שיחת חברים

להקליט את השתיקות - הזמנה לעבודה עם פרקי אבות

לחיים, לחיים חברים! אתם יודעים שכשאנחנו אומרים לחיים, אנחנו זוכים להרבות חיים ולהרבות זכויות לעם ישראל. לכל מי שצריך ישועות, בגשמיות ורוחניות, על ידי אמירת לחיים מעירים רחמים ומאירים גם אור חדש שמשפיע את כל הזכויות הרוחניות לטובה ולברכה.

בתחילת הלכות פסח, הרמ"א מציין שבשבת הגדול האשכנזים מפסיקים לומר 'ברכי נפשי', ובמקום זה קוראים פרק מפרקי אבות מדי שבוע בשבתות הקיץ. ללמוד באמת פרקי אבות, זאת ממש זכות. צריך לדעת שבלימוד דברי חז"ל בפרקי אבות יש ארבעה שלבים: לקרוא, ללמוד, להפנים ובסוף גם ליישם. 'ליישם' הכוונה ממש לעבוד עם התובנות הללו לתיקון הנפש. את השלב הראשוני של קריאה שטחית עושים במהירות אחרי מנחה של שבת בבית הכנסת. הקריאה הזאת מאפשרת לנו לראות את התמונה הכוללת של פרקי אבות. הזכייה האמיתית היא אצל מי שמתקדם הלאה, ועושה עם התמונה הזאת עבודה. אחד כזה שעובד, רואה גם התקדמות משמעותית בעבודת ה'.

שתיקה פעילה

אני רוצה לדבר אתכם על משפט אחד של רבי עקיבא: "סייג לחכמה שתיקה". 'סייג' פירושו גדר. ישנה גדר שמשמרת את החכמה, והיא השתיקה. הרבה פעמים כשלומדים או שומעים דבר חדש שהוא גם משמעותי, יש נטייה לרוץ מהר ולדבר על זה עם אחרים ולומר כל מיני וורטים בנושא. הפטפוט על העניין החדש גורם להפסיד אותו ברמה מסוימת.

חכמה אמיתית היא כמו זרע שנטמן, ורק אחרי הרבה זמן מוציא פירות. אם לא ממהרים לדבר על החכמה בחוץ, אם לא ממהרים לספר לכולם אלא נותנים לגרעין החכמה זמן להיספג בנפש, הוא מתפתח ומביא בעקבותיו את הבינה. 'בינה' מלשון התבוננות, היא מעין ההנבטה של הגרעין. החכמה היא הגרעין הראשוני, והבינה היא שלב הנביטה. השלב הבא הוא ההפנמה, שזה שלב שבו אותו גרעין מתפתח וגדל עוד, עד שמגיעים ליישום של התובנה בעולם המעשה. בשלב האחרון של התהליך מגיעים הפירות. אחרי מה שמיישמים ועושים בפועל, "מעשיו מרובים (כתוצאה) מחכמתו", מגיע שלב כזה שעניינו הוא לראות ממש איך אנחנו גדלים וצומחים מתוך כל העניין.

אתם יודעים, יש הרבה אנשים עם חכמות נהדרות, אבל בכל זאת הם לא זוכים כלל להתקדם. הם לא צומחים ולא מתפתחים, למרות שהם מאוד חכמים. נראה לי שבמשפט "סייג לחכמה שתיקה" רבי עקיבא מסביר לנו למה דבר כזה קורה. החכמים הללו עושים טעות ולא שומרים על החכמה. החכמה שלהם היא כמו גרעין שלא נזרע באדמה, וממילא אין לו סיכוי להתפתחות.

רבי עקיבא משתף אותנו בדרך שהובילה אותו למדרגות הנהדרות ולהישגים הרוחניים המשמעותיים שהוא זכה להם. אלה כמובן לא רק הישגים נטו, אלא התפתחות פנימית ואמיתית כמו שיהודי צריך להתפתח. רבי עקיבא מלמד אותנו שסוד ההצלחה הוא יכולת השתיקה. השתיקה הזאת היא לא שתיקה סתמית, אלא היא האפשרות לעשות עם מה ששומעים את כל התהליך. לקחת את החכמה ולהתבונן בה. להעמיק איך אפשר לפתח את הרעיונות שלמדנו, ואיך אפשר אחר כך גם ליישם אותם במעשה בפועל. ודאי שאצל רבי עקיבא עצמו השתיקה הזאת אכן הצליחה מאוד, והחכמה שלו גדלה לגבהים עצומים.

מכל אדם

האמת היא, שיש בשתיקה הזאת עוד יתרון. כשבן אדם לומד לשתוק, הוא במקביל לומד גם להקשיב לאחרים. אם בן אדם אחוז בחכמות שלו, ואין לו את התובנה של רבי עקיבא, הוא תמיד רץ לספר על מה שהוא למד כדי שכולם ידעו כמה שהוא חכם. כך הוא מפסיד את ההתבוננות, וחוץ מזה הוא מפסיד גם את האפשרות לשמוע אחרים. אדם כזה כל כך מלא מהרעיונות של עצמו והוא מחפש כל הזמן רק איך להשמיע אותם, ממילא הוא לא מקבל את ההשראה ואת ההפריה שאפשר לקבל מהסביבה.

אתם בטח מכירים את מעשה מחכם ותם של רבי נחמן. כל הסיפור מיוחד מכל הספרות התורנית, בזה שהמילה 'חכם' מופיעה בו במשמעות שלילית. רבי נחמן רוצה לומר לנו שנהיה מודעים לאפשרות שיש מצב של חכם לא חכם. אולי בקריטריונים חיצוניים של הרבה ידיעות ותארים הוא חכם, אבל חסרה לו החכמה העיקרית, שהיא היכולת להתקדם עם החכמה. אותו חכם בסיפור הוא חסר יכולת לקשור קשרים חברתיים, ולכן רבי נחמן מתאר אותו שהוא הולך בדרך ואין לו עם מי לדבר. מרוב חכמה הוא חיפש כל הזמן רק להשמיע לאחרים. הוא לא ידע את הסוד של השתיקה שמאפשרת להיות קשוב למה שאחרים מסוגלים להשמיע. היה חסר לו הסייג שהיא הגדר והשמירה. כדי שהחכמה תפעל את פעולתה, שמהגרעין יצא עץ, צריך להבין כמה השתיקה היא הכלי שמאפשר לחכמה לפעול את פעולתה הטובה.

המשגיח הזדעזע

שמעתי סיפור בשם הרב יהושע הרטמן, המהדיר של כתבי המהר"ל. הוא סיפר שהיה פטנט כזה במכשירי הקלטה ישנים שהם מקליטים רק דיבורים. כדי לחסוך בבטרייה ובקלטת, כשאין אף דיבור ברקע, ההקלטה נפסקה אוטומטית. פעם אחת הביאו טייפ כזה לשיעור של אחד מזקני המשגיחים בדור הקודם. אחד הבחורים הסביר לרב את העניין כמה זה מחוכם ויפה, וזה מועיל בחיסכון של הבטרייה. להפתעת הבחורים, אותו משגיח אמר בזעזוע: "טייפ שלא מקליט את השתיקות בשיחה? זה בכלל לא מעביר את מה שהיה פה! השתיקה היא חלק בלתי נפרד מהשיעור!". אמנם השתיקה היא לא העיקר, אבל היא מהווה שמירה על החכמה. היא יוצרת לחכמה את בית הגידול האופטימלי שלה. כאן רבי עקיבא מלמד את מקור ההשראה שלו לגדילה. איך הוא זכה להגיע למה שהגיע.

מומלץ מאוד להתבונן בדרך הזאת בפרקי אבות, ולנסות לראות איך הכל שם הופך להיות הרבה יותר נוגע לנו, ואיך אנחנו נעשים מקושרים באופן אישי ועמוק לכל אחד ואחד מהחכמים הקדושים, שעבר כברת דרך בשביל להגיע למעלתו המיוחדת.