמז המליך אות צ' בלעיטה, שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאות אכילה כמו שנאמר (משלי י"ג, כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, רק להחיות את נפשו בלא שום תאוה.

וחודש שבט זמן תיקון האכילה מתאוה...

(ר' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק לט"ו בשבט)

 

צא ובדוק, רוב יומו של האדם מושקע למעשה באכילתו. חלק גדול מזמנו הפנוי מוקדש לאכילה וגם מטרתן של שעות העבודה היא לאפשר לו הכנסה כספית. ומה יעשה בכסף הזה? בעיקר ירכוש אוכל... ההוצאה על המזון היא ההוצאה הגדולה ביותר בסל ההוצאות של האדם המערבי (ובחשבון עמוק - של כל אדם). אנשים מוכנים להרוג כדי להשיג אוכל לעתים, וכאשר אדם סובל מרעב, אין דבר אחר המעניין אותו מלבד זאת.

הציווי הראשון

יתרה מזאת, מבין כל החטאים, דווקא חטא האכילה האסורה היה החטא הקדמון, החטא הראשון. זהו גם הציווי הראשון: "ויקח ה' אלוקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה: ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית פרק ב).

הכתוב מתאר תחילה את הנחת האדם בגן עדן כמכוונת ל"עבדה ולשמרה". מהי עבודה זו? הכתוב איננו אומר, ודרשות ופירושים רבים נאמרו על כך. אך דומה כי הקרובה ביותר לפשוטו ועומקו של הכתוב היא המובאת בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, בראשית פרשת בראשית פרק ב סימן טו): "לעבדה ולשמרה - המצות שציוהו, שנא' ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל".

"אכל תאכל"! זהו הציווי הראשון, זוהי עבודת האדם מראשית הבריאה, מה לאכול ומה לא לאכול, זה ותו לא.

עוצמה זו של כוח האכילה, צריכה לבוא לידי ביטוי בעבודת ה' שלנו. עסקו בזה רבות בעלי החסידות, אשר שמו את עבודת תיקון האכילה לנגד עיניהם. אך דומני כי כמעט נשכח הדבר מלב. אם עוד יש מישהו ששם דגש כלשהו על עבודת קודש זו, הרי הוא מתרכז רק באחד מעמודי תיקון האכילה – החיוב לאכול אוכל כשר ולהימנע ממאכלות אסורות. אך, כפי שנראה בשבועות הבאים, לאורך חודש שבט, זהו רק פן אחד של עבודה גדולה זו.

כשר זה לא מספיק

על שבעה עמודים עומדת עבודת תיקון האכילה, עמודים אשר מתפרטים בתוכם לסעיפים הבונים בניין נאה של חיים מודעים, חיים בהם אדם חושב לפני שהוא מכניס דבר לפיו.

  1.   הכשרות.

2. זמני האכילה – האיסור לאכול בזמנים מסוימים.

3. אכילה בריאה.

4. ההכנה לאכילה, לפניה ואחריה – ברכת הנהנין וברכה אחרונה.

5. אכילה בדרך ארץ.

6. שילוב הרוח באכילה החומרית – דברי תורה על השולחן.

7. כוונת האוכל.

על הכשרות אין צורך להכביר מילים, הרי היא אחד מן המאפיינים הבסיסיים ביותר לזהות יהודית, וכל מי אשר בא בכלל עובדי ה' דואג מכל משמר לבל ייכנס לפיו דבר מאכל אסור. זהו ודאי העמוד החשוב ביותר מבחינה הלכתית, המחייב ביותר והמדוקדק ביותר. אך אוי לנו אם נטעה לחשוב שבזה יצאנו ידי חובתנו. לא ולא, עוד הרבה עבודה לפנינו, ובפרטי שאר העמודים נעסוק בעזרת ה' ובלי נדר במהלך החודש הקרוב הבא עלינו לטובה.